מאגר פסקי דין

פסק דין

עניינו של פסק דין זה הוא הכרעה בסוגיית המשמורת וקביעת הסדרי הראיה של ההורים עם ילדיהם ‏המשותפים.‏

פתח דבר:

בריש מילין נקדים ונציין כי עסקינן באחד מתיקי המשמורת המורכבים ביותר בהם עסק בית הדין דנן, וזאת נוכח אופיה וטיבה המורכב והקשה של ההתנהלות ההורית והמשפחתית מיום פתיחת תיקי הצדדים ועד הלום.

בית הדין כואב מחד גיסא ומזועזע מאידך גיסא מרמת הקונפליקט הגבוהה המאפיינת את מערכת היחסים הזוגית, ההורית והכלל משפחתית ומהרף הגבוה של העוינות ההדדית המשתקפת במלא הודה והדרה, (בלשון סגי נהור), בכל ההליכים בתיק.

ההורים דנן חלוקים כמעט בכל נושא אפשרי הנוגע לנ"ל ועל אף מאמצים רבים – לא ניתן היה לקדם כל הסכמה משמעותית ביניהם.

כך למשל, נחלקו ההורים על כל צעד ושעל בנוגע לילדיהם המשותפים כמו בסוגיית מקום חינוכם של הילדים, בסוגיית משמורתם והסדרי ראייתם בימות החול, בשבתות, במועדי ישראל ובאירועים משפחתיים, (שמחות, אזכרות), וכיו"ב.

בתיק זה הוגשו תלונות הדדיות במשטרת ישראל, בקשות רבות על פי פקודת בזיון בית המשפט, (מיום 24.09.12, ומיום 30.06.13, ומיום 17.07.13 ומיום 06.8.13 ועוד), צווי הגנה, הרחקה וכיו"ב.

בתיק זה האשימו הצדדים חדשות לבקרים, האחד את משנהו, בדבר הפרות חוזרות ונשנות של החלטות בית הדין ושל המלצות גורמי הרווחה, וקבלו זה כנגד זה על חוסר שיתוף הפעולה המתבקש הן עם ביצוען הראוי של החלטות בית הדין בתיק והן עם עבודת גורמי המקצוע אשר מונו בתיק.

יצוין כי בחומר הרב שהצטבר בתיקי הצדדים מצויות גם האשמות הדדיות חמורות כמו גם טענות קשות ביותר של הצדדים, האחד כנגד אישיותו והורותו של משנהו, כאשר האחד מכנה את השני בביטויים ובכינויי גנאי אשר כל השומען תצילנה שתי אוזניו.

בית הדין עשה לילות כימים כדי לבחון כדבעי את עמדות הצדדים וב"כ, כמו גם את עמדתם של כלל גורמי המקצוע שטיפלו במשפחה כאשר טובתם, רווחתם, שלוותם, בריאותם הפיזית, הנפשית, הרגשית, החינוכית והחברתית של הילדים עומדת כל העת נגד עיני בית הדין.

נהיר ובהיר לכל בר בי רב כי שאלת המשמורת על שלל פארותיה והמסתעף הימנה היא סוגיה כבדת משקל והיא איננה בבחינת מדע מדויק, ואשר על כן שומה על ההורים כמו גם על כלל העוסקים במלאכת קודש זו לבחון כל העת בשום שכל ובכובד ראש את כלל הפרמטרים הנוגעים לנידון.

בית הדין ער עד מאוד לפניותיהם של הצדדים, של באי כוחם ושל כלל גורמי הרווחה והמקצוע למתן הכרעה בנידון וכפי שכבר צוין – עניינה של המשפחה לא מש משולחן בית הדין, אלא שעל כך ייאמר בגילוי לב: ההכרעה באמת קשה ביותר, ואולם הגיעה עת הכרעה.

רקע ותקציר עובדתי:

הצדדים נישאו זה לזו כדת משה וישראל, ביום 14.01.2003.

לצדדים חמישה ילדים קטינים, שלושה בנים ושתי בנות: יליד 01.2004; ילידת 06.2005; ילידת 08.2006; ילידת 08.2010; יליד 12.2011.

בין הצדדים מתנהלים הליכים הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה.

נושא מזונות הילדים נידון בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד.

מעבר לכך, נושאי הגירושין, שלום־הבית, חלוקת הרכוש, משמורת הילדים והסדרי ראייתם נידונים בבית הדין דנן.

בעניינה של המשפחה דנן, נפתחו בבית הדין 26 תיקים כאשר מתוכם 10 תיקים פעילים עד היום. בית הדין קיים 6 דיונים אינטנסיביים, בעניינה של המשפחה, במועדים דלהלן: 12.9.12; 4.12.12; 14.7.13; 7.10.13; 20.10.13; 11.11.13/

בכתב תביעתו הכרוכה של הבעל מיום 19.07.2012 (באמצעות ב"כ) עתר האב לקביעתו כהורה משמורן על חמשת ילדיו וזה לשונו:

"האב הוא הגורם אשר שוהה עם הקטינים, אשר הקטינים קשורים אליו, ואשר יודע ומבין את צורכי הקטינים לרבות צורכים רגשיים.

האב הוא יתום צה"ל ומכיר בחשיבות הקשר שבין אב וילדיו יותר מאשר כל קשר אחר.

האב לא ייתן יד לפירוק הקשר שלו עם ילדיו ויילחם עד נשמת אפו האחרונה כדי להיות ההורה המשמורן של ילדיו."

מאידך גיסא, בכתב תביעתה הכרוכה של האשה מיום 27.11.2012 (באמצעות ב"כ), עתרה האם לקביעתה כהורה המשמורן על כלל ילדיה, וכך כתבה:

"האשה היא אם מסורה לילדיה וכמובן שטובת הילדים, שאף רצונם להישאר יחד עם אימם, להיות במשמורת של האם בעוד האב מסית את הילדים ונוהג בהם בדרך הרסנית תוך שהוא פועל מתוך כעס ותסכול… נראה כי על פי עיקרון טובת הילדים הרי שבנסיבות תיק זה טובתם להיות במשמורת אימם המגדלת ומחנכת את הילדים על פי תורת ישראל וללא סתירות גלויות/סמויות שיעניקו לילדים יציבות נפשית. התובעת היא אשה המסורה לילדיה, מקדישה להם האם תשומת ליבה ואינה חוסכת מהם דבר מה שקושר אותם בנימי נשמתם. כן, הקטינים קשורים אל אימם עד מאד…"

בית הדין בהחלטתו המקדמית, מיום 31.07.12, הורה לעו"ס יחידת הסיוע לבחון באופן מקצועי את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולהעביר לבית הדין את המלצותיה האופרטיביות. עוד הורה בית הדין בצו לגורמי הרווחה להגיש תסקיר מקיף, בעניינה של המשפחה.

ביום 20.08.12, הוגשה לבית הדין חוות דעתה הראשונית של עו"ס יחידת הסיוע, הגב' סימון בוזנח וזה לשונה:

הנ"ל הופנו ע"י בית הדין, במטרה לסייע להם בגיבוש הסכמות לאור טענותיהם בכל הקשור לתפקודם והתנהלותם ההורית.

כמו־כן, פניתי במקביל לזירוז קבלת תסקיר ע"י שירותי הרווחה.

לשם כך, הצדדים הוזמנו והתקיימו עימם שיחות אישיות ושיחה משותפת אחת, חלק מהשיחות האישיות היו גם באמצעות הטלפון.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ולאור ההתרחשויות האחרונות, התרשמתי כי מדובר בסכסוך קשה המאופיין ברמת קונפליקט גבוהה. לצדדים טענות הדדיות זה על זו בכל הקשור לתפקודם ההורי ולהתנהלותם ההורית.

ניסיתי להביא הצדדים להסכמות, אולם תוך כדי התהליך נוצרה הסלמה שכללה פנייה למשטרה והגשת תלונות על העלמת הילדים, כאשר פעם האם פנתה למשטרה ופעם האב פנה למשטרה.

נכון לכתיבת שורות אלו, העניינים בין הצדדים מסתבכים ויש חשש להסלמה היות והאב לא ראה את ילדיו מיום שישי האחרון.

לאור האירועים האחרונים, הרי שבימים האחרונים ניסיתי לתאם הסדרי ראיה בין האב לבין ילדיו אך ללא הועיל. הצדדים לא מצליחים להגיע להסכמה בעניין זה.

יש לציין כי האירועים דינאמיים ביותר וכל הזמן יש התפתחויות ויש קושי במצב שכזה להביא להסכמות.

לכן אני ממליצה על מתן סמכויות לפקידת סעד לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. פקידת הסעד תבצע את החקירה הנדרשת ותגיש המלצותיה לבית הדין.

עליי לציין שהלן קדוש, רכזת פקידי סעד לסדרי דין, מסרה כי כבר בימים הקרובים תמונה פקידת סעד וכבר יחלו בהתערבות טיפולית.

כמו־כן, בית הדין צריך להבהיר לצדדים כי התנהלותם מול הילדים פוגעת וגורמת נזק נפשי ורגשי לילדים.

ביום 22.08.12, הוגש לבית הדין תסקירה הראשוני של הרכזת לסדרי דין, עו"ס אלן קדוש וכך כתבה:

בהמשך להחלטת כבוד בית הדין מתאריך 01.08.2012 להגשת תסקיר בעניין המשפחה הנ"ל, ברצוני להגיש תסקיר ראשוני המתבסס על:

מפגש משותף עם ההורים במשרדי וקבלת אינפורמציה מרכזת עו"ס לפי חוק הנוער, הגב' ריקי לוי.

כידוע לכב' בית הדין, חקירת סעד בד"כ אורכת כ־45 יום וכוללת מפגשים עם ההורים וכן עם הילדים, איסוף אינפורמציה ממקורות מידע שונים ועוד.

במקרה זה, בשל דחיפות העניין וחשש מהסלמה נוספת במצב הסכמתי לפגוש את ההורים ולנסות לבנות תכנית ראשונית לטובת הקטינים עד אשר תיעשה חקירת סעד מסודרת ויינתנו המלצות אופרטיביות בעניין. מטבע הדברים מאחר שחתרתי למטרה זו, בוודאי שלא נחשפתי לכל האינפורמציה אודות המשפחה ויחד עם זאת נראה לי כי יש מקום לתת את הדעת גם על התרשמותי הראשונית.

מהאינפורמציה שאספתי עולה כי קיים קונפליקט זוגי מתמשך אשר עוצמתו דינאמית ולאחרונה חלה הסלמה במצב.

בנוסף, קיימים פערים השקפתיים בעניין חינוך הילדים וגם סביב תפקודם ההורי קיימים קונפליקטים מתמשכים וכעת גם בתחום זה קיימת הסלמה והקצנה.

ביום שישי האחרון היה אירוע בין ההורים, אליו נחשפו גם הקטינים, ושתואר אחרת ע"י כל אחד מן הצדדים. בעקבות אירוע זה, האשה עזבה את הבית ועברה לאימה יחד עם הילדים, מאז האב לא פגש את ילדיו למעט את בנו הבכור ואת הבת הגדולה.

אתמול האם הוציאה צו הגנה בביהמ"ש לענייני משפחה, בו נאסר על האב להתקרב לאם ונקבע להם תאריך לדיון ב־30.08.2012.

במפגש עם ההורים, הבהרתי להם שכל עוד לא נקבעה משמורת אין אנו מדברים על הסדרי ראייה מאחר שאין עדיפות של הורה אחד על פני השני ומצד טובת הילדים רצוי ששני ההורים ימשיכו להיות נוכחים בחייהם באופן משמעותי, כל אחד לפי יכולתו ואישיותו ולאו דווקא בחלוקת זמנים שווה.

האב מצידו, הציע שהקטינים ישובו הביתה והם־ההורים ישהו עימם לסירוגין כלומר: יום אחד האב ישהה עימם ויום אחד האם תשהה עמם.

האם מצדה, ביקשה לחזור הביתה עם הילדים ולאפשר לאב מפגשים בפיקוח – כדוגמת מרכז קשר וזאת בשל טענתה כי האב ומשפחתו מסיתים את הקטינים בצורה חסרת רסן.

מאחר שאין לי סמכויות בתיק זה, יכולתי רק להמליץ על ביצוע החלופה שהציע האב, כלומר חזרת הקטינים לביתם ושהייה עם אחד ההורים.

האב הסכים להמלצה, והאם סירבה בתוקף.

כמו־כן, המלצתי להורים כבר ליישם זאת מאחר שהאב לא ראה את ילדיו קרוב לשבוע אך האם התנגדה עד להחלטת בית הדין.

חשוב לי להדגיש כי המלצתי זו נובעת מתוך הבנה כי שני ההורים היו פעילים בחיי הילדים ולא דווח מעולם לשירותי הרווחה על בעיות בתפקוד ההורי של אחד הצדדים.

הבהרתי להורים כי יעשו נכון אם לא יהיו עסוקים בהכפשת זה את רעהו כיוון שמהליכים אלו פוגעים קשות בנפשם הרכה של ילדיהם ועליהם לעשות כל מאמץ בעת קשה זו להעביר מסר לילדיהם כי על אף הסכסוך הקשה ביניהם – הם עדיין הוריהם ושיש להם על מי לסמוך ולהישען.

אני פונה בבקשה למתן סמכויות פיקוח – לצורך תיאום זמני השהות של הקטינים עם הוריהם במתכונת שהוצעה.

ביום 23.08.12, אימץ בית הדין את המלצותיה הנ"ל של העו"ס אלן קדוש, והעניק לה סמכויות לתיאום זמני השהות בין ההורים לילדים.

ביום 02.09.12, הועבר לבית הדין עדכונה של העו"ס אלן קדוש בכל הנוגע למחלוקת בין ההורים בשאלת מקום חינוכם של הילדים.

ביום 03.09.12, הורה בית הדין גם על מינויה של פקי"ס לחוק הנוער לבחינת טענותיהם של הצדדים.

ביום 12.09.12, התקיים הדיון הראשון בעניינה של המשפחה, בו שמע בית הדין גם את עמדתן של העו"ס אלן קדוש, ושל פקידת הסעד עו"ס נטלי מוזיקנסקי.

בהחלטת בית הדין מיום 13.09.12, הופנו הצדדים אל הפסיכולוג הקליני והחינוכי ד"ר גבריאל וייל, לשם בחינת מערכת היחסים הזוגית והמשפחתית ובדיקת מסוגלותם ההורית של הצדדים והמסתעף. כמו כן הופנו הצדדים לייעוץ נישואין מקצועי אצל הגב' שושי פורסט.

ביום 28.10.12, נתקבל בבית הדין עדכון העו"ס נטלי מוזיקנסקי, מיום 24.10.12, על אודות חלוקת אחריות הורית משותפת.

הנדון: חלוקת אחריות הורית משותפת

בהמשך להחלטת כב' ביהמ"ש לענייני משפחה ולשיחתי עם ההורים, מיום 23.10.2012, להלן זמני השהות וחלוקת האחריות של ההורים על הטיפול בילדים.

החלוקה תעשה על פי מחזוריות של שבועיים:

הערות:

1.       במהלך השבוע הילדים ישנו בביתם.

2.       מומלץ כי גם בסופי שבוע הילדים ישנו בביתם, מתוך חשיבה על יציבות וקביעות בחיי הילדים.

3.       על ההורים ב"משמרת" שלהם לדאוג לכל צורכיהם של הילדים כולל: ארוחות, שיעורי בית, מקלחות וכל המתלווה לטיפול בילדים.

4.       בזמן שהילדים נמצאים עם אחד מההורים יאפשר אותו הורה, בהתאם לצורכי הילדים, לשוחח טלפונית עם ההורה השני.

5.       על ההורים חל איסור מלשתף את הילדים בהליכים משפטיים המתנהלים בינם.

6.       על ההורים חל איסור להסית הילדים אחד נגד השני, וכן נגד המשפחה המורחבת.

7.       על שני ההורים לשמור על עיקרון ההפרדה האחד מהשני ויחד עם זאת עקרון הרצף, בטיפול הילדים.

8.       על ההורים להפעיל את כל כישוריהם ההוריים והאישיים כדי שסידור זה יצלח, זאת מתוך חשיבה על טובת ילדיהם ומתן סביבה מוגנת יציבה ובטוחה ככל שמתאפשר, נוכח סיטואציה המשפחתית המורכבת.

9.       אציין כי סידור זה יאפשר גם לנו לסיים חקירת הסעד, וליתן המלצות בעניין חלוקת אחריות הורית בהמשך.

בית הדין בהחלטתו, מיום 8.11.12, אישר את ההמלצות הנ"ל. ביום 12.09.12, התקבלה חוות דעתה של היועצת, הגב' שושי פורסט. ביום 04.12.12, הצדדים זומנו לדיון שני.

בהחלטת בית הדין, מיום 06.12.12, שב בית הדין והפנה את הצדדים לפסיכולוג והורה גם על מינויה של ד"ר לזר מ"מכון איזונים" – לביצוע תיאום הורי בין הצדדים. (במאמר מוסגר יצוין כי בסופו של דבר בוטל מינויה של ד"ר לזר והצדדים הופנו לתיאום הורי במכון ת.ל.מ. ואכמ"ל בנידון).

