החלטה
לפנינו תביעה בעניין הסמכות לדון במשמורת והסדרי ראיה.
הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך כ' בסיון תשע"ד (18.6.14), ומנישואין אלה נולד הבן [א'] (נולד בט' בטבת תשע"ו (21.12.15)). כיום הבעל מתגורר בארץ, והאישה בפלורידה ארה"ב.
הבעל מבקש מבית הדין לקבוע כי הסמכות לדון בענייני משמורת הילד המשותף והסדרי השהות נתונה לבית הדין דידן, כשמנגד טוענת האישה כי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בפלורידה ארה"ב.
רקע עובדתי:
בפברואר 2012 טס התובע לפלורידה לצרכי עבודה, ושם הכיר את הנתבעת, ילידת ישראל, שחיה מספר שנים בארה"ב, והייתה גרושה (פעמיים). הצדדים החלו במערכת יחסים זוגית, ובחודש מרץ 2013 קיבל התובע אשרת שהייה קבועה בארה"ב למטרות עבודה. ביולי 2013 חזר התובע ארצה, וחודש אחר כך באה בעקבותיו הנתבעת. בתאריך כ' בסיון תשע"ד (18.6.14) נישאו הצדדים כדמו"י בארץ, והתגוררו במושב ת'. כארבעה חודשים לאחר החתונה, הנתבעת חזרה להתגורר בארה"ב, ומספר חודשים לאחר מכן, בחודש פברואר 2015, שב הנתבע לארה"ב. כעשרה חודשים לאחר מכן, בתאריך ט' בטבת תשע"ו (21.12.15) נולד בארה"ב בנם הקטין [א'].
בתאריך ה' בניסן תשע"ז (1.4.17), לאחר שיחת טלפון של התובע עם אמו, הודיעה הנתבעת לתובע כי היא מעוניינת להתגרש. יומיים לאחר מכן סילקה הנתבעת את התובע מביתם בפלורידה, וזאת חמשה חודשים לפני פקיעת אשרת השהייה שלו בארה"ב. בפועל עזב התובע את ארה"ב בתאריך יח' בניסן תשע"ז (14.4.17) לאחר שנותר ללא קורת גג וללא אפשרות לראות את בנו הקטין.
הליכים משפטיים בין הצדדים
ההיסטוריה של תיקי הצדדים מתחילה עוד לפני כשנתיים. בתאריך כ"ד בניסן תשע"ז (20.4.17) פתח הבעל בבית הדין תיק ישוב סכסוך. בתאריך כ"ו בתמוז תשע"ז (20.7.17) הגיש הבעל תביעת גירושין ולחלופין שלום בית, לה כרך את ענייני המשמורת, הסדרי שהות, וכן את ענייני רכוש. למעשה לא התקיים כל דיון בתיקים אלו, מאחר והאישה שהתה בפלורידה, ולדברי הבעל האישה סירבה לקבל את כתב התביעה והזמנת בית הדין. בתאריך י"ב בתשרי תשע"ח (2.10.17) הודיע בא כוח הבעל על נכונות מצד האישה לנסות שלום בית בארץ (דבר שלא קרה בפועל, ראה כתבי סיכומי הצדדים). בתאריך כ"ו בחשון תשע"ח (15.11.17) נסגרו התיקים עקב אי הופעה והעדר תגובה.
בתאריך י"א בשבט תשע"ט (17.1.19) הגיש הבעל לבית הדין תביעת גירושין, לה כרך את ענייני משמורת הקטין וזמני שהות. התקיים דיון ובית הדין הביא את הצדדים להסכמה להתגרש, ולאחר סדור הגט ולאחר שיגישו הצדדים סיכומים בעניין יכריע בית הדין בשאלה מה הוא הפורום הנאות, והאם הסמכות לדון בעניין המשמורת והסדרי הראיה, נתונה לבית הדין בארץ או לבית המשפט לענייני משפחה בפלורידה. הצדדים התגרשו כדמו"י באמצעות גט שליחות, שנמסר בבית הדין בפלורידה בתאריך י"ט באדר א תשע"ט (24.2.19).
