מאגר פסקי דין

דחיית בקשה לעיכוב ביצוע החלטה להסדרי שהות בעילת פגיעה מינית של האב בבת

בבת הדין הרבני האזורי ירושלים

תיק מספר:

992673/9

בפני כבוד הדיינים:

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד
הרב מאיר קאהן
הרב יעקב מ' שטיינהויז

תאריך:

ח' באייר התשע"ט
13/05/2019

הנידון:

דחיית בקשה לעיכוב ביצוע החלטה להסדרי שהות בעילת פגיעה מינית של האב בבת

צד א':

פלוני (ע"י ב"כ עו"ד דפנה יוליוס)

צד ב':

פלונית (ע"י ב"כ עו"ד עדיאל ברוך ועו"ד ישראל קדמי ועו"ד שלומית ביר)

החלטה

בפנינו טענות אם, כי האב פוגע מינית בבתם המשותפת של הצדדים. בית הדין הורה על הסדרי שהות חרף טענותיה, האם עתרה לבית הדין דנן לעיכוב ביצוע החלטותיו באשר להסדרי השהות שנקבעו.

בקשתה נשלחה לתגובת המשיב, ותגובתו לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטות בית הדין הוקראה.

המבקשת-האם דורשת עיכוב ביצוע החלטות בית הדין באשר להסדרי שהות, לנוכח טענתה כי האב פוגע מינית בבת ואף פגע פיזית בזרועה. לבקשתה, עד לבדיקת הטענות והממצאים, יבוצעו הסדרי השהות בין האב לבת (בגיל 5.5) רק באמצע השבוע וללא לינה, ובפיקוח אשתו של האב או במרכז הקשר. לטענתה, הסיכוי לקבלת הערעור בבית הדין הגדול, גבוה.

בתגובתו, טוען המשיב כי האם גורמת לניכור בין הבת לאב, וכן כי תלונות העבר של האם, נסגרו ללא אשמה וכן ללא ממצאים, ומוכיח חפותו מכך שאף גורמי אכיפת החוק והגורמים הטיפוליים לא הרחיקו את הבת מהאב עד עתה. כן טוען שחוסר תום הלב של האם זועק לשמים, וכי האם שבה וממחזרת טענות שהעלתה בעבר, פעם אחר פעם. לטענתו, הסיכוי לקבלת הערעור בבית הדין הגדול, נמוך.

ובכן, לאחר העיון והפעלת שיקול הדעת, בית הדין דוחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטות בית הדין.   

ראשית נבהיר, קבוע דיון בתיק לעוד עשרה ימים, ליום י"ז באייר תשע"ט (22.5.19), בנוכחות עו"ס הרווחה. להלן תובהר מהותו של הדיון הנ"ל. 

ועוד נבהיר ונדגיש – בית הדין מתרשם כי האם (המבקשת) מנסה פעם אחר פעם לחבל בקשר שבין האב לבת.

היה זה בתחילה, לפני כמה חודשים, כשהאם הלינה כי האב פגע מינית בבתם של הצדדים, ועל אף שלא נמצא בסיס סביר וממשי המצדיק את טענות האם, בית הדין, בנוהגו זהירות יתרה, הגביל את מפגשי האב למפגשים תחת פיקוח בני משפחתו, והפנה את הסוגיה לבדיקת רשויות הרווחה.

נעיר כי אף אז, בתחילת תלונת האם, האם לא קיימה את כל החלטות בית הדין באשר להסדרי השהות. לטענתה, בית הדין טעה בנתון מסוים בהחלטתו, ולכן עשתה דין לעצמה ולא קיימה את ההחלטה להסדרי שהות של הבת עם האב.

הסיבוב הראשון הנ"ל היה ארוך, וכלל החלטות רבות, כשלמעשה, לא היה כל ממצא שהעיד על כך שאכן האב פוגע מינית בבת. הסיבוב הראשון הסתיים בכך, ששירותי הרווחה במ' (אליהם פנה בית הדין לקבלת תסקיר והמלצות), קבעו כי האב אינו מסכן את בתו, והומלץ על ידם על חידוש המפגשים בין האב לבת, כולל לינה וסופי שבוע, וללא כל פיקוח.