ביום 18.12.12, התקבלה בבית הדין חוות דעתה של עו"ס נטלי מוזיקנסקי, מיום 25.11.12, (אשר נשלחה לכבוד שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד, ענת אלפסי, לאחר בקשת בית המשפט לקבל דו"ח הערכת מסוכנות במשפחה), וז"ל שם:

מתוך כל החקירה שביצעתי ומתוך התייעצות עם אנשי טיפול אשר טיפלו במשפחה אני מעריכה כי קיימת דינאמיקה קשה ביותר בין בני הזוג המלווה השפלות, עלבונות ואלימות מילולית הדדית, דינאמיקה של ניסיון לשליטה.

בהסתמך על הכלי להערכת מסוכנות נמצא כי לא קיימת מסוכנות של האב כלפי האם. בכלי נבדקו מס' פרמטרים כולל מקרי אלימות בעבר ובהווה, מאפייני רקע של בן הזוג, מאפייני הדינאמיקה הזוגית, איומים לפגיעה, מצב נפשי של בן הזוג, מצב בן הזוג הטוען לאלימות.

להערכתי, יש להמשיך בגישת ההפרדה בין ההורים זאת כדי למנוע מצבי חיכוך אפשריים מחד גיסא, ומאידך גיסא לאפשר לשניהם להמשיך ולקחת חלק משמעותי וניכר בטיפול בילדים כפי שהיה עוד טרם ההסלמה האחרונה במערכת היחסים.

עם סיום החקירה ודיון בוועדת תסקירים – יוגש תסקיר לבית הדין הרבני בעניין משמורת והסדרי ראייה.

ביום 19.02.13, נתקבלה חוו"ד הראשונה של ד"ר וייל מיום ט"ז שבט תשע"ג, (27.01.13).

להלן תמצית טענות ההורים, כפי שבאו לידי ביטוי בחוו"ד הנ"ל.

מבין יתר טענות האב עולה כי:

"בעצם האם לא רוצה את הילדים. בדיון אצל עורך הדין היא רצתה בעצם כסף… האם פשוט לא מסוגלת להסתדר עם כולם יחד… האם מתקשה להכיל אותם… מוכן לקבל את המשמורת על חמשת הילדים לטווח ארוך…"

מבין יתר טענות האם עולה כי האב:

"רודף אחריה, מציק לה, סמסים, הקנטות, הסתות הילדים בשיתוף הילדים בהליכים המשפטיים… מגיש תלונות סרק במשטרה, מטרטר אותה בחקירות בטענות שמרביצה לילדים… האב מצליח בכל פעם ליצור טריגר כדי לקלקל רגיעה" ואשר על כן, "היא חושבת שהיא צריכה לקבל את המשמורת על כל הילדים. גם היא מתנגדת להמלצה לחלק את הילדים. האב מוכן לכל דבר כדי לפגוע בה הוא משחית את נפשם של הילדים, הם נהרסים ונקרעים, הנפש שלהם נפגעת. היא הייתה מוכנה לכל דבר, אפילו לוותר על הילדים כדי שיהיה שקט לילדים אך האב לא היה מוכן לכל דבר. רצה להמשיך במלחמה…

להלן ציטוט הדיון, ניתוח האפשרויות השונות והמלצותיו האופרטיביות של ד"ר וייל, בחוו"ד הנ"ל.

מדובר בשני הורים צעירים, (האב יליד 1976 והאם ילידת 1977), ולהם חמישה ילדים צעירים, (ילד בן 9, ילדה בת 7.5, ילדה בת 6, ילדה בת שנתייים וילד בן שני חודשים). יש ביניהם מערכת יחסים קשה ביותר שמתמשכת תקופה ארוכה כשכל הגורמים, (בית הדין הרבני ושירותי הרווחה), חזרו וביקשו מהם לנסות ולהגיע לידי מערכת הוגנת גם אם החליטו להתגרש לטובת ילדיהם ולטובתם הם, אך לשווא; גם בתקופה הקצרה שהבודק נכנס לתמונה, היו התפתחויות ואירועים קשים ביותר ונראה שאין רגע שקט כשכל צד חושב שהוא רק מתגונן כנגד הצד השני וכל צד חש מותקף בצורה זדונית. נראה ששני הצדדים לא בוחלים באמצעים כדי לפגוע בצד שכנגד. מה שברור הוא שמערכת היחסים והתקשורת ביניהם עד רגע כתיבת שורות אלה קשה ביותר וכל פתרון מסביב להסדרי הראייה ראוי שיהיה כרוך במינימום מגע בין הצדדים.

·מדובר בחמישה ילדים ששניים מהם בגיל הרך ממש. יש לקחת בחשבון שהילדים נפגעו ונפגעים קשות מהמצב שבין הוריהם. דו"ח בי"ס מ־ 12.11.12, מראה בבירור שאמנם הילד בן 9 בשלב זה מגיב מעט למצב, אך הילדה בת 7.5 מתחילה לשדר אותות מצוקה והילדה בת 6 ללא ספק נפגעת מהמצב. מדובר במעמסה הורית לא פשוטה הדורשת כוחות ויכולת הכלה גדולים. יש לקחת בחשבון את אלה כשבאים לשקול סדרי משמורת וראייה.

·כדי להבהיר את העניין: הסבירות שהאב פוגע בילדה בת ה ־6, כטענת האם בעבר, נמוכה עד אפסית, יש אמנם סוג של "ביחד" של האב עם הילדים במיטות בערב שאיננו נדיר במשפחות והוא נעשה ככל הנראה בצורה חמימה. מומלץ שהאב יקפיד שכל הילדים יחזרו למיטה שלהם כל ערב, (הוא משכיב אותם במיטותיהם אך הם נוטים לחזור למיטתו).

·האב – להערכתינו, האב בעל קשר רגשי יותר קרוב לילדים מאשר האם הוא יותר חינני, מפגין חום, הומור, ונראה שהילדים מגיבים לכך. שני הילדים הגדולים יותר קרובים אליו. כיום, בסידור העכשווי הוא מאפשר את הקשר של הילדים עם אימם כשהם בהחזקתו. אין ספק שיש לו רצון טוב ויכולת לספק את הצרכים ההתפתחותיים, רגשיים, אינטלקטואליים וערכים של ילדיו, אמנם לעתים הוא נוטה להיות נוקשה למדי. אם בעבר חשף את הילדים לקונפליקט שלו עם האם הוא חוסך זאת מהם כיום. מאידך גיסא, סביר להניח שמפעיל התנכלויותיו קטנות כנגד האם כדי לפגוע בה ולנסות להתיש אותה על ידי הצקות, (ניתוק תקעי חשמל, ניתוק תנור חשמל במקלחת וכו'), אך תוך כדי גם פוגע בילדים). הוא אינו משתף פעולה מסביב לתפקוד הבית, (ניקיון, פח זבל, רכישות למקרר ועוד). כמו־כן, אמנם לא משמיץ את האם אך נראה שמאיים על הילדים שאם יהיו אצל האם לא יראו אותו כפי שהאם התנתקה מאביה.

·האם – להערכתנו אין ספק שהאם חמה, אך זהו להערכתנו מימד פחות מרכזי בקשה שלה עם ילדיה. האם מתפקדת בצורה נמרצת בכל מה שקשור לממדים של טיפול פיזי, מזון, שינה, שיעורי בית. אמנם נראה שהמאבק נגד האב לעתים מעביר אותה על דעתה. גם בביהמ"ש לענייני משפחה, (החלטה 22.10.12), לא האמין לגרסתה, (תביעה לצו הגנה), וקובע כי היא נוטה להעצים את האשמותיה וגם העו"ס לסדרי דין, (מכתב 25.12.12), קובעת שהאב איננו מסוכן בניגוד לטענותיה. כך קרה גם בקשר עם הבודק: קושי רגעי של הבודק באיתור האב, מיד נהפך לעילה לתביעה לביזיון בית הדין. נראה שיש כאן מניפולציה לשמה. יש לציין שבימים האם אחראית על הילדים, על פי החלטת בית הדין, הם שוהים רוב השעות אצל אימם והאם עובדת, כמו כן נראה שהיא ממשיכה לחשוף את הילדים להשמצות וקללות כלפי האב גם כיום ולא רק בעבר. יש לציין שבלא מעט אירועים שהיו היא גרמה לכך שהאב לא יראה את ילדיו לזמן כלשהו ובכך פגעה באב ללא ספק אך גם פגעה בילדים.

·סיכומו של דבר – שני ההורים בעלי יכולות הוריות מאוד ממוצעות, ולא מצאנו יתרון בולט אצל אחד מהם לעומת השני. לשניהם יהיה מאוד קשה לגדל חמישה ילדים לבד, (אמנם לשניהם מערכת תמיכה משפחתית שוודאי תוכל לסייע כפי שסייעה עד כה). שניהם, (וכיום במיוחד האם), חוטאים בכך שמערבים את הילדים במאבק שלהם עם ההורה השני וחושפים אותם למתחים מיותרים.

מה האפשרויות העמדות לפנינו?

·משמורת משותפת – לא באה בחשבון, עקב הליקוי הבסיסי של התקשורת בין ההורים.

·משמורת לצד אחד והסדרי ראייה לצד האחר – פתרון זה היה בא בחשבון לו היה יתרון בולט לאחר ההורים, וזה לא המקרה. יש לקחת גם בחשבון שמשמורת לצד אחד והסדרי ראייה לצד אחר, דורשת המון תקשורת בין ההורים והיא איננה בנמצא אלא להיפך.

ביחס לאם, נכון שיש כאן שני ילדים בגיל הרך ויש נטייה לתת משמורת לאם, אך לאור המימדים השליליים שתוארו לעיל לא נראה שניתן להתייחס למשתנה זה במנותק מכל ההתנהלות שלה. יש נטייה בצד של האם לנתק את הילדים מאביהם, (מצדה ועוד יותר מצד משפחתה), כמו כן לא מעט הפקידה את הילדים אצל אימה, (או אצל שמרטף כפי שכתבה בתביעת מזונות), כך במצב העכשווי והשאלה מה יקרה אם תקבל את מלוא המשמורת?

ביחס לאב הוא לעתים חסר גבולות, (במיוחד עם בתו בת ה־6), נוטה לעתים לקשיחות מה עם הילדים מנקודת מבט הישגית, כמו כן נראה שמוכן שהילדים ייפגעו בהצקות שמציק לאם בצורה ממושכת בתוך ביתם גם מאז שבית הדין החליט על הפרדה בימים.

·חלוקת הילדים ומשמורת לכל אחד מההורים – פתרון זה מקל על ההורות של כל הורה כי המעמסה עליו מופחתת, התפקיד קל יותר. מאידך גיסא, פתרון זה מפריד בין הילדים, דבר שאיננו מומלץ, כמו כן הוא דורש גם הוא תקשורת בין ההורים. אמנם אין כאן סכנה לסרבנות קשר כי כל צד "מחזיק" בחלק מהילדים ולכן יש אינטרס משותף לאפשר הסדרי ראייה תקינים.

המלצות:

·בסופו של דבר אנו מאמצים פתרון זה, האחרון, שהוא להערכתינו הרע במיעוטו. אנו ממליצים שהאב יקבל למשמורתו את שלושת הילדים הגדולים והאם למשמורתה את שני הילדים הקטנים. יש לעבד עם הצדדים הסדרי ראייה שיאפשרו לכל האחים להיפגש יחד חלק מהזמן, (לא כל הזמן), יש לקחת בחשבון את סדרי העבודה של האם אחה"צ, (על שני ההורים להגיש לבית הדין רשימת שעות עבודה קבועות כדי שבית הדין יוכל להכריע כי הכוונה היא שההורה ת/יהיה עם הילדים, לא אימה/ולא שמרטפית), שבת אחת על שתיים אצל כל הורה, (שבת אחת כל הילדים אצל האב, שבת אחת כל הילדים אצל האם), חצי מחגי ישראל, (כנ"ל), חצי מחופשות בי"ס, (בניכוי קייטנות), רצוי שהילדים יילקחו ויוחזרו למוסדות החינוך ככל האפשר ללא מגע בין ההורים.

·אנו ממליצים שהמתאם ההורי שמונה על ידי בית הדין ימשיך לתווך ולתאם בין הצדדים, (מחלות ילדים, שינויים הכרחיים ועוד) כי לאור חוסר האמון המוחלט שבין הצדדים קיימת סכנה של המשך פניות לבית הדין. אם לא יהיה מתאם הורי יש למנות עו"ס לסדרי דין כאחראית על העניין והיא תוכל להכריע במחלוקות, בלי שהצדדים יפנו לבית הדין או לביהמ"ש על כל חילוקי דעות כפי שקורה כיום.

·על ההורים להבין שלטובת הקטינים ששניהם מכריזים שהם אוהבים ודואגים להם, (ואין סיבה לפקפק בכך), עליהם לערוך את גירושיהם בהקדם, להגיע לידי הסכם כספי ולחזור לשגרה ולשקט כשהילדים יהיו בקשר עם שני ההורים. שקט ורגיעה יותר חשובים לילדים מאשר שאלת המשמורן.

·אם המאבק ימשיך גם אחרי החלטות בית הדין והגירושין, (ולצערי הדבר אפשרי לאור עוצמת הקונפליקטים בין ההורים), אני ממליץ לשירותי הרווחה לשקול הפניית הילדים לבית משפט לנוער והכרזתם כקטינים נזקקים. הילדים כבר עכשיו בסכנה התפתחותית ללא ספק ואם המערכת בין ההורים לא תירגע, לא יהיה מנוס מהתערבות סמכותית של החוק כדי להגן על הקטינים.

לאחר קבלת חוו"ד הראשונית של ד"ר וייל, ביקשה ב"כ הבעל מבית הדין לאמץ את מסקנותיו בעוד ב"כ האם עתר לקבוע את האם כמשמורנית יחידאית על חמשת ילדיה.

ביום 11.07.13, הגיעה לבית הדין גם חוות דעתה הראשונה של הפסיכולוגית הקלינית והמתאמת ההורית ממכון ת.ל.מ. גב' בת' רייז, בו ציינה את התרשמותה מהאם – כאם אשר משקיעה מאמץ בתהליך הטיפולי, מפנימה מסרים טיפוליים ומשתדלת ליישם אותם.

בית הדין הלין על דחיית דיונים (דחיות חוזרות ונשנות) מטעם ב"כ הצדדים, והורה מיוזמתו על קיום יום דיונים מלא ומיוחד, (הדיון שלישי במספר), שנקבע ליום 14.07.13.

[במאמר מוסגר, נציין את מועדי הדיונים הרבים שבוטלו נוכח הנסיבות ובקשות ב"כ הצדדים בתיק: 07.01.13, 18.02.13, 06.03.13, 09.04.13, 06.05.13, 17.06.13, 2406.13, 09.10.13.]

בדיון מיום 14.07.13 שמע בית הדין ברוב קשב את עמדות הצדדים וב"כ. במסגרת הדיון פעל בית הדין לגיבוש הסכמות בין הצדדים, אך ללא הצלחה.

לאחר שבית הדין שמע וניתח את עמדות הצדדים וב"כ, ולאחר העיון הנוסף של בית הדין בהמלצות חוו"ד של ד"ר וייל ובשטף הבקשות והתגובות והחומר שבתיק ונוכח המשך המאבק המשפטי הטעון בין ההורים ולאור הקשיים הכרוכים בהמלצה אודות פיצול הילדים, על כל המשתמע מכך, כמו גם נוכח מטר הבקשות ושפע הטענות שהורעפו על בית הדין על ידי הצדדים וב"כ, הנסיבות וההתפתחויות התכופות בתיק – הורה בית הדין בהחלטתו, מיום 17.07.13, על הפנייה נוספת של הצדדים להמשך אבחון והערכה עדכנית אצל הפסיכולוג ד"ר גבריאל וייל.

בהחלטת בית הדין הנ"ל, מיום י' אב תשע"ג, (17/7/2013), המליץ בית הדין גם על שינוי זמני במתווה הסדרי הראיה של ההורים וילדיהם, וזה לשונה של ההחלטה:

"לאחר שמיעת דברי הצדדים וב"כ ולאחר העיון הראוי בכל החומר שבתיק בכלל, ובחוות דעתם של גורמי המקצוע בפרט, ולאור בחינה מדוקדקת של התנהלות הצדדים ממועד פתיחת תיקי הצדדים ועד הלום, מחליט בית הדין בזאת כי:

א.       על ב"כ הצדדים להעביר לבית הדין את עמדתם העדכנית על אודות ההצעות שהועלו לסיומה השלו והראוי של מערכת נישואין זו – וזאת בתוך 14 יום ממועד קבלת החלטה זו.

ב.       בית הדין שב ומביע את צערו העמוק מטיבו של השיג והשיח בין הצדדים ואת התרשמותו הכואבת ממערכת היחסים הקשה המלווה את המשפחה, דנן.

יוזכר ויובהר כי נגד עיני בית הדין המלצתו המהדהדת של ד"ר וייל בתסקירו מיום 27.01.13, ולפיה: "אם המאבק ימשיך…אני ממליץ לשירותי הרווחה לשקול הפניית הילדים לבית משפט לנוער והכרזתם כקטינים נזקקים.

הילדים כבר עכשיו בסכנה התפתחותית ללא ספק ואם המערכת בין ההורים לא תירגע – לא יהיה מנוס מהתערבות סמכותית של החוק כדי להגן על הקטינים."

ג.       כבר בהמלצת עו"ס יחידת הסיוע מיום 20.08.12 נקבע כי עסקינן בסכסוך קשה המאופיין ברמת קונפליקט גבוהה וכי ההתנהלות ההורית פוגעת וגורמת נזק נפשי ורגשי לילדים.

בהחלטתו, מיום 08.11.12, אימץ בית הדין את המלצות פקידת הסעד אודות חלוקת אחריות הורית משותפת בין ההורים.