בתאריך י"ט בחשון תשע"ט (28.10.18) הגישה האישה לבית הדין תביעת גירושין וכתובה. ובתאריך י"א בשבט תשע"ט (17.1.19), בסמוך למועד הדיון, תבע הבעל גירושין, וכרך לתביעה זו את ענייני המשמורת והסדרי השהות, וטען שאין האישה זכאית לכתובה מאחר ודינה כמורדת. התקיים דיון בתאריך י"ד בשבט תשע"ט (20.1.19), שבמהלכו סוכם על גירושי הצדדים באמצעות גט שליחות, והגשת סיכומים בעניין הסמכות של בית הדין לדון בנושא המשמורת וזמני השהות. כאמור, גט השליחות נמסר בתאריך י"ט באדר א תשע"ט (24.2.19), בבית הדין בדרום פלורידה.
טענות התובע:
התובע טוען כי מאז שסולק מבית הנתבעת, לא מאפשרת לו הנתבעת, האם, קשר רציף ותקין עם הקטין, וזאת על אף פניות מרובות שלו, כמעט דבר יום ביומו.
כאמור, בתאריך בתאריך כ"ד בניסן תשע"ז (20.4.17) פתח התובע בהליך של ישוב סכסוך בבית הדין הרבני בת"א, ובתאריך כ"ו בתמוז תשע"ז (20.7.17) הגיש תביעת גירושין, ולחלופין שלום בית, לה כרך את עניני המשמורת הסדרי שהות וחלוקת רכוש. התיק נסגר כאמור בתאריך כ"ו בחשון תשע"ח (15.11.17). בסמוך פנה התובע לבית המשפט לענייני משפחה בפאלם ביץ' פלורידה בתביעה לגירושין כוללת. הנתבעת לא אפשרה לתובע לראות את הבן אלא אם כן יחתום על הסכם בוררות, ובתאריך ח' באדר תשע"ח (23.2.18) חתמו הצדדים על הסכם בוררות חלקי, המסדיר את עניני הרכוש והמזונות, כאשר סוגיית המשמורת וזמני שהות, נשארה פתוחה, וכך נאמר בסיפא של סעיף 5 להסכם הבוררות: "שני הצדדים לא היו מסוגלים להסכים אודות זמני השהות, ועריכת תכנית של הורים בהווה" (בתרגום מאנגלית).
התובע משלם בהתאם להסכם סך של 711 דולר לחודש מזונות הבן הקטין.
בתאריך י"ט בחשון תשע"ט (28.10.18), תבעה האישה גירושין וכתובה, ובתאריך י"א בשבט תשע"ט (17.1.19), תבע הבעל גירושין, וכרך לתביעתו את עניין המשמורת והסדרי שהות. כאמור בקדם דיון הגיעו הצדדים להסכמות בעניין הגירושין, וסודר גט ע"י שליח מישראל לפלורידה.
לדברי התובע, מיד לאחר קבלת הגט, התארסה הנתבעת עם בן זוגה הנוצרי, עמו הייתה בקשר עוד בעת היו הצדדים נשואים.
התובע טוען כי במציאות הנוכחית אין זה טובת הקטין כי יגדל אצל אמו, כאשר האם חיה עם נוצרי. כך לא יקבל הבן חינוך יהודי. אם יקבע כי האב הוא ההורה המשמורן, הרי שהוא ומשפחתו יעניקו לקטין חם ואהבה וחינוך יהודי, ובכך תשמר זהותו היהודית ואזרחותו הישראלית.
התובע טוען כי הסמכות לדון בנושא המשמורת, נתונה לבית הדין הרבני בת"א, וזאת מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג-1953, לאחר שהתובע כרך את עניין המשמורת לתביעת הגירושין.
