החלטה
בית הדין החליט ביום ה' בשבט תשע"ז (1.2.2017) כדלהלן:
"לאחר שמיעת הצדדים ובאי כוחם, בית הדין מחליט כי הסמכות לדון בתביעות הכרוכות לתביעת הגירושין שהגיש הבעל הם בסמכות בית הדין.
בשל הצורך להמשיך בדיון, נימוקים יינתנו במועד אחר.
כמו כן בית הדין מחליט לדחות את בקשת בא כוח האישה לעיכוב ביצוע של החלטת בית הדין על עניין הסמכות, ובית הדין ישמע את טענות הצדדים היום."
להלן הנימוקים להחלטה.
בתחילה נציג כרונולוגית את השתלשלות ההליכים המשפטיים והעובדות אשר הצדדים אינם חלוקים עליהם.
- ביום י"ט באלול תשע"ו (22/09/2016) הגיש האיש בקשה לישוב סכסוך, אל מזכירות בית הדין הרבני.
- באותו יום, הזמינה יחידת הסיוע את הצדדים לפגישת מהו"ת ביום כ"א בחשון תשע"ז (22/11/2016) בשעה 8:30 בבוקר.
- מאוחר יותר, נשלחה אל הצדדים הודעה מאת מזכירות בית הדין, כי פגישת המהו"ת שלהם נדחית ליום כ"ח בחשון תשע"ז (29/11/2016) בשעה 8:30 בבוקר.
- ביום כ"ח בחשון תשע"ז (29/11/2016) הגיעו הצדדים לפגישה, אך האישה סירבה לשתף פעולה, ועל כן הפגישה הסתיימה.
- לאחר מכן פנתה האישה אל בית המשפט לעיני משפחה, בסביבות השעה 8:45 בבוקר, והגישה את תביעותיה.
- זמן קצר לאחר מכן, פנה האיש אל בית הדין הרבני, בסביבות השעה 10:15 בבוקר, והגיש תביעת גירושין כרוחה ובקשה לקביעת סמכות.
- ביום י' בטבת תשע"ז (08/01/2017) הגישה האישה בשנית את תביעותיה אל בית המשפט לענייני משפחה.
- ביום י"א בטבת תשע"ז (09/01/2017) התקיים דיון בבית המשפט, ובו קבעה שופטת בית המשפט כי מאחר שכבר נקבע דיון בעניין הסמכות בבית הדין הרבני, בית המשפט ימתין למיצוי הבירור בבית הדין הרבני.
טענותיה העיקריות של האישה בעניין הסמכות
1. בין התאריכים י"ד בתשרי תשע"ז (16/10/2016) – כ"א בתשרי תשע"ז (23/10/2016) היו ימי פגרת בית הדין, אשר אינם נמנים עם ימי עיכוב ההליכים שבחוק.
2. כאשר יחידת הסיוע האריכו את מועד הפגישה מיום כ"א בחשון תשע"ז (22/11/2016) ליום כ"ח בחשון תשע"ז (29/11/2016) והוסיפו בסעיף 6 להודעתם כי "דינה של הזמנה זו דינה כהזמנה לבית הדין", הרי שיש לראות בכך משום הארכת תקופת עיכוב ההליכים על ידי יחידת הסיוע בעוד שבעה ימים, בנוסף לארבעים וחמישה הימים הקבועים, וזאת בהתאם לסמכותם לפי סעיף 3(ה) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכים משפחה. דהיינו ארבעים וחמישה ימי עיכוב ההליכים הקבועים בחוק + שבעה ימים עיכוב שהאריכה יחידת הסיוע + חמישה עשר ימי 'צינון', שהם בסה"כ שישים ושבעה ימים שבהם האיש היה מנוע מלהגיש את תביעותיו.
3. לאור זאת, לטענתה, הרי ששתי התביעות שהגישו הן האיש אל בית הדין והן האישה אל בית המשפט, דינן להתבטל. ואילו הגשת התביעה השנייה שהגישה האישה אל בית המשפט ביום כ"ו בתמוז תשע"ו (01/08/2016), נעשתה לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים ותקופת הצינון, ולאחר תקופת חמישה עשר הימים הנותנים קדימה למגיש בקשת יישוב הסכסוך, ולכן סמכות הדיון בעניינים הכרוכים הוקנתה בעקבות כך לבית המשפט, ולא לבית הדין.