בתסקירה של העו"ס, נטלי מוזיקנסקי, מיום 25.11.13, דווח על מערכת היחסים הקשה ששררה בין בני הזוג ועל הדינאמיקה הקשה בין בני הזוג אשר לוותה בהשפלות, עלבונות, אלימות מילולית הדדית וכיו"ב.

בית הדין בהחלטתו, מיום 06.12.12, הפנה את הצדדים להמשך אבחון פסיכולוגי ובדיקת מסוגלותם ההורית של הצדדים אצל ד"ר וייל.

בית הדין אף הורה על מינויה של ד"ר לזר כמתאמת הורית בין הצדדים.

לאחר דין ודברים, בוטל מינויה של הנ"ל ואין כאן המקום להאריך בכך.

ד.       ביום 18.02.13, נתקבלה בבית הדין חוות דעתו של הפסיכולוג הקליני והחינוכי ד"ר גבריאל וייל.

מניתוח אופיה וטיבה של ההתנהלות ההורית ממועד קבלת חוות הדעת הנ"ל ועד הלום, עולה ברורות כי המלצת ד"ר וייל להפרדת הילדים ומתן משמורת לכל אחד מההורים אינה עולה בקנה אחד, נכון להיום, עם טובתם של הצדדים ושל ילדיהם המשותפים.

זאת ועוד, שינויי הנסיבות וההתפתחויות הרבות ממועד קבלת החוו"ד הנ"ל מחייבות בחינה מחודשת של ההמלצות וכדלהלן.

התרשמותו הבלתי אמצעית של בית הדין היא כי הצדדים מוסיפים להיאבק זה בזו בכל דרך אפשרית מבלי משים להשלכות הרות הגורל של מאבק זה על בריאותם ומצבם הנפשי, הרגשי והפיזי של הצדדים עצמם ושל ילדיהם המשותפים.

לא למותר לציין כי גם עיון קל בהשתלשלות העניינים בכל הנוגע למינוי מכון תל"ם לשמש כמתאם הורי מוסיף ללמד על גובה רף המתח הבין הורי ועל בעיות התקשורת בין הצדדים אשר מדגישים ומחדדים את הצורך לפעול באופןמידי מידי לקבלת החלטות מתאימות בנידון.

לצערינו הרב, גם נכון להיום נכונות קביעותיו המצמררות של ד"ר וייל בחוות דעתו הנ"ל לפיהן: "בין ההורים מערכת יחסים קשה ביותר…היו התפתחויות ואירועים קשים ביותר ונראה שאין רגע שקט…נראה ששני הצדדים לא בוחלים באמצעים כדי לפגוע בצד שכנגד…"

וכי, "יש לקחת בחשבון שהילדים נפגעו ונפגעים קשות מהמצב שבין הוריהם."

ואשר על כן – שומה על כל המעורבים בעניינה של המשפחה לפעול בשום שכל לקידום הטיפול הראוי והדחוף במכלול הנושאים התלויים ועומדים בין הצדדים בבחינת "איזהו חכם הרואה את הנולד" ו – "סוף מעשה במחשבה תחילה."

ה.       לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין בזאת כי:

1.       על הצדדים לפנות, לאלתר, להמשך אבחון מקצועי אצל ד"ר וייל כדי שיעביר לבית הדין בדחיפות האפשרית את המלצותיו העדכניות בשאלת המשמורת, הסדרי הראיה והמסתעף וזאת נוכח שינויי הנסיבות וההתפתחויות בתיק.

בזכות הצדדים להעלות את טענותיהם בפני ד"ר וייל, בכבוד הדדי ובנעימות חן.

העלויות הכרוכות בנ"ל – ישולמו ע"י הצדדים בחלקים שווים.

בית הדין מבקש לקבל את חוות דעתו העדכנית של ד"ר וייל, בהקדם האפשרי.

2.       בשלב זה, הילדים יהיו באחריותם המשותפת של שני ההורים גם יחד כאשר זמני השהות יהיו כדלהלן;

3.       בשלב זה, יהיו ההורים זכאים לזמני שהות זמניים כדלהלן;

בשבועיים הקרובים יהיו כל הילדים – באחריות האב.

האם תהיה זכאית לזמני שהות עם ילדיה בשבוע הראשון בימים א',ג',ה' בין השעות 16:00־20:00.

ובשבוע השני – בימים ב',ד' בין השעות 16:00־20:00 וכן למשך סוף השבוע (שישי, שבת).

בשבועיים שלאחר מכן יהיו כל הילדים באחריות האם, כאשר האב יהיה זכאי להסדרי ראיה בהתאם לנ"ל ובהתאמה.

המשך הסדרי האחריות ההורית וזמני השהות יהיו באותה מתכונת, (שבועיים, שבועיים וחוזר חלילה), עד למתן החלטה אופרטיבית אחרת של בית הדין.

4.       על האב לפנות, לאלתר, אל הפסיכולוגית גב' בת' רייז ממכון ת.ל.מ. לתיאום הורי – בהתאם לכלל החלטות בית הדין בתיק.

נהיר ובהיר כי בית הדין מצפה מההורים לשתף פעולה באופן מלא ואחראי עם המתאמת ההורית ולפעול בהתאם להנחיותיה ולהחלטות בית הדין בנידון, מתוך אחריות הורית ראויה.

5.       בית הדין מבקש לקבל את עדכונה של המתאמת ההורית בכל הנוגע לנ"ל, בהקדם האפשרי.

למען הסר ספק יובהר ויודגש כי בית הדין מסמיך בשלב זה את המתאמת ההורית הנ"ל לעשות כל אשר לאל ידה לשיפור וביסוס התיאום ההורי בין הצדדים ולביצוע החלטות בית הדין בעניינה של המשפחה באופן מיטבי.

במסגרת זו, על הצדדים לעדכן את המתאמת ההורית בכל התפתחות הנוגעת לילדיהם המשותפים.

6.       יושם אל לב ויובהר בזאת כי ההחלטות הנ"ל הן זמניות ובית הדין יבחן את המשך החלטותיו לאחר קבלת עדכונם של כל גורמי המקצוע ולאחר בחינת ביצועה התקין של החלטה זו על כלל סעיפיה.

ו.        בית הדין שב ומפנה פניה נרגשת לצדדים להתעלות מעל משקעי העבר ולעשות כל אשר לאל ידם להביא לסופיות הסכסוך הזוגי והמשפחתי מתוך אהבת חינם, בדרכי נועם ובנפש חפצה.

ז.        בזכות הצדדים וב"כ לעדכן את בית הדין ואת גורמי הרווחה בכל התפתחות בעניינם, ובית הדין ייתן את המשך החלטותיו בהתאם.

ח.      על מזכירות בית הדין להכניס את התיק לעיון בית הדין, עפ"י היומן."

כאמור לעיל, הורה בית הדין על קיום אחריות הורית משותפת, על חלוקת זמני שהות מורחבים של ההורים עם ילדיהם וזאת לתקופות של שבועיים – שבועיים לסירוגין ועל הפניית הצדדים להמשך תיאום הורי אצל הפסיכולוגית, בת' רייז, ממכון ת.ל.מ.

ביום 15.09.2013, התקבלה חוות דעתו הנוספת של ד"ר וייל מיום 10/9/2013.

להלן ציטוט הדיון, ניתוח האפשרויות השונות והמלצותיו האופרטיביות העדכניות של הפסיכולוג בחוות דעתו השנייה.

מה האפשרויות העמדות לפנינו?

[…]

משמורת לצד אחד והסדרי ראייה לצד האחר

כפי שכתבנו לא נראה שיש הורה אחד שמתאים יותר מאשר ההורה השני, ולאור המצב המתדרדר של הילדים נראה יותר ויותר שהמעמסה ההורית של 5 ילדים גדולה מדי עבור הורה אחד. גם צפוי שעל סדרי הראייה, (ולא חשוב באיזה כיוון), ימשיכו להתקוטט.

חלקות הילדים ומשמורת – אחריות הורית לכל אחד מההורים

כפי שכתבנו, זה הרע במיעוטו ודווקא במצב של תקשורת גרועה נראה, (ויש להצטער שהבודק נאלץ להשתמש בשפה מסוג זה), ש"מאזן האימה" בין הצדדים עשוי להביא שכל אחד ירצה שיתוף פעולה עם הצד השני כדי לראות את הילדים שאינם בחזקתו. כמו כן יהיה חיוני שהצדדים יהיו בייעוץ בשרותי הרווחה והמגשרת תקבל סמכות מבית הדין לבצע התאמות ושינויים בהתאם לנסיבות.

אם המצב ימשך, שרותי הרווחה ייאלצו להתערב ותעלה אופציה נוספת שנראית לא רצויה לאף אחד מהצדדים והיא הוצאת הילדים מהבית למסגרת ניטראלית.

המחיר של אופציה כזו גבוהה מבחינת הילדים שעלולים להיעקר מהסביבה שלהם, אך בתוך הכאוס המתמשך בחיי הילדים ייתכן שהצדדים לא יתנו בררה לשרותי הרווחה, אלא לפעול כך. אנחנו מקווים שכל אחד מההורים ימנע התפתחות שכזו.

לאור מצבם הרגשי שרותי הרווחה ביקשו להפנות את הילדים לבדיקה פסיכולוגית וזהו צעד ראוי, אך יש לזכור שהטיפול הפסיכולוגי שלו הילדים זקוקים הוא שקט ויציבות בקשר עם 2 ההורים, ואף טיפול פסיכולוגי לא יוכל לספק את אלה אלא רק התנהגות ההורים.

סיכומו של דבר

לא נמצאו שום שינויים או התפתחויות שמצדיקות שינוי בהמלצותינו אלא להיפך. אנו חוזרים וממליצים, על חלוקת הילדים וסדרי ראייה שיאפשרו מפעם לפעם לכל הילדים להיות ביחד אצל הורה זה או אחר.

בכל מקרה, גם אם בית הדין לא יאמץ את המלצות הבודק נראה שבעייתי ביותר הוא המשך בהפעלת סדרי משמורת, אחריות הורית וראייה זמניים; אנו ממליצים בכל לב שבית הדין יקבע הסדרים קבועים ויציבים לטובת הילדים.

אנו חוזרים וקוראים להורים להתגרש, לסיים את חילוקי הדעות הכלכליים שביניהם ולשקם את עצמם מקצועית ואישית כל אחד לחוד ובכיוון המתאים לו, ולשתף פעולה עם כל החלטה שבית הדין יחליט לגבי הילדים באווירה של שקט וכבוד הדדי. המלחמה "לטובת הילדים" הורסת את הילדים ואת הצדדים עצמם.

הילדים בסיכון התפתחותי חמור.

המורם ממסקנות שתי חוות הדעת של ד"ר וייל הוא כי לאור העובדה שהקרע בתקשורת בין הצדדים מהווה עובדה מוגמרת ולאור חוסר האמון ההולך ומחריף בין הצדדים, כשבתווך ניצבים הילדים שמצבם הנפשי וההתנהגותי נפגע קשות והם קרועים בין נאמנויות סותרות, הרי שאין מנוס מלאמץ את "הרע במיעוטו" כלשונו של ד"ר וייל, ולחלק את משמורת הילדים בין ההורים תוך תקווה ש"מאזן האימה" בין הצדדים יביאם לשתף פעולה זה עם זו ועם הדרכת גורמי הרווחה.

יצוין כי בית הדין התרשם עד מאוד מיסודיות חוות הדעת של ד"ר וייל ומן הניתוח המעמיק של האפשרויות השונות, על מעלותיהן ועל חסרונותיהן, תוך שהוא מתייחס ברצינות הראויה לעמדתם של יתר הגורמים המקצועיים שטיפלו במשפחה, לדו"חות גורמי החינוך והרווחה ולחומרים המשפטיים הרבים אשר הונחו על שולחנו, (לרבות פרוטוקולים, בקשות והחלטות רבות הן של בית המשפט לענייני משפחה והן של בית הדין דנן).

ביום 16.09.13, הגיעה לבית הדין חוות דעתה השנייה של הפסיכולוגית, הגב' בת' רייז, מיום 23.08.2013 וזה לשונה:

האם, הגיעה אלי לטיפול בתחילת יולי, והאב, הצטרף להליך הטיפול בסוף יולי. מטרת הטיפול הייתה "תיאום הורי" בהתאם להוראת בית הדין הרבני.

במסגרת התהליך הטיפולי, האם הגיעה אלי כפעם בשבוע, והתקיימו עד כה 12 מפגשים איתה. כמו שנאמר בדיווח הקודם, נוצר קשר טיפולי טוב מאוד עם האם והתרשמתי שהיא משקיעה מאמץ בתהליך הטיפולי, מפנימה מסרים טיפוליים ומשתדלת ליישם אותם.

במסגרת התהליך הטיפולי התקיימו 3 מפגשים עם האב, התרשמתי שהוא מתקשה לשתף פעולה בתהליך, ואף לעתים קרובות מתנגד. כמו כן הוא התקשה להפנים וליישם מסרים טיפוליים. התרשמתי שהאב מחזק את קונפליקט הנאמנויות אצל ילדיו.

לסיכום, אני מתרשמת שלא נוצר תהליך של גישור ושיתוף פעולה בין ההורים, וכי ילדיהם של האב והאם חשופים לפגיעה ונמצאים בסיכון בעקבות המשך המאבקים והמתחים בין ההורים.

לאור הנאמר לעיל, נראה שיש צורך להערכה מחודשת בקשר להסדרים המחייבים שיתוף פעולה וכבוד הדדי בין ההורים.

ביום 06.10.13, התקבלה בקשת העו"ס, ריקי לוי, לאפשר לאב לקחת את בתו… (בת ה־6) להערכה פסיכיאטרית – נוכח אמירותיה האובדניות ומצבה הרגשי הקשה.

ביום 07.10.13, התקיים בבית הדין דיון רביעי בעניינם של הצדדים ואשר בעקבותיו החליט בית הדין, בהחלטתו מיום 09.10.13, על זימון דיון מקצועי מקיף בכל הנוגע לסוגיית משמורת הילדים, הסדרי ראייתם והמסתעף. הדיון נקבע ליום 20.10.13.

לדיון זה זומנו והופיעו הפסיכולוג ד"ר גבריאל וייל, עו"ס לחוק הנוער ריקי לוי, פקידת הסעד עו"ס נטלי מוזיקנסקי, רכזת סדרי דין בעיר אשדוד – עו"ס אלן קדוש, הפסיכולוגית והמתאמת ההורית, גב' בת' רייז, ממכון ת.ל.מ.

בדיון המיוחד הנ"ל, (החמישי במספר), מיום 20.10.13, שב בית הדין ושמע באורך רוח (בדיון שנמשך כשש שעות) את עמדות הצדדים וב"כ ואת עמדות כלל גורמי המקצוע שזומנו לדיון.

ד"ר וייל הבהיר את עמדתו המקצועית וחזר על המלצותיו האופרטיביות בחוות הדעת הנ"ל. חיזוק להמלצתו הראשונית הביא ד"ר וייל מהעובדה שבמציאות הילדים הגדולים קרובים יותר לאב בעוד הילדים הקטנים קשורים יותר באופן טבעי לאימם.

במסגרת הדיון שב ד"ר וייל ושלל הן את האפשרות למתן משמורת יחידנית לאחד ההורים (גם מהחשש שהדבר יגרור בעתיד סרבנות קשר של הילדים) והן את האפשרות של משמורת משותפת וזאת נוכח העובדה שהסדר זה זוקק רצון טוב, תקשורת טובה ומגורים קרובים של הצדדים, ואלו אינם בנמצא בנידון דנן. לדברי ד"ר וייל, החלופה שהוצעה ע"י בית הדין מורכבת.

בהתאם לנימוקיו, הוסיף ד"ר וייל והמליץ שדירת הצדדים תושכר כך ששני הצדדים יגורו במקומות שונים.

בית הדין הקשה על ד"ר וייל – "לו יצויר שעליך להחליט על הורה משמורן, על מי היית ממליץ?" ועל כך השיב הפסיכולוג – "אין לי מושג. שניהם מסורים לילדים…"

הפסיכולוגית גב' בת' רייז הביעה את התנגדותה להצעתו של ד"ר וייל, מחשש שהדבר יהרוס את יחסיהם של הילדים הגדולים עם האם. לטעמה, האב טירפד את שיפור הקשר של הילדים הגדולים עם האם ולא גילה רצון במסגרת התיאום ההורי כנדרש. לדבריה "הבעל כל הזמן חיפש אותי…זה לא עניין של חוסר אמון אלא הוא פשוט לא מקבל דעה מקצועית."

עוד ציינה כי האב מעביר את הפגיעות שלו לילדיו ואינו מוכן לקבל אחריות על מעשיו. גב' רייז הוסיפה שהפוקוס של האב הוא לנצח את המלחמה ואשר על כן קבעה כי בנסיבות יש להעניק למתאמת ההורית כוח וסמכות באמצעות סנקציה חוקית, כספית וכיו"ב.

יודגש בזאת כי המתאמת ההורית נמנעה מהבעת עמדה ספציפית בסוגיית המשמורת והמסתעף נוכח הגדרת תפקידה הטיפולי ורצונה לשמור על ניטרליות מקצועית.

גם ד"ר וייל הצטרף לחובה המקצועית המתבקשת להבחין בין גורמי ההערכה והשיפוט ובין גורמי הטיפול.

בית הדין קיבל את עמדת הנ"ל וכיבד גם את רצונה ובקשתה של הפסיכולוגית והמתאמת ההורית.