לטענתו, נושא המשמורת מעולם לא נידון בבית המשפט בארה"ב, ובהסכם הבוררות לא נכלל אלא עניין המזונות והרכוש. בתאריך כ"ב באדר א תשע"ט (27.2.19) הגיש התובע לבית המשפט בארה"ב בקשה לדחיית הדיון, לאור העובדה כי נושא המשמורת נידון בפני בית הדין. בית המשפט בארה"ב דחה את מועד הדיון לתאריך ד באייר תשע"ט (9.5.19).
התובע טוען כי "מבחן מירב הזיקות", אשר נקבע בבג"ץ (8754/00 עינת רון נ' בית הדין הרבני הגדול), מוליך למסקנה כי הפורום הנאות בנדו"ד הוא בית הדין הרבני בישראל. ההורים שניהם אזרחי ישראל, נולדו בישראל. בתחילת הקשר הבהיר האב כי רצונו להתגורר דרך קבע בישראל, ובחודש אוגוסט 2013, הגיעה הנתבעת לארץ לביקור, ובאפריל 2014 שבה להתגורר בישראל, כאשר הנישואין נערכו בחודש יוני 2014, על דעת להתגורר בישראל.
טענות הנתבעת:
הנתבעת טוענת כי התובע בעצמו הגיש כנגד הנתבעת תביעה לגירושין כוללת בבית המשפט לענייני משפחה בפאלם ביץ' פלורידה. במסגרת הליך הגישור, כאשר שני הצדדים מיוצגים על ידי עו"ד, חתמו הצדדים על הסכם גירושין כולל, כאשר סוגית זמני השהות נשארה פתוחה. התובע לא התייצב לשלשה דיונים שנקבעו בעניין זמני השהות.
לטענתה, "מבחן מירב הזיקות" מטה את הכף באופן ברור לקביעה כי הפורום הנאות הוא בית המשפט לענייני משפחה בפלורידה. הקטין נולד בארה"ב, הינו אזרח ותושב ארה"ב, ולא הונפקה לו תעודת זהות ישראלית. התובע הוא זה שתבע את הנתבעת בבית המשפט לענייני משפחה בפאלם ביץ' פלורידה, והצדדים חתמו על הסכם גירושין, שהשאיר את נושא הסדרי השהות פתוח להכרעת בית המשפט. התובע מנסה לעקור את הקטין ממקום מגוריו הטבעיים בארה"ב, מה עוד שהייתה הסכמה בתחילת הנישואין כי ילדיהם יגדלו ויתחנכו בארה"ב. לטענת הנתבעת, הוסכם כי משמורת הקטין תהיה אצל האם בארה"ב. כמו כן מקום מושבה הקבוע של הנתבעת מזה שנים רבות הוא בארה"ב. אם הנתבעת ואחותה מתגוררות בארה"ב. אין באפשרות הנתבעת והקטין להגיע בזמן הקרוב לישראל. הקטין נמצא כדין בפלורידה, לפי מבחן אמנת האג.
אין זה ראוי לדון בעניין המשמורת במנותק ממקום מגוריו והרחק מסביבת חייו הטבעית של הקטין. הדיון צריך להתקיים במקום מגורי הקטין, ורק שם יוכל בית המשפט לענייני משפחה לבחון ולעמוד מקרוב בכל ההיבטים הקשורים בנושא, כולל קבלת סיוע מאנשי מקצוע מקומיים.