נעיר כי בסיבוב ראשון זה, נבדקה תלונת האם על ידי משטרת ישראל ובמסגרת חוק הנוער, והאב לא הואשם. 

בית הדין סבר כי בכך תמה פרשייה זו, ואולם, עד מהרה התברר כי האם פתחה ב"סיבוב שני", ושוב החלה להלין על פגיעה מינית של האב בבת.

במסגרת "סיבוב שני" זה, נראה כי האם פנתה לרופאים ומטפלים אחרים, אליהם לא פנתה ב"סיבוב הראשון" (יתכן כדי לקבל את מבוקשה ביתר קלות, וכדי שלא יבחינו במחזור טענות העבר), ואף פנתה לערכאה שאינה מכירה את התנהלות התיק, וכפי שיתואר להלן.

בערב פסח שנה זו החל האב להלין על כך שהאם אינה מקיימת את הסדרי השהות לקראת חג הפסח, ולאור זאת, בית הדין הוציא החלטתו בערב פסח.

ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין הנ"ל מיום י"ג בניסן תשע"ט ((18.4.19) בערבו של חג פסח) לאור טענות האב להפרת הסדרי שהות על ידי האם:

בקשת האב הוקראה.

כמובן שלא יהיה ניתן לקבל כעת את תגובת האם, כאשר ערב חג בפתח.

ברם, בית הדין יצפה כי הסדרי השהות שנקבעו על ידי עו"ס הרווחה מ' מיום כ"א באדר שני תשע"ט יתקיימו בדקדוק על ידי שני הצדדים, ככתבם וכלשונם, ולא יוכל לקבל מצב של הפרת הסדרים הנ"ל, מכל סיבה שהיא.

במידה ויתברר כי האם הפרה את הסדרי השהות הנ"ל שנקבעו על ידי עו"ס הרווחה מ', מכל סיבה שהיא, בית הדין יבחן ליישם את הצעדים הבאים (במצטבר):

א. הטלת הוצאות משפט על האם שלא יפחתו מסך 15,000 ש"ח, בגין הטרחת המערכת לחינם עד כה.

ב. קיום דיון בשאלת משמורת הבת, האם להעבירה מהאם לאב. בית הדין סבור כי הורה שאינו מסוגל להכיל את ההורות של הצד השני, אינו ראוי לתואר "הורה משמורן" על כל המשתמע מכך, תוך תקווה וציפייה כי האב, כהורה משמורן, ידאג לקשר יציב וסדיר בין הבת לאם.

בית דין לא יאות לקבל "תירוצים" באשר לאי קיום הסדרי השהות הנ"ל שנקבעו על ידי עו"ס הרווחה מ'.

בית הדין פונה למשטרת ישראל לסייע באופן פעיל לאב לקיום את הסדרי השהות שנקבעו על ידי עו"ס הרווחה מ' מיום כ"א באדר שני תשע"ט, כדי שיתקיימו בדקדוק על ידי שני הצדדים, ככתבם וכלשונם.

ככל שאכן טענות האב נכונות, והאם לא מסרה לו את הבת במועד שנקבע על ידי עו"ס הרווחה, אזי בית הדין יעמוד על כך שהאם תסיע את הבת אל האב לאלתר, למקום הימצאותו הנוכחי, אף אם מדובר במקום מרוחק.

שני הצדדים יעדכנו את בית הדין מיד לאחר הפסח, ביום 28.4.19 עד השעה 12.00 בצהרים, האם הוראות הרווחה מ' באשר להסדרי השהות בפסח התקיימו כסדרם.

עד כאן ציטוט מתוך ההחלטה הנ"ל.