עם זאת ולמען הסר כל ספק (ובניגוד גמור לטענות האב בנידון ואכמ"ל) הדגיש בית הדין כי אין בכך להטיל כל דופי בעבודתה, במסירותה ובמקצועיותה של גב' רייז אשר השקיעה מכוחה ומזמנה הפרטי לקידום וסיוע בשיפור התיאום ההורי במשפחה.

מעבר לאמור, ביקש בית הדין את התייחסותם הספציפית של גורמי המקצוע לסוגיית המשך התיאום ההורי והמסתעף.

העו"ס לחוק הנוער, גב' ריקי לוי, סברה כי בסיטואציה הנוכחית יש להעדיף הורה משמורן אחד, ואולם היא נמנעה לקבוע מי מבין ההורים ראוי יותר להיות ההורה המשמורן. עוד המליצה כי הסדרי הראיה שיקבעו יתקיימו אך ורק באמצעות מרכז הקשר.

לטעמה, חלופה זו עדיפה על החלופה שהוצעה בבית הדין.

לדבריה, ההורים לא לוקחים על עצמם את האחריות הנדרשת והם מנהלים ביניהם מלחמת כוח בכל הנוגע לסוגיית המשמורת והסדרי הראייה.

פקידת הסעד, עו"ס נטלי מוזיקנסקי, הציעה שהילדים יהיו באחריות הורית משותפת כאשר שלושת הגדולים יהיו בבית האב, ושני הקטינים יהיו בבית האם.

ד"ר וייל התייחס להצעה הנ"ל וטען כי ההבדל בין העמדות הוא סמנטי בלבד.

בדיון הנ"ל – האב, כמו גם באת כוחו, טענו בכל עוז כי הם מסכימים לעמדתו של ד"ר וייל וכי יש לאמץ את מסקנותיו לאלתר לעומת האם וב"כ, אשר התנגדו בלהט מופגן ובנחרצות רבה לעמדתו של ד"ר וייל ותבעו משמורת בלעדית על חמשת הילדים לאם וקביעת הסדרי ראיה לאב באמצעות מרכז הקשר בלבד.

לדברי ב"כ האם, במהלך עשרים שנות נסיונו כעו"ד לא נתקל בתיק כה מורכב, הצפת בקשות וטלפונים ללא סוף, ואשר על כן לטעמו, בית הדין נדרש לתת הכרעה אמיצה מי מבין ההורים ראוי להיות משמורן.

הן בחו"ד והן בדיון הנ"ל שב ד"ר וייל על קביעתו כי שני ההורים גם יחד אינם סובלים מפסיכופתולוגיה כלשהיא אלא מפתולוגיה זוגית, כלשונו.

רכזת סדרי דין בעיר אשדוד, עו"ס אלן קדוש, המליצה גם היא על קביעת האם כמשמורנית יחידה ועל הסדרי ראיה באמצעות מרכז הקשר.

במסגרת הדיון העלה בית הדין את הגישה העקרונית לפיה יש להימנע ככל האפשר מחלוקת הילדים ומפיצולם וזאת נוכח גילם הקט של הילדים והקשיים הכרוכים בפיצול על כל המסתעף מכך, כמו גם נוכח עמדתה המנומקת של הפסיכולוגית בת' רייז.

ד"ר וייל, דבק בעמדתו והביע את חששו הגדול ממשמורן יחיד. הוא שב והזכיר כי ההורים רואים זה את זה בשחור. עוד ציין בצער את התרשמותו וחששו כי בכל מצב, ועל אף כל מה שיוחלט על ידי בית הדין – המאבק בין ההורים ימשך כך שבסופו של יום לא יהיה מנוס מהוצאת הילדים מהוריהם למרכז חירום ועל כך הביע את תקוותו "הלוואי ואתבדה."

בית הדין הבהיר והדגיש כי החלופה להוצאת הילדים מהוריהם יכול ותתקבל אך ורק כמוצא אחרון אחר מיצוי כל החלופות הנ"ל.

בית הדין סיכם את היתרונות והחסרונות בהצעות השונות, כפי שהועלו באורך רב בדיון ובכתבי בית הדין.

גורמי המקצוע ביקשו במהלך הדיון לשוב ולעדכן את בית הדין אודות המלצתם האופרטיבית העדכנית מיד לאחר כינוסה הקרוב של ועדה מקצועית משולבת ומורחבת בעניינה של המשפחה, אשר אמורה להתכנס ביום 23.10.13.

יושם אל לב כי נוכח מורכבות הנושאים, הטענות ההדדיות שהועלו ע"י הצדדים ונסיבות התיק בכל הנוגע למשמורת הילדים והסדרי ראייתן הוחלט ע"י גורמי הרווחה על קיומה של ועדה מקצועית מורחבת הכוללת הן את חברי ועדת התסקירים מתחום סדרי הדין והן את חברי ועדת ההחלטה מתחום העו"ס על פי חוק הנוער וקטינים בסיכון.

בהחלטתו, מיום 21.10.13, ביקש בית הדין לקבל את המלצות ועדת ההחלטה / התסקירים מיום 23.10.13 מיד עם גיבושן.

הוועדה הנ"ל אכן התכנסה ביום 23.10.13.

בוועדה הנ"ל שוקללו כל הנתונים הנוגעים למשפחה (לרבות עמדת ההורים עצמם) ונידונו החלופות השונות ע"י גורמי מקצוע רבים.

ביום 03.11.13, התקבלו בבית הדין המלצות ועדת ההחלטה /התסקירים.

מפאת חשיבות הדברים נצטט להלן את תוכן הדיון המפורט בחלופות השונות וההמלצות האופרטיביות של הנ"ל;

להלן החלופות:

1.       משמורת יחידנית לאחד ההורים;

1.א. משמורת לאב והסדרי ראייה לאם.

1.ב. משמורת לאם והסדרי ראייה לאב.

2. משמורת משותפת וחלוקה של שבועיים אצל האב – שבועיים אצל האם, כפי שקורה כיום כשהשינוי הוא שהסידור יעשה בשני בתים נפרדים.

3. משמורת של האב על שלושה מהקטינים, ומשמורת האם על שניים מהקטינים.

4. משמורת משותפת של שני ההורים על חמשת הילדים, תוך קביעת בית עיקרי לשלושת הגדולים אצל האב וקביעת בית עיקרי לשני הקטינים אצל האם.

5. הוצאת הילדים ממשמורת הוריהם, העברה למשמורת הסעד וסידורם במסגרות חוץ ביתיות.

תיאור החלופות:

1.       משמורת יחידנית של הורה אחד על כל חמשת הילדים.

נקודת החוזק בחלופה בה הורה אחד משמורן, (לא משנה אם האם או האב) הן שכל חמשת הילדים נמצאים בבית אחד קבוע ויציב.

הורה משמורן אחד מרכז את כל הטיפול בילדים, ובחלופה זו נדרש פחות תיאום בין ההורים כפי שנדרשים בסידור אשר קיים כיום ואינם מצליחים במשימה.

נקודת חוזק נוספת היא כי במקרה הזה היה קושי הן של חברי הוועדה שתמכו במשמורת יחידנית והן של ד"ר וייל שערך אבחון המסוגלות להצביע על מי מבין ההורים יהיה מסוגל להעניק חיים מטיבים יותר לחמש ילדיו לעומת ההורה השני בהווה ובעתיד, ולכן המשימה להמליץ על הורה משמורן אחד הייתה בעייתית.

1.א. משמורת של האב והסדרי ראייה של האם.

האב, להערכתנו, לוקח את תפקידו ההורי כחלק בלתי נפרד מההוויה שלו הוא מאוד משמעותי בתוך חייהם של הילדים. הילדים, ובייחוד שלשת הגדולים, מזוהים עם הכאב של האב. להערכתנו, נקודת חוזק בבחירת חלופה זו היא כי הילדים פחות יהיו חשופים ללחץ רגשי ופחות יכאבו את הכאב שלהם ושל האב כתוצאה מקשר פחות תדיר עמו.

נקודת חוזק נוספת היא שהאב אם וכאשר יוחלט על משמורת אצלו וזמני שהות הורית ברורים ומוגדרים אצל האם הוא יאפשר הקשר עם האם.

נקודות חולשה של החלופה הנ"ל אם תתקבל החלטה ללא הסכמה וברכת הדרך של האם, האם תחווה תחושות קשות, אשר עלולות להיות מועברת לילדים ע"י האם ומשפחתה המורחבת ושוב לטלטל אותם מבחינה רגשית.

בנוסף האם הצהירה כי היה ותתקבל החלטה של משמורת האב אין בכוונתה לקיים זמני שהות הורית נרחבים עם הילדים אלא זמנים סטנדרטיים – פעמיים בשבוע אחה"צ וכל שבת שניה.

לא ברור עד כמה האם מעלה הדברים מתוך רצון לחבל ולמנוע את האפשרות שהמשמורת תינתן לאב, היות ומאמינה כי יכשל במשימה המורכבת הכרוכה במשמורת בלעדית על כל חמשת הילדים, או לחילופין יש בכוונתה לעמוד מאחורי ההצהרה הזו היות וחושבת שזוהי טובתם וטובתה כדי לייצר שקט משפחתי אחת ולתמיד.

להערכתנו, משמורת לאב והסדרי ראייה מצומצמים לאם אינם עולים בקנה אחד עם הצורכים של הילדים בקשר תדיר ומשמעותי עם אימם. תדירות קשר מצומצם לאורך זמן, עלולה להביא לתחושה של אבדן בייחוד עבור הקטינים… בן שנתיים ו… בת שלוש אשר מחפשים וזקוקים לנוכחות האם באופן משמעותי יותר מכפי שהאם מבקשת כביכול.

עמדת ההורים בעניין החלופה הנ"ל – האב מעדיף חלופה זו בעדיפות שנייה ובעדיפות ראשונה מעדיף פיצול הילדים.

האם מעדיפה בעדיפות ראשונה שהיא תהא המשמורנית על כל חמשת הילדים אך מעדיפה בעדיפות שנייה חלופה זו שהאב יהיה משמורן על פני החלופה של פיצול הילדים.

1.ב. החלופה השנייה משמורת לאם והסדרי ראייה בפיקוח לאב.

מבחינת נקודות חוזק של החלופה הזו להערכתנו ולהערכת המאבחן ד"ר וייל לאם יש יכולות טובות מבחינת ניהול הבית ניהול הטיפול בילדים – טיפול פיזי, דאגה לאוכל ניקיון ושינה.

יחד עם זאת חשוב לציין כי לא מדובר בפער מובהק בין האם לאב בעניינים אלו ואין הדבר בא לידי ביטוי באופן שבו הילדים מגיעים למסגרת בית הספר.

מאידך גיסא במבדקי האינטראקציה ובביקורי בית שנערכו עלתה תמונה של אינטראקציה רגועה יותר ושלווה יותר בנוכחותו של האב עם הילדים, ניכר על הילדים כי מאורגנים יותר ומקבלים יותר את סמכותו של האב לעומת האם.

חיסרון ונקודות חולשה בחלופה זו שלושת הילדים הגדולים… מזוהים באופן יחסי יותר עם האב. להערכתנו יגיבו רגשית קשה למשמורת של כל חמשת הילדים אצל האם ויהיו חשופים לסיכון פיזי ורגשי, כפי שקורה היום. כידוע היו מס' מקרים בהם הבנות ברחו מהאם לאב וסיכנו את עצמן בכבישים סואנים בזמן שביקשו להיות יותר עם האב.

אנו מניחים כי מקרים כאלו יישנו גם בעתיד. בכדי למנוע מסרים מסיתים וסחיטה רגשית אשר עלולה להיווצר מהפגיעות של האב במצב העניינים הנתון, במידה ויוחלט על משמורת האם, יהיה מקום להמליץ על הסדרי ראייה של האב בפיקוח מרכז קשר.

להערכתנו, חלופה זו לא תענה על רמת החיים המטיבים ביותר שחמשת ילדי… עשויים לקבל בהווה ובעתיד. להערכתנו, הנוכחות ההורית של האב תהא לא מספיק משמעותית אם וכאשר יפגוש אותם במרכז קשר, וכן לאם יהיה קושי להתמודד עם התגובות של הילדים להעדר נוכחות הורית משמעותית של האב ובכך יפגעו בטחון ויציבות בחיי הילדים.

כמו כן האב מעלה טענות כי מטרת האם היא לנתק אותו מהילדים ולצמצם ככל שניתן הקשר שלו עם הילדים. סידור כזה ייתן ביטוי לחששות של האב – חששות שלהערכתנו הילדים חשופים אליהם ולהערכתנו יגיבו לכך בעוצמות רגשיות כפי שכבר הגיבו בעבר.

יבוא מי שיאמר כי אין זה הוגן שהאב מתוך הרגישות הגדולה שלו לאבהותו ולעתים חוסר הגבולות והזדהות יתר שלו עם ילדיו, בייחוד בשנה האחרונה – שנת המאבק על המשמורת, הוביל במו ידיו למצב שבו הילדים יותר כרוכים אחריו, והאם בשל כך מגיע לו הפרס כביכול להיות המשמורן?

חשוב לנו בהקשר זה להדגיש כי אין אנו עוסקים בשפיטה של ההורים ובחיפוש אחר הצדק והשאלה מי אשם יותר במצב המורכב שנוצר, להערכתנו השנה האחרונה גבתה מחיר כבד מהילדים ומההורים מעצם חוסר הודאות המתמשך בו היו שרויים. בבואנו לשקול חיים מטיבים עבור הילדים עלינו לתת את הדעת למצבם הרגשי, נכון להיום, ולשקול עם איזה משימות יהיו מסוגלים להתמודד מבחינה רגשית. להערכתנו, נתק מהאב או לחילופין קשר מצומצם עמו במרכז קשר יהיה אתגר קשה עבורם מבחינה רגשית.

עמדת ההורים לחלופה

האם – כאמור מעדיפה חלופה זו. האם נוטה להאמין כי עם תמיכה והדרכה נכונה תהא מסוגלת להתמודד עם התגובות הרגשיות הסוערות שעלולות לבוא לידי ביטוי אצל הילדים.

האם חושבת כי אם האב יפגוש את הילדים בשלב הראשוני במרכז קשר ואם יהיה פיקוח על המסרים שמעביר לילדים הדבר יסייע לילדים לחוש יותר יציבות.

האם מאמינה שיש יותר ביכולותיה להעניק הטיפול לכל חמשת הילדים מבלי להפרידם אחד מהשני.

האב מתנגד לחלופה זו. מאמין כי טובת ילדיהם שיהיה להם קשר משמעותי ורציף עם שני ההורים. האב מאמין ומשוכנע כי מטרת של האם היא בסופו של יום לנתק אותו מילדיו כפי שעשתה בתחילת התהליך שלא אפשרה לו לראות את הילדים ו"החביאה" אותם אצל משפחתה.

האב משוכנע כי רק חלוקת הילדים תאפשר ותחייב קשר של שניהם עם כל חמשת הילדים בעתיד וכן של הילדים עם עצמם.

האב משתף כי הוא לא יוכל לשאת קשר כה מצומצם עם ילדיו. מעיד על עצמו כי אין הוא "אבא של הסדרי ראייה" אלא אבא משמעותי ונוכח בחיים של הילדים ואל לנו לגזור מילדיו וממנו קשר משמעותי וחשוב זה.

2.        חלופה של משמורת משותפת בסידור של שבועיים אצל האב ושבועיים אצל האם.

כיום קיים חוסר תיאום מוחלט בין ההורים בסידור הנוכחי שהוא וריאציה של משמורת משותפת בסבב של שבועיים אצל האם ושבועיים אצל האב. חלופה זו להערכתנו אינה אפשרית עוד מבחינת הילדים ופוגעת להערכתנו בצורכי הילדים בבריאותם, בחינוכם ובמצבם הרגשי.

ייתכן והחלטה בעניין וסיום חוסר הוודאות בעניין המשמורת יובילו לפחות קונפליקטים וחוסר תיאום, אך להערכתנו היה להורים מספיק זמן כדי להתנסות בסידור כדי להבין שיש להם קושי להתנהל על פיו.

כמו כן שני ההורים הביעו התנגדות לחלופה זו ואנו מסכימים עם עמדת ההורים בעניין.

3.       חלופה של פיצול הילדים.

שלושת הילדים הגדולים יהיו במשמורת האב ושני הקטנים יהיו במשמורת האם. כל חמשת הילדים יפגשו ויתראו 4 ימים בשבוע (לדוג' שני אצל האב רביעי אצל האם וכל שישי שבת פעם אצל האם ופעם אצל האב).

נקודת החוזק בחלופה זו הבטחת הקשר של הילדים עם שני ההורים.

נקודת חוזק נוספת, ההורים אינם יוצאים "מפסידים" במערכה. הפסד להערכתנו לצד זה או אחר יטלטל את הקטינים מבחינה רגשית, היות ושני ההורים כל אחד בדרגה כזו או אחרת יתקשו להכיל החלטה של משמורת להורה השני ויתקשו לסנן מסרים בעייתיים.

נקודת חוזק נוספת, מדובר בחמישה ילדים קטינים עם צורכים התפתחותיים שונים. להערכתנו, האם אשר מטיבה יותר בניהול הטיפול הפיסי מעצם היותה נמרצת, מאורגנת וממוקדת הדבר יבוא לידי ביטוי בקשר עם שני הקטנים וכן עם שלושת הגדולים אשר יגיעו לביקורים.