דיון והכרעה
מקום מושב הקטין
במסגרת המבחנים והזיקות, עלינו לבחון היכן הוא מקום מושבו של הקטין. אין ספק כי אם האב היה מביא את הקטין לארץ, ללא הסכמת האם, הרי שהדבר היה נדון כחטיפה בהתאם לאמנת האג. הקטין הורתו ולידתו בארה"ב. הוא גדל שם מלידה ועד היום, הוא תושב ואזרח ארה"ב, ומעולם לא הגיע לארץ, ואף אין לו אזרחות ישראלית. משכך מקום מושבו הקבוע הוא ארה"ב, והיה אם מי מהוריו מוציאו מארה"ב ללא הסכמת ההורה השני, הדבר היה נחשב כחטיפה, ומצווה היה ההורה להשיבו לארה"ב בהתאם לאמנת האג.
אמנת האג קובעת הסדר בין המדינות החתומות על האמנה, שנועד להבטיח את החזרתם המיידית של ילדים שהורחקו שלא כדין ממקום מושבם הרגיל, על ידי הברחתם למדינה אחרת או אי החזרתם ממנה. מטרת האמנה, לא לאפשר לאחד ההורים לקבוע באופן חד צדדי עובדות בעניין משמורת הקטין, באמצעות שינוי מקום מגוריו למדינה אחרת.
בהתאם לסעיף 12 לאמנה, תביעה בגין חטיפה, מוגשת לבית המשפט במקום בו נמצא הקטין לעת הזאת. במילים אחרות, אם סבור התובע כי בנו נחטף, היה עליו להגיש תביעה בהתאם לאמנת האג, לבית המשפט בפלורידה. אין ספק שבית המשפט בפלורידה היה דוחה את תביעת האב על הסף. כאמור, הקטין הורתו ולידתו במדינת פלורידה בארה"ב, הוא תושב ארה"ב, ושם הוא מקום המגורים הקבוע שלו מלידתו ועד היום.
הליכים והסכם בבית משפט
בנוסף – התובע אכן הגיש בקשה לישוב סכסוך בבית הדין בישראל. הוא אף הגיש תביעה לגירושין ולחלופין שלום בית, לה כרך את עניני המשמורת וזמני שהות ורכוש, וזאת בתאריך כ"ו בתמוז תשע"ז (20.7.17), שנסגרה כאמור עקב אי הופעה וחוסר פעילות.
אולם משהגיש לבית המשפט לענייני משפחה בפלורידה תביעת גירושין כוללת, העוסקת גם בשאלת המשמורת וזמני השהות, הגם שבית המשפט לענייני משפחה בפלורידה לא דן עדיין בסוגיה, הרי שבית המשפט בפלורידה קנה את סמכותו לדון בתביעה.
גם מעיון בהסכם הגירושין ובסעיף 5 העוסק באי הסכמה בין ההורים, ניתן ללמוד כי נושא זה עלה במסגרת הבוררות, וכי הצדדים לא הגיעו להסכמה, בעניין זמני השהות (לדברי שני הצדדים) או גם בעניין המשמורת (לטענת האב). כך או כך, קביעה בהסכם כי הצדדים לא הגיעו להסכמה בנושא, מלמדת כי הסמכות הייתה נתונה לבית המשפט, וכי במסגרת הסכם הבוררות, הותירו הצדדים את הנושאים הפתוחים להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בפלורידה, שהפנה אותם לאותו הליך של בוררות. שאם לא כן, לא היו צריכים הצדדים להתייחס לנושא זה במסגרת ההסכם, ולעסוק אך ורק בנושא הרכוש והמזונות, שהוא, לדברי התובע, הנושא היחיד שבסמכות בית המשפט לענייני משפחה בפלורידה.
כמו כן ניסוחו של סעיף 5 מלמד כי למעשה מקובל על הצדדים שהמשמורת אצל האם, וכי המחלוקת הינה רק בעניין זמני השהות ותכנית הורית בהווה. לא נאמר במפורש שקיימת מחלוקת על כך שהמשמורת הינה אצל האם, ורק נאמר כי קיימת מחלוקת על זמני השהות. זאת ועוד, אם אין הסכמה על כך שהמשמורת אצל האם, מדוע ישלם האב לידי האם מזונות עבור הקטין?