טענותיו העיקריות של האיש בעניין הסמכות
1. ימי הפגרה נמנים בתוך ימי עיכוב ההליכים שבחוק, ואין לראות בדחיית מועד פגישת המהו"ת על ידי יחידת הסיוע כהארכת מועד, ואין הוא רואה בדחיית הזימון לפגישת המהו"ת כהארכת המועד, ולכן הגשת התביעה על ידי האישה אל בית המשפט ביום כ"ח בחשון תשע"ז (29/11/2016) היתה בתוך תקופת חמישה עשר הימים שבהם רק מגיש הבקשה יכול להגיש את תביעותיו, ולכן תביעה האישה בטלה. ואילו תביעתו של האיש אל בית הדין, שהגיש באותו יום תפסה סמכות בבית הדין, ואילו תביעתה המאוחרת של האישה ביום כ"ו בתמוז תשע"ו (01/08/2016) לא הקנתה סמכות לבית המשפט לדיון בעניינים אלו.
2. עוד מלין האיש, על התנהגות חסרת תום הלב, בכך שנמנעה לשתף פעולה בפגישת המהו"ת ונמנעה לדווח לאיש על הגשת תביעתה אל בית המשפט.
דיון והכרעה
מוסכמת על כל הצדדים העובדה כי האיש הגיש את בקשתו ליישוב סכסוך אל מזכירות בית הדין הרבני ביום י"ט באלול תשע"ו (22/09/2016).
בסעיף 3(ה) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה–2014 (להלן: "חוק להסדר התדיינויות") נקבע:
"בתקופה של 45 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סכסוך, או 60 ימים – אם הוארכה […] וכן ב־15 הימים שלאחר תום התקופה כאמור […] לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית."
על כן ברור כי המועד הקובע על פי חוק לתום תקופת 'עיכוב ההליכים' הוא מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. עוד יש לקחת בחשבון כי על פי סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981: "מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במנין", ולכן ארבעים וחמישה הימים או שישים הימים מתחילים להיספר מהיום שלמחרת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.
מאחר שהבקשה ליישוב סכסוך הוגשה ביום י"ט באלול תשע"ו (22/09/2016), הרי שתום ארבעים וחמישה יום אלו היה ביום ה' בחשון תשע"ז (06/11/2016), ותום תקופת שישים הימים בהגשת הבקשה היה ביום כ' בחשון תשע"ז (21/11/2016). יוצא כי הן מועד ההזמנה אל פגישת המהו"ת ביחידת הסיוע ליום כ"א בחשון תשע"ז (22/11/2016), והן הפגישה השנייה שנדחתה ליום כ"ח בחשון תשע"ז (29/11/2016) היו לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים שמאפשר החוק.
לגבי טענת האישה כי ימי הפגרה אינן נכללים במניין ארבעים וחמישה הימים הקבועים בחוק, יש לדחות טענה זו על הסף. זאת מאחר שלשון סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות ברורה, ולפיה "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה", ובדומה להוראת תקנה 5 לתקנות הדיינים (פגרות), תשע"ג-2013.
גם את טענת האישה כי יש לראות בהודעת דחיית פגישת המהו"ת כהארכה של תקופת עיכוב ההליכים נוספת של שבעה ימים על ידי יחידת הסיוע, המוסמכת לכך, יש לדחות משלושה טעמים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו:
א. ראשית, עצם עיכובו של אדם על ידי החוק מהגשת תביעותיו אל ערכאות המשפט – יש בו פגיעה יחסית בזכות היסוד שלו לגישה לערכאות, ועל כן יש לפרש פגיעה זו בצמצום ובצמוד ללשון החוק, ולא להרחיבה מעבר לכך. בסעיף 3(ה) נקבע כי תקופת ארבעים וחמישה הימים של עיכוב ההליכים יכולה להיות מוארכת ל"שישים ימים – אם הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3)", ובסעיף 3(ב)(3) נקבע: "כל פגישות המהו"ת יתקיימו בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום הגשת הבקשה, ואולם יחידת הסיוע רשאית להאריך את התקופה, פעם אחת, בחמישה עשר ימים בהודעה לערכאה השיפוטית ולצדדים". יוצא אם כן, שעל הודעת יחידת הסיוע המאריכה את תקופת עיכוב ההליכים בחמישה עשר יום להיות ברורה ומפורשת, ולא במשתמע, וכל שכן לא בלשון מסופקת. במקרה דנן ההודעה שקיבלו הצדדים הייתה רק על דחיית הפגישה, ולא על הארכת מועד עיכוב ההליכים, וכך יש לפרשה.