שלושת הגדולים זקוקים לפחות טיפול פיסי אינטנסיבי כפי שנדרש מטיפול בפעוטות. להערכתנו האב יהיה מסוגל להתמקד בצורכים ההתפתחותיים של שלושת הגדולים בצורה טובה יותר.

נקודות חוזק של חלופה זו, חלוקת המעמסה הפיסית והרגשית הכרוכה בטיפול בחמשת הילדים בין שני ההורים ומסייעת במיקוד תפקוד הורי על פי צורכי הילדים.

חיסרון של חלופה זו – פיצול הילדים עלול לגרום לקושי רגשי של ההורים ובייחוד של האם לקבל חלופה זו, כמו כן ייתכן קושי רגשי של הילדים שיבוא לידי בגעגוע לאחיהם. שאלות עתידיות אפשריות של הילדים באשר לפיצולם. מדוע דווקא הגדולים אצל אבא ולא אצל אימא וכד' שאלות שעשויות לפגוע בדימויים העצמי וחוויה של פירוק המשפחה למחנות.

לדברי האם, אם נשאל את שלושת הילדים הגדולים כיום מה היו מעדיפים מבחינת המשמורת, לדעתה היו בוחרים בחלופה של פיצול המוצע. אך לדברי האם הסיבה היחידה לכך היא כי האב מילא להם את הראש בעניין והכין אותם לכך שיהיה זה נכון וכייף שהגדולים יהיו אצל אבא והקטנים אצל אימא וכך יוכלו להתפנות לעשות דברים אשר מתאימים לגילם אך לדעתה לא נכון יהיה לשאול אותם ובטח שלא לאמץ את עמדתם היות והאב השתלט להם על הדעת והנפש.

4.       חלופה של משמורת משותפת של שני ההורים על חמשת ילדיהם תוך קביעת בית עקרי לשלוש הגדולים אצל האב ובית עקרי לשני הקטנים אצל האם.

נקודת חוזק נוספת לחלופה הקודמת היא שחמשת הילדים יגדלו לתוך הבנה שהם נמצאים במשמורת משותפת של שני ההורים. אין צד מנצח וצד מפסיד אלא שני הוריהם אחראים על קיום צורכיהם, מתוך הבנה כי ישנם צורכים שונים לכל אחד מהם ומכאן קביעת בית עקרי לגדולים אצל האב וקביעת בית עקרי לקטנים אצל האם.

על כל פנים, יש הכרח בקביעת בית דומיננטי עקרי שיסייע ויתרום בתחושת הביטחון והיציבות אשר להם זקוקים ילדי משפחת… חלופה זו אין בה שינויים טכניים לעומת החלופה קודמת, אלא יש בה שינוי הגדרתי וסמנטי שלהערכתנו עשוי להיות משמעותי עבור ההורים.

5.       חלופה של הוצאת הילדים ממשמורת ההורים והעברה לשמורת הסעד לצורך השמתם במסגרת חוץ ביתית ובשלב הראשוני הוצאה למרכז חירום.

יתרון של חלופה זו – מבחינת האבחון מסוגלות הורית וכן להערכת רוב אנשי המקצוע, שמכירים את הרקע המשפחתי, לא משנה מה היא ההחלטה אשר תתקבל ההורים ימשיכו להתכתש, להיאבק זאת בשיתוף המשפחות המורחבות. לאור הפרוגנוזה המדאיגה עדיף מוקדם ככל שניתן למנוע עוגמת נפש לקטינים ולהוציאם למסגרת ניטרלית ומכילה אשר תיתן מענה לפגיעה הרגשית אשר חוו בתקופה האחרונה וכנראה ימשיכו לחוות כפועל יוצא מהמאבק של הוריהם.

בשלב זה, הילדים הגדולים שמורים באופן יחסי ולא נכון להמתין עד אשר הסימפטומים יבואו לידי ביטוי באופן שאולי יהווה נקודת אל חזור. לדוג' הבת.. העלתה אמירות אובדניות בבית הספר, ואולי לא נכון יהיה להמתין עד אשר יקרה אסון. ועל כן מתוך הערכה והאחריות המקצועית נכון יהיה לאמץ חלופה זו כבר עכשיו.

חיסרון של חלופה זו הוא שבשלב זה לא מוצו המענים בקהילה כדי למנוע הוצאת הילדים מחיק המשפחה.

ככלל שני ההורים בעלי מסוגלות הורית דומה, ללא הפרעות נפשיות, בעלי בוחן מציאות תקין כפי שעולה מהאבחון מסוגלות הורית והילדים יכולים ליהנות מהקשר הטבעי והרצוי בין הורים לילדיהם בחיק המשפחה.

בנוסף, אנו מחויבים לבדוק האם ההורים מצליחים כמשימה משותפת להביא ליציבות, לאפשר קשר עם שני ההורים ולמנוע הוצאת הילדים מהבית.

חלופה זו תהא ברירת מחדל אם ההורים לאחר שתתקבל החלטה זו או אחרת ימשיכו להתכתש ולקרוע הילדים.

לאור האמור המלצותינו:

1.       אנו ממליצים כי חמשת הקטינים:… יהיו במשמורת משותפת של שני הוריהם… חלק בלתי נפרד מהמלצה זו שהקטינים… יהיו בבית הקבוע של האב… וכי שני הקטינים… יהיו בבית הקבוע של האם…

2.       הסדר ראייה – בשלב זה היה קושי לבדוק עם ההורים ימים ושעות לקביעת הסדרי הראייה, זאת לאור התנגדות האם לחלופה המוצעת.

יחד עם זאת אנו מציעים כי כל חמשת הילדים יפגשו יחד 4 ימים בשבוע. כפי שנכתב בגוף התסקיר אפשרות אחת – יום שני האם אוספת את כל הילדים מהמסגרות ומחזירה יום שלישי למסגרות. יום רביעי האב אוסף כל הילדים מהמסגרות ומחזיר יום חמישי למסגרות שישי שבת אחד עם האב שישי שבת אחד עם האם באופן שבו ההורים אוספים ומחזירים ישירות למסגרות בית הספר.

3.       תיאום הורי – אנו ממליצים למנות את מר יהודה נתן כמתאם הורי למשפחה מס' נייד… פרטי המשפחה נמסרו והנ"ל מוכן לקבלם לטיפולו. אנו ממליצים להעניק לנ"ל סמכויות פיקוח והשגחה לפי סעיף 10 ו־ 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות זאת כדי שיכול ליתן החלטה שיפוטית ככל שיידרש בעניין הסדרי הראייה (מצ"ב פרופיל מקצועי של הנ"ל).

4.       לאחר שתתקבל החלטה של בית הדין הרבני, אנו מבקשים מבית הדין להורות להורים לשתף פעולה עם רשויות הרווחה בעניין קיום שיחה משפחית והסבר החלטות אשר נתקבלו ע"י בית הדין.

5.       לאחר שיתקבלו החלטות בנוגע למשמורת הילדים, על ההורים יהיה לשתף פעולה עם הפניית המשפחה למרכז הורים וילדים כפי שהוחלט בוועדת החלטה – תסקירים.

6.       וועדת החלטה נוספת לצורך מעקב תקבע בעוד מס' חודשים. היה ויעלה צורך בשל המשך הסיכון של הילדים מבחינה רגשית והעדר קביעות ויציבות גם לאחר קבלת החלטת בית הדין – תקבע וועדת החלטה במועד מוקדם יותר.

יצוין כי התסקיר המפורט והמקצועי הנ"ל מדבר בעד עצמו ובית הדין התרשם מאוד מעבודתם המסורה של כלל גורמי הרווחה והמקצוע שטיפלו במשפחה וזאת הן מהמקצועיות של גורמי המקצוע וחברי וועדת ההחלטה/התסקירים בניתוח החלופות האפשריות כנ"ל והן מהאחריות, מהיסודיות ומהרצינות המשתקפים מהדו"ח וממסקנותיו.

בדו"ח הנ"ל, נסקר ונבחן באופן יסודי המצב המשפחתי המורכב תוך התייחסות ממוקדת לצורכי הקטינים ומצוקותיהם ולעמדת ההורים וכן בוצע דיון מעמיק בחלופות השונות בסוגיית המשמורת והסדרי הראיה.

הדו"ח העלה בעצם 6 אפשרויות שונות, תוך שהוא מנתח את נקודות החוזק מול נקודות התורפה שבכל אחת מהחלופות.

בית הדין הורה לב"כ הצדדים להעביר את עמדתם ואת הערותיהם ביחס למסקנות וועדת ההחלטה מיום 03.11.13.

ביום 24.10.13, וביום 04.11.13, וביום 25.11.13, וביום 26.11.13, וביום 04.12.13, נתקבלו בקשות ב"כ הבעל לקבוע כי שלושת הילדים הגדולים יהיו במשמורת האב בעוד שני הילדים הקטינים יהיו במשמורת האם, ברוח המלצתם של ד"ר וייל ושל וועדת ההחלטה / התסקירים הנ"ל.

מאידך גיסא, ביום 27.10.13, וביום 10.11.13, נתקבלו תגובות ב"כ האם והתנגדותו למסקנות ועדת ההחלטה / התסקירים הנ"ל.

ב"כ האם בתגובתו המנומקת והמפורטת הביע את התנגדותו לנ"ל בכך שקבע כי, הילדים אינם רכוש שניתן לחלקו ולפצלו בין הצדדים. במסגרת תגובתו ביקש ב"כ האם להדגיש גם כי בית הדין איננו חותמת גומי על המלצות גורמי הרווחה וכי ההחלטה בנידון מסורה לבית הדין בלבד.

כמו כן דרש ב"כ האם לבחון את המלצות חברי הועדה מבחינה מהותית, ולאו דווקא מבחינה כמותית. עוד דרש ב"כ האב לערוך להורים בדיקת מסוגלות הורית מקיפה כדי לבחון מי מביניהם אכן ראוי יותר להיות ההורה המשמורן שיקבע.

ב"כ האם פירט גם את נימוקיו בעד ונגד החלופות המוצעות, והעלה לשיטתו את היתרונות הברורים לעמדת האם לפיה יש להעדיף הורה משמורן אחד על כל חמשת הילדים. כביטוי לציון טובת הילדים העומדת נגד עיני האם ציין את עמדת האם לפיה אם לא יוחלט על היותה משמורנית היא מעדיפה את האפשרות כי האב הוא זה שיהיה ההורה המשמורן על כל חמשת הקטינים וזאת על פני החלופה המוצעת לפיצול הקטינים.

עוד הדגיש ב"כ האם את החשיבות שיש לתת לעמדות הצדדים עצמם.

ב"כ האב בתגובתה, מיום 4.11.13, השיבה כי לא עסקינן בבחירות למועצת עיר אלא בסוגיית משמורת קטינים הזוקקת את בחינת טובתם של הקטינים בלבד.

לדידה, עסקינן בדיון שבמסגרתו נשמעו די מומחים ואין מקום לנהל כל הליך נוסף משום שטובת הקטינים דורשת לסיים הליך זה.

ביום 10.11.2013, (בהמשך לבקשה מיום 27.10.2013), נתקבלה בקשת ב"כ האם שלא להורות על מינויו של יהודה נתן לתיאום הורי בין הצדדים, וזאת נוכח העובדה כי אין לקבל מומחה שהומלץ על ידי אחד הצדדים.

עוד הזכיר ב"כ האם כי בעבר דרש האב לפסול את מינויה של ד"ר גלית לזר, וכן לא שיתף פעולה עם המתאמת ההורית הפסיכולוגית הפסיכולוגית בת' רייז, ממכון ת.ל.מ.

ביום 11.11.13 התקיים בבית הדין דיון שישי אשר עסק בסוגיה הרכושית המתנהלת בין הצדדים ואשר אין מקומה בפסק דין זה.

ביום 18/11/2013, הגיש ב"כ האם הודעה דחופה ביותר ובה בקשת האם להעברת הטיפול בקטינים לגורמי הרווחה לפי חוק הנוער, וזאת נוכח ההסתות הקשות של הקטינים על ידי האב ונוכח התנהגותם הקשה של הקטינים.

ביום 26/11/2013, נתקבלה תגובת ב"כ האב ודרישתה לבחון את מצבה הנפשי של האם נוכח חששו של האב כי האם תפעל לפגיעה של ממש בקטינים, שעה שיינתן פסק דין למשמורת, ובהתאם למפורט בתגובה הנ"ל עתרה ב"כ הבעל בבקשה להורות כי האם תעבור לאלתר אבחון פסיכיאטרי, וזאת עוד קודם למתן כל אפשרות כי הקטינים ישהו עמה ללא נוכחות צד ג'.

ביום 20.11.13, קיבל בית הדין את תגובת העו"ס, נטלי מוזיקנסקי, לעמדת ב"כ הצדדים הנ"ל.

א.       בהמשך לפנייתך להלן תגובתנו בעניין טענות עו"ד…:

1.       המתאמת ההורית גב' בת' רייז הייתה נוכחת בוועדת תסקירים בחלקו השני של הדיון המקצועי, (היא הגיעה באיחור לוועדה מאילוצים אישיים), וכן בחלק השני של הדיון שבו לקחו חלק גם ההורים.

דעתה לא נספרה במניין הקולות היות ואתית עליה היה לשמור על ניטרליות אך דעתה נשמעה בפני כל חברי הוועדה והייתה ברורה. היה חשוב לכל חברי הוועדה לשמוע את דעתה ואת הערכתה לצורך הדיון המקיף אך לא ניתן היה לספור את קולה בהצבעה.

חשוב לנו לציין כי בשל בקשתו הדחופה של בית הדין לקיים וועדת תסקירים יחד עם וועדת החלטה נאלצנו בהתראה קצרה לשנות הייעוד של הוועדה. בשל כך חלק מהמשתתפים שהיו אמורים להגיע לוועדה, כדוגמת ד"ר וייל שערך המסוגלות ההורית וכן ד"ר אראלה גלין שהיא מדריכה של פק"ס סדרי דין וחברה קבועה בוועדה, נבצר מהם להגיע.

אציין כי דעתם, שאינה תומכת במשמורת יחידנית של האם על כל חמשת הקטינים הובאה לידיעתנו טרם הדיון אך מן הסתם לא נלקחה במניין הקולות.

2.       באשר לשאלה הנוספת והחשובה בדבר "רוב כמותי או מהותי"?

להלן אנשי המקצוע שלקחו חלק בוועדה היכרותם עם המשפחה ועמדתם:

1.       יעל כהן עו"ס ויו"ר וועדת החלטה – היכרות עם המשפחה טרם הוועדה. עמדתה חלוקה של הקטינים.

2.       אלן קדוש רכזת סדרי דין עירונית – היכרות מעמיקה וממושכת עם המשפחה. עמדתה חלוקה של הקטינים תוך קביעת משמורת משותפת.

3.       ריקי לוי עו"ס לעניין חוק הנוער ומ"מ מחלקת רווחה א' – היכרות מעמיקה וממושכת עמדתה משמורת יחידנית אך לא יכלה הייתה להמליץ על הורה משמורן.

4.       לימור בן ארי עו"ס המשפחה – היכרות מעמיקה וממושכת עמדתה חלוקה של הקטינים.

5.       ענת זילברמן מנהלת תחנה לייעוץ נישואין – היכרות מעמיקה עמדתה חלוקה של הקטינים.

6.       זויה עו"ס מרכז למניעת אלימות – טיפלה אם ונפגשה עימה בלבד. עמדתה משמורת יחידנית לאם.

7.       מירב גלבוע עו"ס מטפלת באב – היכרות ממושכת ומעמיקה עם המשפחה. עמדתה חלוקת הקטינים.

8.       בת' רייז פסיכולוגית ומתאמת הורית – היכרות מעמיקה עם המשפחה, נפגשה לרוב עם האם, עמדתה משמורת יחידנית לאם אך כאמור עמדתה לא נלקחה במניין הקולות משיקול אתי של ניטרליות המתבקש מתפקידה.

9.       קרינה אדיקה פסיכולוגית מהשירות הפסיכולוגי החינוכי – היכרות עם המשפחה טרם הוועדה עמדתה משמורת יחידנית, אך לא יכולה הייתה לומר לאור מצב הקטינים מי המשמורן העדיף.

10.     רעות מגיד עו"ס חברה קבועה בוועדה – היכרות עם המשפחה טרם הוועדה. עמדתה משמורת יחידנית אך שוב היה קושי במתן המלצה על מי מההורים משמורן עדיף.

11.     ד"ר גילה מילר מנהלת מרכז הורים ילדים – היכרות עם המשפחה טרם הוועדה. עמדתה משמורת יחידנית לא יכולה הייתה להמליץ על אחד ההורים כמשמורן יחידני.

12.     נטלי מוזיקנסקי עו"ס לעניין סדרי דין – היכרות מעמיקה וממושכת עם המשפחה, עמדה קביעת משמורת משותפת וחלוקת הילדים בין ההורים: שלשת הגדולים בבית עקרי אצל האב ושני הקטנים בבית עקרי אצל האם.

ב.       אנו מבקשים לחזור ולהתריע כי ילדי משפחת… שרויים בסיכון מתמשך ולעדכן כי אודות הדיווחים האחרונים:

בשבת האחרונה 16.11.2013 הגיעו הקטינים… למשטרה וטענו כי אימם מכה אותם וכי מבקשים ללכת לאבא שלהם. האם נחקרה במשטרה. הילדים לאחר שיחה עם עו"ס כוננת שהתייעצה עמי במהלך הכוננות ולאחר התערבות המשטרה חזרו לבית האם.