הפורום הנאות
בעניין הפורום הנאות העוסק במשמורת והסדרי ראיה, כותב בג"ץ (עינת רון נ' בית הדין הרבני הגדול, 8754/00) (ההדגשים בקו תחתי – במקור, ההדגשים באותיות מודגשות – לא במקור):
"ככלל, אין זה ראוי לדון בעניינו של ילד שלא במקום מגוריו כאשר הוא נמצא כדין במקום מגוריו הרגיל לפי האמנה. במצב כזה גם אין לצוות על העברת הילד ממקום למקום לצורך התדיינות במשמורתו, כאילו היה חפץ מיטלטל. בעניין שלפנינו ביטל בית-הדין הרבני הגדול את הוראת בית-הדין האזורי המצווה על הבאת הילדים לתחום השיפוט, וכך ראוי היה. אלא שהחלטתו לדון במשמורתם של הילדים בישראל קשה היא. יש להביא בחשבון כי בתקופת הדיונים בפני בית-הדין הרבני בנוגע לסמכותו לדון במשמורת הילדים הכריע בית-המשפט המוסמך, בהתאם לאמנת האג, כי מקום מגוריהם הרגיל של הילדים הוא בניו-יורק. להכרעה זו – שבה אנו מחויבים – עשויה להיות חשיבות רבה בקביעת הפורום הנאות לדיון בעניין המשמורת. ככלל, הדיון במשמורתם של הילדים במקום מגוריהם הרגיל משרת את טובתם ומביא בגדר השיקולים את זכויות הילדים ליטול חלק בהליך המתייחס למשמורתם. בהתאם לכך, ככלל, במקום המגורים הרגיל של הילדים שבו הם שוהים (או שאליו הם צריכים להיות מוחזרים במקרי חטיפה) יוכל בית-המשפט לעמוד מקרוב על כל ההיבטים הקשורים בטובת הילדים ולעמוד על זכויותיהם בלא שהילדים יטולטלו ממקום למקום לצורך התדיינות בין הוריהם, תוך התנתקות מן הסביבה המוכרת להם. זאת ועוד, מקום המגורים הרגיל של הילד מהווה את מרכז חייו, ולכן בדרך-כלל מצויים בו אנשי המקצוע שטיפלו בילד ורוב העדים הצריכים לבירור תביעת המשמורת. בנוסף, התדיינות בתביעת המשמורת במקום מגוריו הרגיל של הילד תמנע תופעה בלתי רצויה של Forum-Shopping, שבמסגרתה מנהלים ההורים התדיינויות סותרות במדינות שונות בנוגע למשמורת על גבם של ילדיהם תוך העצמת חוסר הוודאות שחשים הילדים ממילא בתהליכי פירוד וגירושין בין הוריהם. הילד כאדם זכאי לכך שעניינו יבורר במקום מגוריו הרגיל, מקום שבו יהיה ניתן לפרוס במרב האפשרויות את כל ההיבטים של ההליך הנוגע אליו.
