החלטה
לאחר עיון בכתב הערעור ובתשובת המשיב אני מחליט כדלהלן:
1. הערעור יישמע בכפוף להפקדת 10,000 ש"ח כערובה להוצאות המשפט, ככל שתיפסקנה, בקופת בית הדין בתוך שלושים יום ממועד חתימת החלטה זו (ימי פגרה יבואו במניין הימים).
2. ביצועו של פסק הדין מושא הערעור מעוכב בשלב זה עד למועד האמור.
אם תופקד הערובה ייקבע מועד לדיון בערעור ויוארך עיכוב הביצוע. אם לא תופקד הערובה – יימחק הערעור וייסגר התיק.
3. בפסק דינו של בית דין קמא נקבע בין השאר:
ג. תביעת האיש לקבל את הרכוש שהיה בכספת שלו מתקבלת. יש לקזז מסך זה סך מסוים לפנים משורת הדין בגין השתתפות האישה בשיפוץ כעולה מבדיקת הפוליגרף, ועל האישה להעביר לאיש סך של 100,000 ש"ח […] ואת ארבעת התכשיטים בהתאם לתמונות שהציג האיש.
ד. בית הדין מתרה באישה אם לא תשיב את האמור בסעיף ג' בתוך שלושים יום בית הדין יחייב את האישה בכל סכום התביעה שביקש האיש.
יובהר: אם הערובה שנקבע לא תופקד במועד והערעור יימחק או אם בסופו של ההליך ייקבע כי הערעור היה ערעור סרק, ובכלל האמור אף אם יתקבל הערעור בחלק מסעיפיו (למשל בסוגיית מינוי האקטואר) אך יידחה וייקבע כי היה ערעור סרק בנוגע להוראות דלעיל, יהיה רשאי בית הדין האזורי לפסוק בהתאם לאמור ולא לקבל טענה כי אי־ביצוע האמור "בתוך שלושים יום" נסמך על הוראתי לעיכוב ביצוע פסק הדין.
זאת משני טעמים:
האחד, משום שאין לקבל שימוש בכלי של ערעור ובקשת עיכוב ביצוע הנסמכת עליו, כאשר מדובר בערעור סרק, כדי להיפטר מהוראות ביצוע של בית דין קמא, להרוויח זמן ולהימנע מסנקציות שנקבעו לעניין הפרת ההוראה הקוצבת זמן לביצוע.
השני, משום שלא החלטתי זו בלבד אלא אף הגשת הערעור עצמה הייתה לאחר חלוף המועד שנקב בית דין קמא בפסק דינו, ולמעשה רק לפנים משורת הדין ומאחר שהמשיב לא טען לכך לא דחיתי את הערעור על הסף גם מחמת הגשתו לאחר המועד – למעלה משלושים יום לאחר מתן פסק הדין, וזאת אף אם ננכה מהתקופה שחלפה עד להגשת הערעור את 'תקופת ההודעה' שלפי סעיף 2(א) לתקנות שעת חירום (סדרי דין בבתי הדין הרבניים בעת מצב חירום מיוחד), תש"ף – 2020, ובהתאם לסעיף 4 לתקנות אלה.
4. החלטתי זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.
ניתן ביום כ"א באב התש"ף (11.8.2020).
הרב יעקב זמיר