לאחרונה, נתקבל דיווח מביה"ס כי האם בשיחה עם היועצת שיתפה כי הבן… הצמיד לה סכין ואיים לפגוע בה.

אתמול 189.11.2013 יצרה קשר האם עם עו"ס לעניין חוק הנוער גב'… ודיווחה כי… מתפרע בבית מרביץ לאחים שלו ומנסה אף להכות אותה וכלל אינו מקבל את סמכותה.

מביה"ס נמסר לאם היום 20.11.2013 כי הבת… התפרעה במהלך סיום והאם נתבקשה להגיע כדי לקחת את הילדה. כשהאם הגיעה לקחת את הילדה אמרה לאם ש"נמאס לה ושבא לה למות ושמישהו יהרוג אותה."

חשוב לציין כי הומלץ לאם לפנות לתחנה לטיפול בילד ובמתבגר לצורך הערכה וטיפול עבור… האם אכן פנתה אך ידוע לנו כי מדובר בתהליך ארוך של מס' חודשים עד שיקבלו מענה מתאים.

האם מופנית היום למיון פסיכיאטרי לצורך הערכה פסיכאטרית לגבי הילדים…

אנו מבקשים לחזור ולהתריע כי הקטינים נמצאים במצב של סיכון ממשך זאת לאור חוסר הוודאות בעניין עתידם ולאור המלחמה האכזרית והמתמשכת בין הוריהם על משמורתם.

אנו מבקשים מכבוד בית הדין ליתן החלטה בעניין משפחת…

אם לאחר קבלת ההחלטה לא יירגעו הרוחות והקטינים ימשיכו להיות בסכנה עו"ס לעניין חוק הנוער תוכל לפעול ולשקול העברת משמורת הילדים למשורת הסעד. כל זמן שאין החלטה על משמורת יש קושי לבחון יכולת ההורים להתכוונן לצורכי ילדיהם ולפעול על פי סמכות בית הדין.

בית הדין שב ומציין לשבח את תגובתה המפורטת והמנומקת של פקידת הסעד, כמו גם את ניתוח עמדות גורמי המקצוע וההתייחסות הראויה למכלול הפרמטרים הרלוונטיים לבחינת טובתם של הקטינים ותגובתה המקצועית לטענות ב"כ האם.

ביום 26.11.13, נתקבל בבית הדין עדכונה של העו"ס לחוק הנוער, ריקי לוי, אודות השתלשלות האירועים ממועד הדיון, ביום 20.10.13, וזאת לאחר פירוט סדרת אירועים חמורים שאירעו. וז"ל שם:

"לאור מצבם הרגשי הקשה ביותר בו מצויים הקטינים הוחלט במחלקתנו כי יש צורך דחוף להעביר את הקטינים למרכז חירום וזאת כדי לאסוף את הקטינים, להכניסם למסגרת רגועה ומכילה אשר תרחיק אותם מהסכסוך.

יחד עם זאת, בוועדת תכנון טיפול והערכה שהתקיימה ביום 23.10.13 הומלץ על משמורת משותפת להורים כאשר חלק בלתי נפרד מההמלצה כי הילדים יתחלקו ל־ 2 ההורים.

שלושת הילדים… (הגדולים יותר) יועברו לחזקת האב ושני הילדים הקטינים יותר… יהיו בחזקת האם.

אנו ממליצים ליתן החלטה בעניין חלוקת הילדים… זאת לתקופה זמנית של מספר חודשים, כאשר כ"א מההורים ייקח את הילדים שבחזקתו ויוציא אותם מהדירה בה הקטינים שוהים היום, כל הורה ישכיר דירה וכך לילדים יהיה בית קבוע ויציב ואחראי עליהם."

דיון והכרעה:

בטרם מתן הכרעה בתביעה דנן וכמפורט לעיל באורך, נציין כי הונחו בפני בית הדין מסמכים וחומרים רבים הן מטעמם של הצדדים וב"כ והן מטעמם של גורמי המקצוע שטיפלו במשפחה.

בין היתר נזכיר כי בפני בית הדין מונחים:

חוו"ד של עו"ס יחידת הסיוע, הגב' סימון בוזנח, (מיום 20.08.12).

תסקיריה של הרכזת לסדרי דין, עו"ס אלן קדוש (מהתאריכים 22.08.12, 28.08.12, 02.09.12).

תסקיריה של פקי"ס לסד"ד, עו"ס נטלי מוזיקנסקי (מהתאריכים 28.10.12,25.11.12, 14.01.13, 20.03.13, 06.05.13, 20.11.13).

חוו"ד של הפסיכולוג הקליני, ד"ר גבריאל וייל (מהתאריכים 27.01.13, 15.09.13).

חוו"ד של הפסיכולוגית, גב' בת' רייז (מהתאריכים 11.07.13, 16.09.13).

חוו"ד של העו"ס לחוק הנוער, ריקי לוי (מהתאריכים 06.10.13, 26.11.13).

המלצות וועדת ההחלטה/התסקירים מיום 23.10.13. והתייחסות גורמי המקצוע מיום 3.11.13.

עמדות ב"כ הצדדים (מהתאריכים 18.11.13, 26.11.13).

להלן רשימת מרבית גורמי הרווחה והמקצוע שטיפלו במשפחה:

1)ד"ר גבריאל וייל – פסיכולוג קליני וחינוכי.

2)עו"ס לימור בן ארי – עו"ס המשפחה.

3)עו"ס נטלי מוזיקנסקי – פקידת סעד לסדרי דין.

4)עו"ס אלן קדוש – רכזת סדרי דין עירונית, אשדוד.

5)עו"ס זויה נברק – עו"ס המרכז למניעת אלימות במשפחה.

6)ד"ר קרינה אדיקה – פסיכולוגית השירות הפסיכולוגי החינוכי.

7)ד"ר גילה מילר – מנהלת המרכז להורים וילדים.

8)עו"ס ריקי לוי – עו"ס לחוק הנוער.

9)הפסיכולוגית בת רייז – פסיכולוגית, מתאמת הורית מכון ת.ל.מ.

10)עו"ס יעל כהן – יו"ר וועדת ההחלטה.

11)עו"ס רעות מגידיש – חברה קבועה בוועדת ההחלטה.

12)עו"ס ענת זילברמן – מנהלת התחנה לייעוץ נישואין.

13)עו"ס מירה גלבוע – עו"ס המטפלת באב.

14)ד"ר אריאלה גלין – מדריכת פק"ס לסדרי דין וחברה קבועה בוועדת ההחלטה.

בטרם נדון בתביעה דנן לגופו של עניין נקדים בזאת כי:

יסוד מוסד וכלל מנחה בכל הנוגע למשמורת ילדים, הסדרי ראייתם והמסתעף הוא עקרון "טובת הילד". עיקרון זה של טובת הילד היווה מאז ומעולם אבן יסוד בפסיקתם של בתי הדין ובתי המשפט ולאורו נבחנו והוכרעו סוגיות הקשורות בעניינם של ילדים.

נזכיר בצער כי לעתים נדמה למתבונן מהצד שהמחלוקת בין ההורים בנידונים אלו מתנהלת כאילו הייתה זו עוד מחלוקת רכושית ח"ו, ממש כסוגיית שניים האוחזין בטלית כשכל אחד טוען כולה שלי, ותיכף תישמע ח"ו טענת "גזרו את הילד החי".

לעתים אף מתקבל הרושם כי גם מניעים נסתרים עומדים מאחרי דרישת ההורים לקבלת המשמורת על ילדיהם כשהתביעה להחזקת הילד משמשת כקלף מיקוח בידי אחד מבני הזוג כחלק ממחלוקת כספית (כתביעת מזונות וכיו"ב) ורכושית אחרת המתנהלת בין הצדדים.

ואולם בהתאם למבואר בפוסקים (שו"ת מהרשד"ם אבהע"ז סי' קכ"ג, שו"ת המבי"ט סי' ס"ב, שו"ת מהר"ם פאדאווה סי' נג', רמ"א אבהע"ז סי' פ"ב, סעיף ז', פסקים וכתבים להגרי"א הרצוג ח"ז ע"מ תקכ"ב– תקכ"ו ועוד), עולה כי סוגיית המשמורת והסדרי הראיה אינם נקבעים מפני זכות כזו או אחרת של אותו הורה, אלא אך ורק מפני שזו טובת הילד.

ויעוין בזה בשו"ת עטרת דבורה ח"א סי' מ"ב שכתב וז"ל:

"אמנם במשפט הנוהג במספר מדינות אחרות קיים המושג "patria potesta", שמשמעותו שלטון האב על הילדים אך משפט התורה אינו מכיר במושג "זכות ההורה על הילד" אלא להורים, כמו לילדים, יש חובות בלבד ולא זכויות.

ההורים חייבים לדאוג לילדיהם בכל המובנים הגשמיים והרוחניים ללא קבלת תמורה, ומאידך גיסא על הילדים מוטלת החובה להכרת הטוב ולכיבוד ההורים.

זו אינה זכות של ההורים אלא חובה של הילדים.

כמובן שמובן שיש בגידול הילדים הרבה שמחה וסיפוק וכל אדם רוצה שיהיו לו ילדים ואין להתעלם מהקשר הרגשי העמוק שבין הורים לילדיהם, אולם ככל שהדבר נוגע להיבט המשפטי גרידא, מערכת היחסים שבין הורים לילדים היא מערכת של חובות הדדיות ולא של זכויות הדדיות."

עוד ציין שם מה שהעלו בזה בפסקי הדין הרבניים ח"א עמ' 75, (הרבנים ז'ולטי, עדס ואלישיב זצ"ל), ובחלק ב' עמוד 327 (הרבנים נסים, זולטי ואלישיב זצ"ל), ובחלק ג' עמ' 359, (הרבנים הדאיה, בן מנחם ועדס זצ"ל), וע"ע פד"ר ח"א עמ' 157 וביתר שאת בפד"ר חלק ב' עמ' 300, (הרבנים שלזינגר, הלוי ווילנסקי זצ"ל), שבכל הנוגע לטובת הילד אין כאן דיון בין שני צדדים לבירור זכויותיהם.

וכ"כ בפד"ר חי"א עמ' 163, ושם בפד"ר חי"א עמ' 172 שבכל הסכם גירושין הנוגע לילדים, בית הדין מונחה בראש ובראשונה ע"פ טובת הילד ואין הוריו זכאים להתפשר ביניהם על גופו ונשמתו כך שכל זמן שצד יפנה לבית הדין ויוכיח כי טובת הילד היא אצלו – יפסוק בית הדין אך ורק ע"פ טובת הילד.

ויעוין בזה עוד במ"ש הגר"א גולדשמידט זצ"ל בספרו עזר משפט סי' א', וז"ל:

"לו היה עניין פגישות בין הורים וילדיהם עניין של זכויות ההורים ותועלתם, היו פוסקים בסכסוך כזה ביניהם על סמך הודאת בעל דין, אלא שאין הדבר כן."

את יסוד ההלכה בעניין הבן והבת אצל מי ־קבע הרמב"ן בתשובות המיוחסות סימן ל"ח, ש"לעולם צריך לדקדק בדברים אלו אחר מה שיראה בעיני בית הדין בכל מקום ומקום שיש בו יותר תיקון…לחזור אחר תיקונן " (ועיין בזה פד"ר ח"א עמ' 61).

וכ"כ בעטרת דבורה שם:

"הסבר הדברים הוא כי ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הלכות בטובת ההורים אלא הלכות בטובת הילדים. אין הבן או הבת חפץ לזכויות אב או אם. אין כאן זכויות לאב או לאם רק חובות עליהם ישנן כאן, שמחויבים הם לגדל ולחנך את ילדיהם.

ובבוא בית הדין לקבוע בדבר מקומו של הילד, בדבר המגע בינו ובין הוריו, רק שיקול אחד נגד עיניו והוא – טובתו של הילד אצל מי תהיה ובאיזה אופן תהיה אבל זכויות אב ואם, זכויות כאלה לא קיימות כלל."

ושם ציין לספר עזר משפט סי' כ"ח שהוסיף:

"אין כל ספק בדבר שלפי הדין – בעל הדין הוא תמיד הילד עצמו והוריו אינם אלא אפוטרופוסים המייצגים אותו לפני בית הדין ומדברים בשמו. ולא רק זה בלבד שהם אינם בעלי הדין אלא שמסופקני אם יש להם אפילו מעמד של "הצדדים הנוגעים בדבר" כי צד נוגע בדבר במשפט פירושו שנגיעותיו של הצד יש להם השפעה על הדיון ועל פסק הדין, ובהחזקת הילדים השיקול של טובת הילדים אינו רק שיקול עיקרי בלבד, אלא שלפי השקפת דין תורה זהו השיקול היחיד, זה ותו לא, וכל שיקול אחר אשר הוא עניין של ההורים או של אחד מהם לא ייחשב ולא ישפיע כמלוא הנימה בהכרעה נגד שיקול כלשהוא של טובת הילד."

(יע"ש בעטרת דבורה שדחה את סברתם של הגר"י קאפח זצ"ל ושל בעל הציץ אליעזר זצ"ל, חלק ט"ז סי' מ"ד, שנתנו מקום למושג של זכויות אב על ילדיו במערכת השיקולים המשפטיים הנוגעים לקביעת המשמורת, הסדרי הראיה, חיוב המזונות והמסתעף אלא שציין דאליבא דכו"ע מבואר שכל שטובת הילדים אינה מתיישבת ואף סותרת את האינטרס של האב או אז אין מחלוקת שהופקעו זכויות האב, וזאת משום שמההיבט המשפטי שיקול זה של טובת הילד גובר על זכויות האב).

בעניין זה נוסיף ונציין את דברי שו"ת דרכי נועם שאלה כו' וז"ל:

"כי חכמי התלמוד אמרו על הסתם ("הבת אצל האם") דסתמא דמילתא הבת אצל האם והבן גם כן בקטנותו ואח"כ עם האב… שכל זה תיקון הוולד על סתם אבל אם ראו בית דין שאין בזה תיקון אלא אדרבה קלקול מחזירין אחר תקנתן כפי ראות עיני הדיינים וכל הפוסקים הסכימו לזה שהכול תלוי כפי ראות עיני בית הדין – מה שהוא תיקון לוולד."

ואשר על כן – אם רואה בית הדין שטובת הבן הוא שיהיה אצל האם גם לאחר גיל שש – משאירים אותו ברשות האם והאב חייב במזונותיו. (יעוין פד"ר ח"א ע"מ 66).

וכן להיפך, אם נראה לבית הדין שטוב יותר לבת להיות אצל אביה – מוסמך בית הדין להעביר את הבת לאביה, (פד"ר חי"א ע"מ 366) וע"ע בזה מה שכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ב סי' ב'.

וכך העלו בזה בבית הדין הגדול (ע"י פד"ר חי"א עמ' 368):

"כלל גדול הוא בהלכה היהודית מדור דור ויסוד מוסד הוא בבית הדין בארץ ישראל כי כל שיקול והחלטה בנוגע לקביעת מקום החזקת הילדים חייב להתבסס על מה שהוא טוב יותר לילדים…."

ואמנם – אין ספק שמכלול השיקולים בעניין קביעת טובת הילד ומקום הימצאו וכיו"ב עשויים להשתנות בהתאם לנפשות הפועלות, לזמן ולמקום אלא שעל כל פנים ברור הוא כי "ההכרעה מהי טובתם של הילדים מסורה בידי בית הדין לפי ראות עיניהם בהתאם לתנאים של כל מקרה ומקרה, ולפי המצב בכל זמן וזמן". (פד"ר ח"ג ע"מ 353).

יודגש כי כי הנ"ל תואם גם את הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב ־1962, יעוין סעיפים 14, 15 25, 79 לחוק), את הוראת חוק שיווי זכויות האשה, (סעיף 3, ס"ק א', ב'), התשי"א־1951, את סעיף 3 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד משנת 1989 אשר אושרה בישראל, כמו גם את פסיקת בית המשפט העליון בנידון.

כך למשל נפסק בבע"מ 27/6 פלוני נגד פלוני ובבע"מ 9358/04 פלונית נגד פלוני שבדיני משמורת קטינים עיקרון טובת הילד הוא עיקרון על וכך כתבו:

"עיקרון העל המנחה בעת קבלת החלטות הנוגעות למשמורתם ולמקום מגוריהם של ילדים, כמו גם במקרה אחר שעניינו יחסי הורים וילדים, הוא טובת הילד כאשר עיקרון זה מחייב הן את הוריו של הילד (סעיפים 15 17 לחוק הכשרות) והן את בית המשפט (סעיף 25 לחוק הכשרות). עיקרון זה הוא העיקרון העצמאי המנחה הבודד בכל הנוגע למשמורת ילדים וקביעת מקום מגוריהם מבלי שישקלו לצידו שיקולים עצמאיים אחרים."

וכן העלו בבג"צ 5227/97: (ויעוין עוד בג"צ 7395/07)

"בסכסוך הנסוב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין היא עמוד האש היא עמוד הענן שיוליכנו הדרך. כך, ככלל, לא כל שכן שהכרעה בטובת הילד היא על הרוב – שקילת העדיפויות היחסיות בנסיבותיו של עניין פלוני ובחירת הרע במיעוטו… יחד עם זאת, ולמרות שטובתו של ילד בנסיבותיו של עניין פלוני – עשויה להיות שנויה במחלוקת בתום לב, דומה כי נוכל להתאחד כולנו סביב נוסחה כללית ולפיה הליבה של טובת הילד, הלוז של טובת הילד היא זכותו של הילד כי תישמר בריאותו הגופנית והנפשית כי יסופקו כראוי צרכיו הנפשיים, הגופניים והחומריים. זו זכות יסוד הקנויה לכל בוגר כי לא ייפגע לא בגופו ולא בנפשו, וזו זכותו של הילד שאינו אלא איש קטן."