ברם, החלטה זו הופרה על ידי האם, שאצה-רצה בחול המועד לבית המשפט, ביודעה כי בית הדין לא מקבל קהל בחול המועד (וזוהי קרקע פורייה לשינוי ערכאת שיפוט אף באופן זמני), ובקשה מבית המשפט למנוע את הסדרי השהות בין האב לבת בשל טענותיה על האב. בית המשפט, שמסתבר מאוד שאינו מכיר את כל התנהלות התיק, נעתר לבקשת האם, ובמעמד צד אחד מנע מהאב מפגשים עם בתו במהלך כל חג הפסח.

לאחר פסח, הוגשו בקשות האם והאב, ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום כ"ג בניסן תשע"ט (28.4.19):

בפנינו:

א. בקשת האם להארכת צו הגנה להרחקת האב מהבת.

ב. בקשת האב לקביעת מועד דיון לאור התנהלות האם והחלטת בית המשפט.

ובכן, לאחר הפעלת שיקול הדעת בכל נסיבות התיק, בית הדין מורה כדלהלן:

התנהלות האב (=צ"ל האם) בתיק זה מוכרת לבית הדין לא מהיום.

כבר לפני מספר חודשים ניסתה האם להרחיק את הבת מהאב בטענה כי האב פוגע בבת מינית, ואכן, בית הדין נזהר בהחלטותיו, והתיר לאב לפגוש את הבת רק באמצעות פיקוח, ברם בתסקיר הרווחה מ' הוסר החשש לפגיעה בבת, והסדרי השהות חזרו לאחרונה להתקיים כמקובל, וללא כל פיקוח.

נזכיר כי בעבר אף לא קיימה האם החלטת בית הדין באשר להסדרי שהות שנקבעו, ותירצה זאת כי בית הדין לא דייק בנתוני החלטתו.

יתכן והאם מנסה עתה בתחבולות נוספות להרחיק את הבת מהאב, ובית הדין לא יוכל לעמוד מנגד כאשר טובת הבת נפגעת פעם אחר פעם.

[…]

ברם, במהלך ימי הפסח, האם אצה-רצה לה לבית המשפט לקבלת צו הגנה להרחקת האב מהבת (בתואנה כי בית הדין היה סגור אז). בית המשפט, שכנראה לא בקי ברזי התיק ונסיבותיו כפי שבית הדין בקי בהם, הוציא במעמד צד אחד צו המונע את מפגשי האב עם הבת בימי הפסח.

כמובן שבית הדין לא יוכל לקבל התנהלות זו, הפוגעת פעם אחר פעם בטובת הבת.

ובכן, בית הדין קובע דיון מוקדם, בהרכב מלא, בנוכחות עו"ס הרווחה מ'.

עד לדיון הבא, הסדרי השהות יתקיימו כפי החלטות בית הדין וכפי שהתקיימו עד פסח, וללא כל פיקוח.

כמובן, שבנסיבות תיק זה, בית הדין לא נעתר לבקשת האם למתן צו הגנה להרחקת הבת מהאב.

בדיון שיתקיים, ידון בית הדין בין השאר בפסיקת הוצאות משפט על האם על הרחקת הבת מהאב בחג הפסח, וכאמור בהחלטה המצוטטת מעלה, וכן ידון בשאלת משמורת הבת, האם להעבירה מהאם לאב, וכפי האמור בהחלטה המצוטטת מעלה.

ככל שיסבור בית הדין כי האם ממשיכה להערים קשיים על מפגשי הבת עם אביה, בית הדין לא יהסס להעביר את משמורת הבת לאב, עם הסדרי שהות לאם, ובכך להגן על טובתה של הבת.

העתק החלטה זו יועבר אף לעו"ס הרווחה מ'.

שני ההורים ידווחו לבית הדין בתוך 72 שעות כיצד חודשו הסדרי השהות.

הדו"ח יהיה בפני בית הדין בתוך 72 שעות.

במידה ולא יומצא הדו"ח בפני בית הדין בתוך המועד הנ"ל, בית הדין ישקול צעדיו, כולל אפשרות לפסיקת הוצאות על הצד שעיכב דיווחו.