יצוין, כי אמנת האג, העוסקת בחטיפת ילדים, מתבססת במידה רבה על הגישה שהמדינה שבה מצוי מקום המגורים הרגיל של הילד היא שתדון במשמורתו. עמדת האמנה היא כי חטיפתו של ילד אינה צריכה להביא לשינוי במקום הדיון באשר להחזקתו. לפיכך פועלת האמנה להחזרת קטין חטוף למקומו ולהשבת המצב לקדמותו על בסיס ההנחה כי בית-המשפט במקום מגוריו הרגיל של הקטין הוא שיכריע בנושא המשמורת. גישה זו עולה, למשל, מסעיף 16 לאמנה, שהוזכר לעיל. מהסעיף ניתן להסיק שאם המדינה המתבקשת מורה להשיב את הילד למקום מגוריו הרגיל, הרי ששם יתנהל הדיון במשמורתו. ולהפך, קביעה מצד המדינה המתבקשת כי הילד לא יוחזר, משמעותה בדרך-כלל כי מקום המגורים הרגיל של הילד מצוי בתחומה (או שהוכח חריג לכלל ההחזרה הקבוע בסעיף 12 רישה לאמנה), שאז המדינה המתבקשת רשאית על-פי האמנה לדון במשמורת הילד. ודוק, אמנת האג עניינה בהשבת המצב לקדמותו ובהחזרת ילדים שהורחקו שלא כדין למקום מגוריהם הרגיל; היא אינה מיועדת לקבוע כללי ברירת מקום שיפוט בין מדינות בנוגע למשמורת ילדים. כך, אין באמנה התייחסות ישירה לשאלה איזו היא המדינה שתדון במשמורת ילדים במקרים שבהם נפתחו הליכי משמורת בלא שהוגשה בקשה לפי האמנה או טרם הגשתה של בקשה כזו, או במקרים שבהם נקבע על-פי האמנה כי לא בוצעה חטיפה כלל. עם זאת מסעיפי האמנה ומתכליתה מסתמנת גישה שלפיה מקום המגורים הרגיל של הילד הוא הפורום שידון במשמורתו, לפחות באותם המקרים שבהם הילד נחטף ממקום מגוריו הרגיל והמדינה המתבקשת הורתה על החזרתו לשם. הנחתה של האמנה היא כי זהו הפורום הנאות לדיון במשמורת, וכי בהשבת הילד למקום המגורים הרגיל לשם ניהול ההתדיינות שם יש כדי להרתיע מפני חטיפת ילדים ולשרת את טובתם."
אכן בנדון שלפנינו מקום המגורים הקבוע של הקטין, מלידתו ועד היום, הוא בפלורידה ארה"ב. שם הוא מקום מושבו. אם כן, מקום הדיון בעניין המשמורת צריך להיות במקום מושבו ומגוריו של הקטין היום, בהתאם לאמנת האג, דהיינו בפלורידה. הדבר משרת את טובת הקטין. בפלורידה, מקום מגורי הקטין, יוכל בית המשפט לענייני משפחה לעמוד מקרוב על כל ההיבטים הקשורים בטובת הקטין ולעמוד על זכויותיו, בלא שיטולטל ממקום למקום לצורך התדיינות בין הוריו, תוך התנתקות מהסביבה המוכרת לו. מקום המגורים הרגיל של הילד מהווה את מרכז חייו, ובו מצויים אנשי המקצוע שטיפלו בילד, ורוב העדים הצריכים לבירור תביעת המשמורת.
מסקנה
לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי מקום הדיון בעניין המשמורת צריך להיות בבית המשפט לענייני משפחה בפאלם ביץ', פלורידה ארה"ב.
יחד עם זאת, אנו מוצאים כאן מקום לקריאה, לכל הנוגעים בדבר ובראש ובראשונה לאם. הקשר בין האב לבן הוא קשר חשוב וחיוני ביותר. הוא מבטיח את גידולו הנכון והבריא של [א'] למרות הנסיבות המצערות של גירושין. אנו מביעים חשש כן ואמיתי, תוך כאב וצער, על כך שהקשר כיום בין האב לבן אינו כמידת הקשר הראויה בין אב לבנו, דבר העלול לפגוע בבן ויש לתקן את הדבר. אנו מקווים שמכאן ואילך יתקיים קשר הדוק בין האב ל[א'], והוא יהיה שותף פעיל בגידולו ובחינוכו. תפילתנו, ש[א'] כבן לאומה היהודית, יגדל לאור מסורת ישראל, ולא חס וחלילה תיטמע זהותו בין העמים.
ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום כ"ה באדר ב התשע"ט (01/04/2019).
הרב צבי בן יעקב – אב"ד הרב יצחק הדאיה הרב משה בצרי