בהתאם לאמור לעיל, שומה על בית הדין בבואו להכריע בתביעה העוסקת בענייני משמורת של קטינים לקבוע את הפרמטרים הרלוונטיים לקביעת "טובת הקטינים" בנסיבות המקרה שלפניו. (ראה בג"צ 5227/9 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול עמודים 460־462).

כך גם נקבע בבע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני:

"…המונח טובת הילד הוא מושג רחב ועמום, אשר עשוי לקבל משמעויות ופירושים שונים בהקשרים שונים, בהתאם למצב העובדתי בכל מקרה ומקרה ובתי המשפט נדרשים לצקת לתוכו תוכן בהתאם למקרה העומד להכרעתם."

ומן הכלל אל הפרט: במהלך הדיונים בנידון דנן, תבעו כל אחד מההורים לקבל אליהם את המשמורת הבלעדית על כל חמשת הילדים, ולא ניתן היה בשום אופן לגשר על הפערים בין הצדדים.

יוזכר כי בשלב ראשון, אימץ בית הדין בהחלטתו מיום 08.11.12, את המלצת גורמי הרווחה, (מיום 24.10.12), והורה על הטלת אחריות הורית משותפת באופן שיום אחד ישהו הילדים עם האם ויום אחד עם האב וחוזר חלילה.

בשלב שני, נוכח התלונות ההדדיות אודות הסדר זה, הורה בית הדין בהחלטתו הזמנית מיום 14.07.13, על אחריות הורית משותפת ועל חלוקת זמני השהות לפרקי זמן של שבועיים לאם ושבועיים לאב, עם הסדרי ראיה מורחבים לצד השני.

יצוין כי מתחילת ההליכים ועד שלב זה עוד סבר בית הדין שההורים יתעשתו ויפנימו את גודל השבר אליו נקלע תאם המשפחתי ויעשו כל אשר לאל ידם למנוע את הפיצול והקרע במשפחה בחינת "ועתה הייתי לשתי מחנות".

בית הדין קיווה בכל מאודו שההורים יגלו אחריות הורית ראויה וישתפו פעולה למען טובתם של ילדיהם המשותפים.

אין זה סוד שבית הדין שאף לגבש הסכמות בין הצדדים כדי להימנע ככל האפשר מפיצול המשפחה נוכח החסרונות הגלומים באופציה זו.

בית הדין הבהיר כי עיקרון האיחוד בין האחים הוא פרמטר מרכזי ויש בקיומו ובשמירתו כדי למנוע קשיים רגשיים, מנטליים וחברתיים אצל כל אחד מהילדים, מחד ולחזק את דימויים העצמי, ביטחונם האישי והמשפחתי ומיצוי כישוריהם ויכולתם להכיל ולהתמודד עם השבר במשפחה, מאידך גיסא.

בית הדין התרשם בצער רב כי ההורים שקועים בשאלה הנוראית מי מהם "ינצח" בקרב על הילדים ולא בבחינת טובתם של ילדיהם. בנסיבות אלו ונוכח ההשלכות הקשות של המאבק ההורי סבר בית הדין כמו גם חלק מגורמי המקצוע כי יש לעמעם ככל האפשר את תחושת הניצחון ו/או ההפסד של מי מן ההורים וזאת כדי למנוע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בטובתם של הילדים.

אלא שבהתאם לעמדות הצדדים וב"כ ולאור עמדת גורמי הרווחה והמקצוע הוברר כי גם הסדר זה של בית הדין, בשלב השני דלעיל אינו ישים נוכח עליית מדרגה סביב כלל ההתנהלות ההורית ורמת הקונפליקט הגבוהה ביניהם.

מאידך גיסא, המלצותיו הנ"ל של ד"ר וייל העלו אצל בית הדין תהיות וחששות בטרת קביעת החלופה האידיאלית עבור המשפחה נוכח הבעייתיות הנשקפת מפיצול הילדים ואשר על כן הורה בית הדין לבחון פעם נוספת ולעומק את כל סוגיית המשמורת והסדרי הראייה.

לאור זאת, בשלב השלישי והמכריע, דרש ונדרש בית הדין לבחון באופן יסודי את ההצעות ואת החלופות השונות שהעלו גורמי המקצוע ולהכריע בהתאם לחלופה הטובה ביותר.

יוזכר שוב כי לשם כך ונוכח המורכבות של התיק, הוחלט ע"י גורמי הרווחה לכנס וועדה ייחודית משותפת – הן של וועדת התסקירים מטעם עו"ס לסדרי דין והן של וועדת ההחלטה מטעם עו"ס לחוק נוער, קטינים בסיכון – והכול כדי ללבן ולנתח כדבעי את כלל הנתונים והנסיבות במשפחה כדי לקדם פתרון ראוי ואחראי בסוגיית המשמורת, הסדרי הראייה והמסתעף.

לשם מתן החלטה מושכלת, אחראית וראויה וקביעת הפרמטרים הרלוונטיים לטובתם של הקטינים, נעזר בית הדין בחוות הדעת של תסקירי הסעד ושל כלל המומחים שמונו בתיק, דנן.

לעניין זה נפנה לבג"צ 4238/03 (לוי נ' בית הדין הגדול) בו נקבע כי טובת הקטינים נלמדת בעיקרה מתוך חוות דעתם של מומחים אשר יש להם את היכולת המקצועית לבחון את נתוני המשפחה והם אובייקטיביים ביחס להוריו של הקטין.

תסקירי הסעד וחוות הדעת של גורמי המקצוע מסייעים לבית הדין בקבלת ההכרעה האופטימלית נוכח הבירור המקיף של הרקע, העובדות והנסיבות הקונקרטיות, תולדות הסכסוך ובחינת טובת הילדים.

הנחת המוצא היא שמעורבותם של פקידי הסעד וכלל גורמי המקצוע כמו גם המלצותיהם האופרטיביות מבוצעים על בסיס הידע המקצועי, הניסיון הרב והמיומנות שרכשו וכי הם פועלים כנציגים עצמאיים ואובייקטיביים כמתחייב מהיותם עובדי ציבור העוסקים במלאכת קודש וממעמדם כמומחים שמונו על ידי בית הדין.

מן המפורסמות הוא כי חוות דעתם של המומחים מהווה מרכיב חשוב ולעתים אף מכריע בסוגיות משמורת המאגדות בתוכן מגוון שאלות הזוקקות מומחיות ספציפית ובכלל זה שאלות כבדי משקל כפי שעלו בתיק דנן.

יחד עם זאת מקובלת עלינו לחלוטין עמדת ב"כ האם לפיה חוות הדעת של גורמי המקצוע אינם אלא כלי עזר הניתן בידה של הערכאה השיפוטית ואשר על כן ודאי שאין בית הדין פטור מהפעלת שיקול דעת רחב ועצמאי בגיבוש הכרעתו הסופית (עיין ע"א 2591/92 גולדפיין נ' גולדפיין).

בהתאם לכך נקבע כי ככלל ולאור חשיבותן של חוות דעתם של מומחים נוטים בתי המשפט לאמץ את הממצאים אותם קבעו המומחים בחוות דעתם ואת מסקנותיהם של המומחים הנגזרות מממצאים אלו ואולם יתכנו מקרים בהם אין מנוס מהכרעה מנוגדת לאמור בחוות הדעת, כאשר קיימות ראיות בעלות משקל מהותי המצדיקות זאת (יעוין רע"א 4757/00, בע"מ 10060/07).

וכך העלו בבג"צ 477/09 (פלונית נ' אלמוני):

"אף שההכרעה הסופית שבמחלוקת נותרת תמיד בידי בית המשפט לא יטה בית המשפט דרך כלל לסטות מחוות דעת המומחה האובייקטיבי אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל לעשות כן."

דא עקא שבתיק דנן, כעדותן וכלשונן של גורמי המקצוע, ההורים "הצליחו" לפצל בין כל גורמי הטיפול וההערכה ומשכך אין עסקינן בהמלצה מוסכמת וחד חד משמעית של גורמי המקצוע אלא במצב בו נחלקו המומחים מהותית, בינם לבין עצמם, ולנו לא נותר אלא להכריע בהתאם למכלול הנתונים שלפנינו.

כאמור לעיל ואחר עיון מדוקדק בכל החומר הנ"ל עולה ברורות כי נוכח המורכבות המתוארת לעיל קיימת מחלוקת מקצועית נוקבת בין גורמי הרווחה והמקצוע עצמם אודות החלופה האידיאלית.

להלן נפרט את ההתפלגות בעמדתם של גורמי המקצוע:

בעד חלוקת הקטינים:

1.   ד"ר גבריאל וייל – פסיכולוג קליני וחינוכי.

2.   ד"ר אראלה גלין – מדריכת פק"ס לסדרי דין וחברה קבועה בוועדת ההחלטה.

3.   עו"ס יעל כהן – יו"ר וועדת ההחלטה.

4.   עו"ס אלן קדוש־ רכזת עו"ס סד"ד. (משמורת משותפת וחלוקת הקטינים בין ההורים).

5.   עו"ס לימור בן ארי – עו"ס המשפחה.

6.   עו"ס ענת זילברמן – מנהלת התחנה לייעוץ נישואין.

7. עו"ס מירב גלבוע־ עו"ס האב.

8. עו"ס נטלי מוזיקנסקי –פקי"ס לסדרי דין. (משמורת משותפת וחלוקת הקטינים בין ההורים).

ביחס לנ"ל נציין כי רכזת סדרי דין, עו"ס אלן קדוש, אכן חזרה בה מעמדתה התומכת בהורה משמורן יחיד כפי שהוצגה בדיוני בית הדין (כטענת ב"כ האם בפנייתו מיום 10.11.13) ואולם ברור כי נכון לעת הכרעה שומה עלינו להתייחס לעמדתה הסופית והחד משמעית הנ"ל.

משמורת יחידנית ללא יכולת הכרעה מי מבין ההורים יהיה המשמורן:

1.   עו"ס ריקי לוי – עו"ס לחוק הנוער.

2.  פסיכולוגית קרינה אדיקה – פסיכולוגית השירות הפסיכולוגי החינוכי.

3.   עו"ס רעות מגידיש – חברה קבועה בוועדת ההחלטה.

4.   ד"ר גילה מילר – מנהלת המרכז להורים וילדים.

ביחס לנ"ל נציין כי משום מה אכן הושמטו שמה ועמדתה של ד"ר גילה מלר מדו"ח ועדת ההחלטה/ התסקירים מיום 3.11.13 (כטענתו המוצדקת של ב"כ האם בפנייתו מיום 10.11.13) אך העניין תוקן בתגובתה של פקידת הסעד עו"ס נטלי מוזיקנסקי מיום 20.11.13.

עוד יצוין כי בדו"ח מיום 26.11.13 הצטרפה גם העו"ס לחוק הנוער גב' ריקי לוי, לממליצים על משמורת משותפת וחלוקת הילדים.

משמורת יחידנית לאם:

1.  גב' זויה ברק – עו"ס מרכז למניעת אלימות.

2.  הפסיכולוגית בת' רייז – פסיכולוגית קלינית מכון ת.ל.מ.

מניתוח כלל עמדות גורמי המקצוע הנ"ל ומהתייחסותן המפורטת והמנומקת לששת החלופות האפשריות שהועלו (משמורת משותפת על חמשת הילדים, משמורת יחידנית לאם, משמורת יחידנית לאב, חלוקת הילדים ומשמורת לכ"א מההורים בהתאמה, חלוקת הילדים ומשמורת משותפת, הוצאת הקטינים והכרזתם כקטינים נזקקים) עולה כי לדעת שמונה מאנשי המקצוע יש לחלק את הילדים בין ההורים בעוד דעתם של שישה אנשי מקצוע ממליצה על משמורת יחידנית, כאשר מתוכם שני אנשי מקצוע סברו כי יש להורות על קביעת האם כמשמורנית לעומת ארבעה אנשי מקצוע שלא יכלו לקבוע מסמרות בשאלה – מי מההורים יהיה המשמורן המועדף.

נמצא כי אליבא דרוב גורמי הרווחה הנ"ל עולה שההצעה לפיצול הילדים בין ההורים היא ברירת המחדל בנסיבות המקרה דנן והיא "הרע במיעוטו" האולטימטיבי.

מעבר לאמור ולמעלה מן הצורך יודגש כי ההכרעה בסוגיה קריטית זו איננה נקבעת על בסיס ניתוח אריתמטי של מניין עמדות גורמי המקצוע בלבד אלא רק אחרי בחינה מהותית וקונקרטית של טובת הילדים, כפי שיבואר להלן.

במסגרת בחינה מהותית זו נדרשו בית הדין וגורמי המקצוע בעבר (ועדיין נדרשים בהווה ויידרשו בעתיד) ליתן דעתם ליכולותיהם של ההורים לספק את מכלול צורכיהם של חמשת ילדיהם המשותפים. כך נבחנה לאורך כל הדרך מידת היכולת ההורית לספק את הצורכים הפיזיים (תזונה, דיור, בריאות, זמינות וכיו"ב), את הצורכים הנפשיים (קוגניטיביים, רגשיים) ואת הצורכים חברתיים (חינוכיים, נורמטיביים, ערכיים, תורניים ומוסריים) של הילדים.

בהתאם למוטעם לעיל קבעו ד"ר וייל ופקידי הסעד כי המענה הראוי לנ"ל בנסיבות ינתן באמצעות הפיצול המוצע, באשר שני הקטינים זקוקים וקשורים יותר לאימם בעוד שלושת הגדולים זקוקים וקשורים יותר לאביהם.

מניתוח המלצותיו של ד"ר וייל עולה באופן חד משמעי כי החלופה של פיצול הילדים היא האופציה המציאותית והטובה ביותר בעניין וזאת נוכח המציאות העגומה לפיה:

·המשך המלחמה ההורית "לטובת הילדים" ההורסת את הילדים ואת הצדדים עצמם.

·חוסר האמון בין הצדדים הולך ומחריף מיום ליום.

·הילדים מורעלים בעויינות ההדדית השוררת בין הצדדים.

·הילדים מצויים בסיכון התפתחותי חמור.

·הקרע בתקשורת בין הצדדים מהווה עובדה מוגמרת.

אליבא דד"ר וייל הפתרון המוצע יקל באופן משמעותי על המעמסה ההורית המוטלת על כל אחד מהורים, יאפשר מתן מענה ראוי למכלול צורכיהם של הילדים ואף יסייע במניעת מצב של סרבנות קשר נוכח האינטרס המשותף של כל אחד מהם לאפשר הסדרי ראיה תקינים עם משנהו.

לטעמו של ד"ר וייל נתוני המשפחה אינם תואמים המלצה על משמורת משותפת או על מתן המשמורת לאחד מן ההורים באשר זו דורשת תקשורת מיטבית בין ההורים וזו איננה בנמצא בנ"ד. מעבר לכך, לא נמצא יתרון בולט אשר יטה את הכף לטובת מי מבין שני ההורים.

ביחס לגילם הרך של הקטינים הטעים ד"ר וייל כי על אף הנטייה הטבעית להעניק את המשמורת לאם במצב שכזה, הרי שבנסיבות דנן לא ניתן להתייחס לפרמטר זה במנותק מכלל ההתנהלות ההורית.

בהקשר לכך, עמד ד"ר וייל על כך ששני ההורים ניחנו ביכולות הוריות ממוצעות ועל הבעייתיות המשתקפת הן מהתנהלותו ומניתוח אישיותו של האב (חוסר גבולות, קשיחות מנקודת מבט הישגית, נוקשות ועקשות יתר, השפעת טראומת העבר, פגיעותו הגבוהה, מוכנותו לפגיעה בילדים בהצקותיו לאם וכו') והן מהתנהלותה ומניתוח אישיותה של האם (שתלטנות, לא מציאותית וגרנדיוזית בהערכתה העצמית, מליאת רציונליות והשלכות, נטייתה לניתוק הילדים מהאב וכו').

לאור הנ"ל הנ"ל קבע ד"ר וייל גם כי רק שיפור בהתנהלות ההורית עשוי להביא את השקט, הרוגע והיציבות להם זקוקים כל כך הילדים, כשאת כל זאת – שום טיפול פסיכולוגי לא יוכל להעניק להם. ונאים הדברים למי שאמרם ואין לנו אלא להצטרף לדבריו.

אלא שמנגד אין בית הדין יכול להתעלם מעמדת האם וב"כ כמו גם מחוות דעתה המהדהדת של הפסיכולוגית – המתאמת הורית וגורמי מקצוע נוספים כנ"ל, אשר התנגדו נחרצות לפיצול הילדים הנ"ל המוצע ע"י ד"ר וייל.

יוזכר כי הגב' רייז מחתה על כך שהאב מתנהל באורח מניפולטיבי, עסוק בצרכיו האישיים ובהסתת הילדים. כמו כן קבלה על היותו תלותי מאוד בילדיו ועל כך שבהתנהלותו הוא יוצר רגשות אשם אצל הילדים כל אימת שהם נהנים במחיצת האם.