ב. זאת ועוד, תקופת הארכה של עיכוב ההליכים על ידי יחידות הסיוע, לפי הוראת סעיף 3(ב)(3) לחוק, יכולה להיות אך ורק בתוך מסגרת שישים הימים שממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. במקרה דנן, כאמור, הן מועד הפגישה הראשונה והן מועד הפגישה שנדחתה בשבעה ימים היו לאחר תקופת שישים הימים ממועד הגשת הבקשה. על כן, גם אילו יחידת הסיוע הייתה מוציאה הודעה מופרשת להארכת תקופת עיכוב ההליכים למשך שבעת הימים עד למועד הפגישה החדש – לא הייתה להארכה כזו כל תוקף.
ג. מעבר לכל זאת, במקרה דנן אין מדובר כלל בדחיית פגישה או כל הודעה אחרת מאת יחידת הסיוע, אלא בדחיית פגישה שנעשתה על ידי מזכירות בית הדין הרבני. אגב, לא ברור לנו מה הביא את מזכירות בית הדין לדחות את מועד הפגישה. על כן, על פי החוק, כמובא לעיל, רק יחידת הסיוע מוסמכת להאריך את תקופת עיכוב ההליכים בחמישה עשר יום, וזאת כאמור, רק בתוך מסגרת שישים הימים ממועדה הגשת הבקשה, ועל ידי הודעה מפורשת.
כאן המקום להעיר, כי לפי תקנה 3(א) לתקנות להסדר התדיינויות, תפקידה של מזכירות בית הדין הוא למסור לצדדים את ההזמנה לפגישה המהו"ת הראשונה והמידע הנלווה אליה, ותו לא:
"מזכירות הערכאה השיפוטית תמציא למבקש הזמנה לפגישת המהו"ת הראשונה ערוכה לפי טופס 2 שבתוספת וכן דברי הסבר על הליך הבקשה ליישוב סכסוך, ועל פגישות המהו"ת ביחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית."
לכן, אם לאחר מסירת הזימון מי מהצדדים מבקש לשנות את המועד שנקבע, עליו לפנות לשם כך ישירות אל יחידת הסיוע ולתאם זאת עמה. כמו כן, כאמור לעיל, כל פגישות מהו"ת אמורות להתקיים לפי הוראת סעיף 3(ב)(3) בתוך ארבעים וחמישה או שישים יום שממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. רק פגישות מהו"ת אלו המתקיימות במסגרת התקופה שהקציב להן החוק דינן "כדין הזמנה לדיון בבית המשפט", לפי סעיף 3(ב)2 לחוק. לכן פגישות מהו"ת המתקיימות לאחר תקופת עיכוב ההליכים, לא נכון יהיה לכתוב בטופס ההזמנה אליה כי "דינה של הזמנה זו דינה כהזמנה לבית הדין", ועל פקיד מזכירות בית הדין למחוק שורה זו.
יש לציין כי בהתנהלותה של האישה, בכך שסירבה לשתף כל פעולה עם יחידות הסיוע ופעולותיה כדי לנטרל את הליך המהו"ת, התנהלה האישה באופן הסותר ומנוגד לכל מטרתו ותכליתו של החוק, כלשונו של סעיף 1 לחוק: "מטרתו של חוק זה לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית". כמן כן, כי ישנו גם חוסר תום לב בהתנהלות האישה בכך שנמנעה לעדכן את האיש על הגשת תביעתה אל בית המשפט, שעה שזה בא אל יחידת הסיוע כדי ליישב את הסכסוך בדרכי שלום.
החלטה
לאור כל האמור מוחלט כדלהלן:
בית הדין קובע כי ענייני תביעת הגירושין שהגיש האיש ביום כ' באדר תשע"ו (29.2.2016) וכל הנכרך אליה נמצאים בסמכותו של בית הדין.
אנו מתירים פרסום החלטה זו אחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.
ניתן ביום י"ח בשבט התשע"ז (14.2.2017).
הרב יוסף גולדברג – אב"ד הרב דוד בירדוגו הרב מרדכי רלב"ג