אי חידוש הסדרי השהות לאלתר עלול לגרור חיוב בהוצאות, לטובת אוצר המדינה ולטובת הצד השני.

עד כאן ציטוט מתוך ההחלטה הנ"ל.

כך שנקבע דיון באשר לפסיקת הוצאות משפט כנגד האם בגין הרחקת הבת מהאב בחג הפסח, וכאמור בהחלטה המצוטטת מעלה, וכן כדי לדון בשאלת משמורת הבת, האם להעבירה מהאם לאב, וכפי האמור בהחלטה המצוטטת מעלה. 

אף בהחלטת בית הדין מיום ל' בניסן תשע"ט (5.5.19) נאמר:

נזכיר כי קבוע דיון בתיק, בין השאר דיון בפסיקת הוצאות משפט על האם על הרחקת הבת מהאב בחג הפסח, וכן בשאלת משמורת הבת, האם להעבירה מהאם לאב, וכפי האמור בהחלטה קודמת.

עד כאן ציטוט מתוך ההחלטה הנ"ל.

נעיר – בית הדין התרשם מהאב כאישיות חיובית, האב נשוי בשנית, ונצפה כי התנהלותו נורמטיבית בהחלט והגונה ביותר. לא נצפתה כל אינדיקציה לסבור כי האב הינו אלים או פוגע מינית בבתו.

ובכן, לאחר סקירת התנהלות התיק עד כה, ולאור כל האמור לעיל, בית הדין מתרשם כי האם מעלילה על האב עלילות שווא, רק כדי להרחיק את הבת ממנו, ובכך פוגעת פגיעה קשה בטובת הבת. בית הדין אף סובר כי עצם העובדה שהאם "מריצה" את הבת בכל סיבוב חדש לבדיקות אצל רופאים שונים, בדיקות גופניות באזורי צניעות רגישים, כאשר הבת מתנגדת לכך בכל כוחה (כאמור אף בבקשת האם לעיכוב ביצוע), מעלה חשש אמיתי כי האם, החפצה להרחיק את הבת מהאב, אינה רואה את טובת הבת מול עיניה, ופוגעת אנושות בטובת הבת, רק  כדי להגשים מטרתה זו.

לנוכח כל האמור, בית הדין קבע מועד דיון לבחינת פסיקת הוצאות כנגד האם לאור כל התנהלותה והפרת החלטות להסדרי השהות מצידה, וכן לבחון את משמורת הבת, האם להותירה אצל האם, או שמא להעבירה לאב, לאור הפגיעה המסתמנת של האם בטובת הבת. בדיון הבא כמובן שתישמע אף עמדת האם באשר לכך.

משכך, בית הדין לא מוצא כל עילה מוצדקת לעיכוב ביצוע החלטותיו באשר להמשכת הסדרי השהות בין האב לבת כפי שנהגו עד כה, וכל שכן כשהאם אינה באה לבית הדין בידיים נקיות, כאשר נצפה לא אחת כי היא מחפשת דרכים להפרת החלטות בית הדין באשר להסדרי השהות שנקבעו, ואף הפרה אותן בפועל.

בית הדין משוכנע כי החלטותיו באשר להמשכת הסדרי השהות במתכונת שהייתה נהוגה עד כה, כולל לינת הבת אצל האב, רק משרתות את טובת הבת, ולא פוגעות בה.

ועתה נעבור מן הפרט אל הכלל.