לטעמה, דימויו העצמי של האב בנוי על כך שהילדים ירצו אותו וזהו הקושי הגדול ביותר. האב מרבה לדבר על טובתו שלו במקום על טובת הילדים. כך למשל הוא אומר "איני יכול בלעדם" "אני לא מסוגל להיות הורה של הסדרי ראיה", "אני אלחם עד נשמת אפי האחרונה…"

זה המקום לציין גם את טענות הפסיכולוגית על כך שהאב בעצם נלחם בה במקום לשתף עימה פעולה באופן אחראי.

לאור האמור, קמה וגם ניצבה הדרישה להעניק את המשמורת לאם.

אמנם נקודות החוזק באופציה זו נהירות לכל בר בי רב ובית הדין אף הראה לה פנים מסבירות נוכח כל המקובץ לעיל.

חמשת הילדים שוהים יחדיו בבית קבוע ויציב כשהטיפול השוטף בהם ובצורכיהם נעשה על ידי האם, לה באופן טבעי יכולות טיפול פיזי מיטביות, ללא צורך ביתר תיאום הורי אינטנסיבי וכיו"ב.

אלא שמאידך גיסא צפות ועולות להן גם נקודות תורפה משמעותיות הכרוכות באופציה זו נוכח הנסיבות הייחודיות לנפשות הפועלות בתיק דנן.

בהתאם לנצפה, האינטראקציה בין האם לחמשת הילדים גם יחד תוארה כבלתי רגועה.

דומה כי גם הילדים עצמם יצביעו ברגליהם נגד מימושה המעשי של אופציה זו (כפי שלצערנו אכן אירע בעבר).

האירועים הקשים, האמירות האובדניות, ההידרדרות הנפשית והרגשית של הילדים והצפי הברור והמצער להמשך מאבק בין – הורי בעניינם אינו מאפשר תמיכה אחראית בחלופה זו בהיותה נוגדת את טובתם המיטבית של הילדים.

מעבר לכך, מניתוח חלופה זו ולאור מערכת היחסים בין ההורים ומשפחותיהם, עולה חשש ממשי להסתה, לפגיעה ממשית ולסיכון פיזי ורגשי של הילדים הנובע מאופיים ומהתנהלותם של ההורים. הענקת המשמורת לאם בהיותה בעלת אישיות דומיננטית מורכבת ויכולת הורית ממוצעת כשמנגד עסקינן באב שעל פי הערכת בעלי המקצוע ינהג כמי שהפסיד בקרב חייו ולא ישלים עם הכרעה זו, עלולה להמיט אסון ולהשליך השלכות הרי גורל על עתידם, בריאותם והתפתחותם התקינה של הילדים.

עפ"י כל האמור לעיל דומה כי על אף הקושי הרב והעצום בהחלטה על חלוקת הילדים בין ההורים ונוכח הנסיבות והנימוקים הנ"ל – הרי שאין מנוס מלקבל את עמדתם של רוב מניין ורוב בניין של גורמי הרווחה והמקצוע הממליצים על כך שכן – לאחר בחינה מדוקדקת של היתרונות והחסרונות בחלופה זו, ולאחר השוואת העוצמות שביתרונות ובחסרונות של חלופה זו לעומת החלופות האחרות (בדגש על החלופה של קביעת האם כמשמורנית בלעדית כדרישת האם וב"כ) סבור בית הדין כי הסיכונים והחששות מפני ההפרדה בין הילדים והתרופפות הקשר היציב בין ההורים לילדים שאינם במשמורתם, הם בעלי משקל סגולי נמוך ביחס לסיכונים הפיזיים והרגשיים והקשיים הרבים הנשקפים מיישום החלופות האחרות.

עיקרון האיחוד בין האחים הוא אמנם עיקרון מרכזי וחשוב בסכסוכי משמורת, אך זהו רק אחד הפרמטרים הנלקחים בחשבון במכלול הנסיבות.

בהתאם להמלצתם הסופית של גורמי הרווחה יובטח, בשאיפה, הקשר של חמשת הילדים עם שני ההורים גם יחד. כל חמשת הילדים יתראו יחדיו ארבעה ימים בשבוע. ההורים יחלקו ביניהם את המעמסה הפיזית והרגשית הכרוכה בטיפול ובגידול של ילדיהם.

נוסיף כי הפרדת המשמורת עשויה, אליבא דד"ר וייל, לשמר מקבילית כוחות בין ההורים ולהבטיח פוטנציאל של קשר ומפגשים הדדיים בין כל הורה לבין הילד שלא נמצא במשמורתו הפיזית.

יחד עם זאת ונוכח נקודות התורפה הכרוכות בחלופת פיצול הילדים שומה על שני ההורים גם יחד להישמע להנחייתם ולהדרכתם של גורמי הרווחה כדי למנוע את העמקת הקרע במשפחה אשר אחריתו מי ישורנו. בית הדין מצפה שההורים יגלו בגרות ואחריות ויעשו כל אשר לאל ידם ואף מעבר לכך כדי למנוע ח"ו נתק וקרע ואף לא סדק כלשהוא בין מי מן הילדים לבין מי מן ההורים.

במסגרת זו יהיה על ההורים לפתח ולטפח ככל האפשר את הקשר הבריא בין חמשת ילדיהם ולהעניק להם אווירת שלווה ורוגע, זמינות ותמיכה אישית ומשפחתית וכלים מתאימים להתמודדותם היומיומית של הילדים עם אבדן התא המשפחתי השלם ועם נפתולי החיים.

זאת ועוד, על כל אחד מן ההורים מוטלת החובה והאחריות לדאוג לשיפור והעצמת הקשר הרציף והמיטבי של כל אחד מחמשת הילדים עם ההורה השני.

מעבר לכך וכדי להנמיך את תחושת הניצחון או ההפסד הסובייקטיבית של מי מן הצדדים (עד כמה שנוראים הדברים למתבונן) סבור בית הדין כי המלצתם של פקידי הסעד להורות על אחריות הורית משותפת לשני ההורים על חמשת ילדיהם נכונה יותר בנסיבות.

למותר לציין כי הענקת תואר משמורן אינו מקנה שום זכות יתר ביחס להחלטות הקשורות לילדים. ההורים הם הם האפוטרופוסים של חמשת ילדיהם באופן שווה ועל שניהם גם יחד מוטלת החובה לדאוג למילוי צורכיהם השונים לאורך ימים ושנים טובות. תואר המשמורת נועד רק לשקף מצב עובדתי לפיו הקטינים נמצאים בטיפולו ובהשגחתו של ההורה המשמורן אך אין בכך להעניק כל העדפה או יתרון בכל הנוגע להחלטות הקשורות בילדים.

נוכח האמור מפנה בית הדין קריאה נרגשת להורים לשתף פעולה עם הכרעת בית הדין ולפתוח דף חדש למען עתידם הטוב של ילדיהם.

ברי כי נוכח כל הנ"ל יש צורך וחובה לעמוד על המשמר כל העת ולבחון את הסתגלות הילדים ואת התנהלות ההורים ביחס לפיצול המשמורת הפיזית ולעקוב אחר כל התפתחות בנידון.

למותר לציין כי בנוסף לאמור לעיל הרי שמשמורת פיזית מפוצלת, מטילה על כל אחד מההורים אחריות מוחלטת וחובה חד משמעית לעמוד בכל עוז בביצוען של הסדרי הראיה הקבועים.

סוף דבר:

לאחר שקלול כלל הנתונים ובחינת עמדות הצדדים, באי כוחם ובעלי המקצוע הנ"ל ולאחר העיון הראוי בכל החומר הרב שבתיקי הצדדים, מחליט בית הדין בזאת, ולא מבלי לבטים מרובים, וכן עם הרבה תפילה ותקווה לשיפור מערכת היחסים ואיכות התקשורת הבין־הורית למען עתידה הטוב של המשפחה, לאמץ עקרונית ולשלב את עיקרי המלצותיו של הפסיכולוג עם מסקנותיה של וועדת ההחלטה / התסקירים מיום 23/10/13, כפי שהוגשו לבית הדין ביום 3/11/13 וכדלהלן.

לאור האמור, קובע בית הדין בזאת כי חמשת ילדי המשפחה יהיו במשמורתם ובאחריותם ההורית המשותפת של שני ההורים גם יחד, כאשר הקטינים הגדולים מהם יהיו בבית הקבוע של האב והקטינים יהיו בבית הקבוע של האם.

מעבר לאמור, יתקיימו הסדרי ראיה כדלהלן:

בימי שני – תאסוף האם את כל הילדים ממסגרות החינוך לביתה ותחזירם למחרת, ביום שלישי, למסגרות החינוך.

בימי רביעי – יאסוף האב את כל הילדים ממסגרות החינוך לביתו ויחזירם למחרת, בימי חמישי, למסגרות החינוך.

בסוף השבוע הראשון, (אחת לשבועיים), שלושת הילדים הגדולים יעברו מהאב לאם, ובסוף השבוע שלאחר מכן יעברו שני הילדים הקטנים מהאם לאב, וחוזר חלילה.

על פי האמור, יצא שבימי שישי – שבת ישהו כלל הילדים בקביעות, יחדיו, שבת בבית האם ולאחר מכן שבת בבית האב לסירוגין, וחוזר חלילה.

בהתאם למתכונת הנ"ל יפגשו כל חמשת ילדי המשפחה יחדיו ארבעה ימים בכל שבוע, (ימי שני, רביעי, שישי ושבת). בית הדין מאמץ עקרונית גם את המלצותיה של העו"ס לחוק הנוער, גב' ריקי לוי, בפנייתה הדחופה לבית הדין מיום 26/11/13.

לאור האמור, בשלב זה ועד למתן הכרעה שיפוטית בכל הנוגע לדירת הצדדים, חלוקת הרכוש, איזון המשאבים והמסתעף, יהיה על שני ההורים לשכור לעצמם דירה בהקדם האפשרי.

דירת הצדדים תושכר ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים, עד למתן הכרעה בנ"ל. (לחילופין, בזכות ב"כ הצדדים יהיה לגבש הסדר מגורים זמני־חלופי מוסכם לפיו יישאר צד אחד בדירת הצדדים תמורת תשלום דמי שימוש ראויים מוסכמים לצד השני).

בהיעדר הסכמה מידית בנושא יהיה על הצדדים לפעול בהתאם להחלטת בית הדין ולהמלצת גורמי הרווחה כנ"ל.

מעבר לאמור, מבהיר בית הדין כי כל הורה יהיה אחראי למתן הטיפול הנדרש לילדים לרבות הטיפול התרופתי הנדרש, וזאת באופן סדיר ויומיומי על פי המלצת הפסיכיאטרים אשר אבחנו את הקטינים.

לאור זאת, על ההורים לדאוג לטיפולים כדלהלן:

עבור הבן הגדול בן ה – 9 נ"י – טיפול תרופתי ורגשי, הדרכת הורים והמשך מעקב פסיכיאטרי.

עבור הבת בת ה – 7.5 נ"י – טיפול רגשי (לא תרופות), הדרכת הורים והמשך מעקב פסיכיאטרי.

עבור הבת בת ה – 6 נ"י – טיפול תרופתי ורגשי, אבחון בנושא קשב וריכוז והמשך מעקב פסיכיאטרי.

לשם התיאום ההורי הנדרש והמתחייב בתיק דנן, מורה בית הדין בזאת על מינויה של הגב' אורית אייל, כמתאמת הורית בין הצדדים.

על הרכזת לסדרי דין ופקידת הסעד להעביר לצדדים את פרטי ההתקשרות הראשונית עם הנ"ל ולתאם את תחילת ביצוע פסק הדין בהקדם האפשרי.

בית הדין מורה להורים לשתף פעולה עם המתאמת ההורית הנ"ל ועם כלל גורמי הרווחה והמקצוע המטפלים במשפחה תוך שימת דגש על קיומן המידי של שיחות משפחתיות אינטנסיביות והמשך קבלת הדרכה הורית ראויה לקראת הכלתו וביצועו הראוי והאחראי של פסק דין זה.

כמו כן על ההורים לשתף פעולה עם המרכז להורים וילדים בהתאם להמלצת וועדת ההחלטה התסקירים הנ"ל.

בית הדין מורה בזאת לפקידת הסעד עו"ס נטלי מוזיקנסקי, ולעו"ס לחוק הנוער ריקי לוי לעקוב אחר ביצועו המדויק והאחראי של פסק דין זה.

במסגרת זו מעניק בית הדין בזאת לפקידת הסעד ולעו"ס חוק הנוער את כלל הסמכויות על פי חוק לרבות סמכויות פיקוח והשגחה בהתאם לסעיפים 19 ו־ 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב –1962 וזאת כדי לנהל כדבעי את כל שיידרש בסוגיית המשמורת, הסדרי הראיה והמסתעף.בית הדין מבקש לקבל תסקיר משלים בתוך 90 יום ממועד פסק דין זה.כמו כן בית הדין מבקש לקבל עדכון מפורט על כל התפתחות בעניינה של המשפחה.

לקראת סיום פסק דין זה, מוצא בית הדין לנכון לשוב ולהזכיר לצדדים את דבריהם של פקידת הסעד, ושל העו"ס לחוק הנוער, כדי שיעמדו כל העת נגד עיניהם של ההורים אשר ללא ספק חפצים בכל נפשם ובכל מאודם בטובתם של חמשת ילדיהם המשותפים.

וכך כתבה עו"ס ריקי לוי, בסיום המלצתה הנ"ל:

"אנו נעקוב ונבחן את הסידור המוצע.

במידה ומצבם הרגשי של הקטינים ישתפר נבקש שהסידור הנ"ל יהיה קבוע.

במידה ונמצא כי הסידור לא הצליח ואין שיפור במצב הקטינים – נעביר את הילדים בצו חוק הנוער למרכז חירום."

גם פקידת הסעד לסדרי דין, עו"ס נטלי מוזיקנסקי בפנייתה הנ"ל מיום 20/11/13 חיזקה את כל הנ"ל ולאחר שפירטה את שיקולי התכנון, הטיפול ההערכה של ועדת ההחלטה / התסקירים התריעה בסיום המלצתה:

"אנו מבקשים לחזור ולהתריע כי הקטינים נמצאים במצב של סיכון מתמשך וזאת לאור חוסר הוודאות בעניין עתידם ולאור המלחמה האכזרית והמתמשכת בין הוריהם על משמורתם.

…אם לאחר קבלת ההחלטה לא יירגעו הרוחות והקטינים ימשיכו להיות בסכנה עו"ס לעניין חוק נוער תוכל לפעול ולשקול העברת משמורת הילדים למשמורת הסעד…"

יוזכר כי נוכח האירועים הקשים, (כמפורט בפניית העו"ס מיום 26/11/13 מהמועדים דלהלן: 14/11/13, 19/11/13, 20/11/13), כתבה העו"ס כי "מצבם של הקטינים רק מסלים ומחריף וכל זאת עקב סכסוך גירושין קשה ביותר אותו מנהלים ההורים על גבם של הקטינים.

לאור מצבם הרגשי הקשה ביותר בו מצויים הקטינים הוחלט במחלקתנו כי יש צורך דחוף להעביר את הקטינים למרכז חירום וזאת כדי לאסוף את הקטינים להכניסם למסגרת רגועה ומכילה אשר תרחיק אותם מהסכסוך."

בשולי פסק הדין, שב בית הדין ומפנה פניה נרגשת לצדדים לפעול, לאלתר, בהתאם להמלצות גורמי הרווחה והמקצוע ובהתאם לפסק בית הדין דנן.

לצערנו הרב, נוכח ונחשף בית הדין למציאות כואבת עד מאוד בה שקועים הצדדים עד צוואר במריבות בלתי פוסקות ובהטחת האשמות הדדיות, (בין היתר), אודות רכוש ומיטלטלין שנעלמו, (נזכיר את סוגיית ארון התמרוקים, קרמים, בשמים, חוטי כיפות, חרוזים, שלטי מזגנים, עגלת תינוק, ספרי קודש, בגדי ילדים, ספרים, משחקים, מפתחות תיבת הדואר, תנור, מיקסר, מסך טלוויזיה, מחשב נייד, שואב אבק קירבי, מערכת קומפקט דיסק, שמיכת פוך נוצות, שמיכות ילדים וכיו"ב) ואודות החלפת מנעולים, הצבת מצלמות, הדבקות סיליקון, שירותי ניקיון וכו' – עד שלעתים נדמה למתבונן מן הצד כי הצדדים איבדו כל פרופורציה במאבקם המשפטי.

וכבר הורונו חז"ל "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".

יושם אל לב כי עסקינן בנפשות רכות וטהורות הזועקות מנהמת ליבם למנת רוגע משפחתי ושלוות חיים.

נוכח כל הנסיבות הנ"ל מבהיר בית הדין כי המפתח לכך מצוי אך ורק בידיהם של שני ההורים.

בית הדין נושא תפילה כי ההורים גם יחד ישכילו להפנות את מרצם, אונם והונם למען טיפוחם והתפתחותם התקינה של ילדיהם המשותפים וימנעו ככל האפשר מעיסוקי הבל בזוטי דברים העלולים ח"ו להביא לנזק בלתי הפיך אשר אחריתו מי ישורנו, "והאמת והשלום אהבו".

מזכירות בית הדין תעביר פסק דין זה לצדדים ולב"כ וכן לידיעתם ולהמשך טיפולם של פקידות הסעד, של המתאמת ההורית ושל כלל גורמי הרווחה והמקצוע הרלוונטיים.

ניתן ביום כ"ה בשבט התשע"ד (26/01/2014).

הרב אברהם עטיא – אב"ד            הרב משה אמסלם                     הרב יצחק רבינוביץ