לצערנו, לא סוד הוא כי אם הרוצה להרחיק את האב מהילדים בטענות שווא לפגיעה מינית בהם, לא עתידה להיתקל בקשיים רבים. מערכת הרפואה ועוד מערכות, אינן נוטלות סיכון כשנשמעות בפניהן טענות מעין אלו, כל אחת משיקוליה היא, ובדרך כלל גם אם לא נמצאו ממצאים מחשידים, הן אינן גודעות את התלונה מהשורש, אלא משאירות פתח קל, ולעיתים נותנות יותר מרמז להבין כי יתכן ויש דברים בגו. וכך, בקלות יתירה, ימצא עצמו אב נורמטיבי מואשם בהאשמה החמורה ביותר – פגיעה מינית בילדיו – כמעט ללא יכולת התגוננות. אב שכזה, מעבר לפגיעה האנושה בשמו הטוב, מול עצמו ומול סביבתו, ימצא עצמו עד מהרה פוגש את ילדיו במרכז הקשר, וזאת במקרה הטוב. לאב כזה, לא נותר מגן, אלא מערכת המשפט, אשר בניגוד לשאר הרשויות, תפקידה להכריע, ולא להצביע או לרמוז על חשש כזה או אחר, והיא זו האמורה לבחון את הראיות והממצאים לגופם, ללא חשש וללא מורא, ולתת את הכרעתה, אף אם אינה עולה בקנה אחד עם המלצת שאר הגורמים שכבר עסקו בסוגיה זו.

וראה אף תמ"ש 22078-03-18 מ.ר. נ ס.ס. [פורסם בנבו], שם בית המשפט קבע כי ניכור הורי הוא התעללות בקטין, והוסיף כי התעללות כזו היא בלתי חוקית, וכי חובתו של בית המשפט, להוקיע ניכור הורי ולמנוע אותו, קודמת ל"עיקרון המלאכותי של טובת הילד". והשווה בית המשפט טענות שווא של ניכור הורי לטענות סרק של התעללות מינית ("דוקטרינת הפדופיל") שנטענות לעיתים כדי להביא לניתוק קשר בין הילד להורה אשר נטען שהוא פגע בילד. מטעם זה, נרשם שם, יש לפסוק הוצאות משפט בסכום גבוה. במקרה הנדון, וגם בשל הדרך בה האם ניהלה את המשפט, חויבה האם לשלם לאב הוצאות משפט בסף 20,000 ש"ח (וראו אף מאמרו של מר פיליפ מרכוס, שופט בדימוס, בית המשפט לענייני משפחה ירושלים, מיום ג' אדר ב' תשע"ט 10 מרץ 2019).

ובחזרה מן הכלל אל הפרט – בהבטה על מכלול הנתונים בתיק דנן, עד עתה לא נמצאה עילה לסבור כי קיים צורך להרחקת האב מבתו, ולו ההרחקה הקלה ביותר, על כל המשתמע מכך, ואדרבה, הרחקה לא מוצדקת זו תגרום פגיעה לא מבוטלת בטובת הבת. 

משכך, הבקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית הדין באשר להסדרי שהות בין האב לבתו, נדחית.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ח' באייר התשע"ט (13/05/2019).

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד               הרב מאיר קאהן                  הרב יעקב מ' שטיינהויז

נשארו שאלות? השאירו פרטים ונחזור אליכם:

תקופת הגירושין מלאה בסימני שאלה, ואין בעלי מקצוע רבים שיספקו לך תשובות לשאלות עוד קודם חתימה על ייצוג. לצורך הקלת התהליך ומתוך שליחות לסייע ככל הניתן ללקוחותינו, סיכמנו עבורך את השאלות שהתקבלו אצלנו בתקופה האחרונה, כדי לשתף ידע ולתת כתף בתקופה לא פשוטה. במידה ויש לך שאלה שלא מופיעה כאן, ניתן לפנות באמצעות הטופס שבתחתית העמוד, נשוב בהקדם עם תשובה מפורטת.

Top
נגישות

מדריך עשרת השלבים לתכנון הליך גירושין נכון

הירשמו עכשיו וקבלו את המדריך חינם

בהרשמה אני מאשר לקבל תכנים שיווקים ומידע.

טוען רבני לענייני גירושין - משה ליבוביץ

צרו קשר עוד היום

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם

פרטים ליצירת קשר

פתח צ'אט
💬 זקוק לעזרה?
שלום 👋
אנחנו יכולים לעזור לך?