פסק דין
לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מתאריך כ"ו באלול תשע"ט (26.9.19) שלפיה המשמורת של הילדים […] תהיה משותפת לשני ההורים והקטינים ילמדו באזור מגוריו של האב, ב[כ'], בבית הספר שבו למדה הבת […] לפני מעבר האם ל[ח'].
עילות הערעור הן שתיים, כדלהלן:
האחת נוגעת לקביעה שהמשמורת תהיה משותפת והשנייה לקביעת המוסד החינוכי שבו ילמדו הילדים.
באשר לקביעת בית הדין שמשמורת הילדים תהיה משותפת חובתנו להבהיר שקביעה זו ניתנה בעקבות המלצות לשכת הרווחה (המעורה היטב בפרטי הסכסוך ובמערכת היחסים שבין הצדדים זה שנים רבות) ובכללן המלצת ועדת התסקירים שבחנה היטב את טענות הצדדים באשר לטובת הקטינים. עיון בתיק בית הדין מגלה שבית הדין התנהל באורך רוח ונתן אפשרות לאם להביע עמדותיה, הדברים נשלחו לתגובת לשכת הרווחה, וזו התייחסה לדברים. יש לציין שהאם נקטה בצעד חד־צדדי, עזבה את מקום מגוריה ומגורי הילדים ללא הודעה והתחמקה מפניות עובדי לשכת הרווחה להיפגש עימה. למרות זאת לאחר בחינת הדברים היטב ניתנו המלצות לשכת הרווחה, ובית הדין, אחרי שחקר ודרש היטב, אימץ את ההמלצות הנ"ל.
המערערת טענה כנגד הקביעה הנ"ל. לדבריה עובדי לשכת הרווחה וועדת התסקירים לא עשו את עבודתם כראוי. המערערת הלינה שלא ניתנה לה האפשרות לחקור את ועדת התסקירים על אף הגשת בקשה שכזו על ידה.
בית דיננו עיין בחומר שבתיק ולא מצא בקשה שכזו. בשעת הדיון גם המערערת לא מצאה בקשה זו. על אף האמור, אִפשר בית הדין למערערת להמציא לבית הדין תוך שבעה ימים את הבקשה הנטענת, שבה היא מבקשת לחקור את ועדת התסקירים, ואת החלטת בית הדין בעקבותיה. לאחר מספר ימים הוגשה לבית הדין הודעת המערערת שלפיה ביום י"א בתשרי תש"ף (10.10.19) הגישה בקשה לחקירת פקידת הסעד.
אכן מעיון בתיק, הבקשה הוגשה (בקשה 178), כנראה לא ניתנה בה החלטת בית הדין, ונראה שטבעה בים הבקשות בתיק זה – 208 בקשות נכון לשעת כתיבת פסק דין זה! בבקשות נוספות הנוגעות להמלצות לא חזרה המערערת על בקשתה זו. אין ספק שמן הראוי היה שלפני שתגיש ערעור על החלטה שלא ניתנה תגיש המבקשת בקשה חוזרת לבית הדין האזורי להחלטה בנושא זה, שהרי כאמור שני הצדדים אינם טומנים ידם בצלחת, אינם נמנעים מלהגיש בקשות על בקשות ואינם חוששים לטרחת בית הדין (ומן הראוי היה לחייב באגרה בגין הגשת בקשות רבות), ובית הדין מתנהל בשום שכל ובאורך רוח וכהנהגתו של הִלל (עיין שבת לא, א).
עם זאת אין ספק שזכותה של המערערת לחקור את המומחים על המלצותיהם, ואנו סמוכים ובטוחים שבנסיבות העניין ייעתר בית הדין לבקשה זו לקיום דיון, וזה יתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה. אך חובתנו להבהיר שלאור נסיבות העניין והצורך לתת החלטה מעשית לגבי המשמורת והסדרי השהות, המשליכה גם על מקום לימודי הילדים, החלטת בית הדין בעניינים אלו כדין ניתנה ותעמוד בתוקפה כל עוד לא ישנה בית הדין את החלטתו.
באשר למוסדות החינוך:
בית הדין קבע בהחלטתו שהקטינים ילמדו בבית הספר שבאזור מגוריו של האב ב[כ']. המערערת טוענת נגד הסמכות של בית הדין האזורי לדון בכך.
לטענת המערערת קביעת המוסד החינוכי הספציפי, כולל מקומו הפיזי, היא חלק מדיון שאמור להיערך בסוגיית החינוך של הקטינים. מאחר שנושא זה לא נכרך בתביעת הגירושין שהוגשה בעבר אין לבית הדין סמכות לדון בכך, ומלבד זאת בית המשפט דן בעבר בנושא החינוך ומשכך הסמכות הנמשכת לדון בענייני החינוך ככלל ובקביעת מקום לימודי הילדים בפרט היא של בית המשפט. יש לציין שבעת הדיון המציא בא כוח המערערת את הכרעת בית המשפט לענייני משפחה מיום י"ט בטבת תש"ף (16.1.20) שלפיה הסמכות לדון בענייני החינוך נתונה לבית המשפט.
אין חולק שענייני המשמורת והסדרי השהות הם בסמכותו של בית הדין הרבני, ואילו ענייני החינוך בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, כפי שציינה גם החלטת בית המשפט (פסקה 50) "בין סוגיית המשמורת וחלוקת הזמן ההורי לבין סוגיית מקום חינוכם של הקטינים מתקיימים יחסי גומלין הדוקים", ומשינוי או אי־שינוי מקום המשמורת נגזר ממילא גם שינוי או אי־שינוי מקום החינוך של הילדים (ועיין להלן).
בית הדין נדרש במסגרת סמכותו לדון בעניין שינוי מקום מגורי הקטינים על ידי האם, אשר העבירה אותם אל העיר [ח']. כנגזרת ישירה להוראת בית הדין כי מקום מגורם יחזור להיות ב[כ'] נדרש בית הדין לשאלת מקום לימודיהם כסעד זמני בלבד אגב קביעת מקום מגורי הקטינים ובמסגרת הדאגה לטובתם המיידית הורה בית הדין לעת עתה על לימודם במסגרות החינוכיות ב[כ'].
כפי שהעיר גם בית המשפט (פסקה 56):
הגם שניתנו על ידו [=על ידי בית הדין] החלטות לגופו של עניין בנוגע למקום המסגרת החינוכית של הקטינים, לא עלה כי בית הדין קבע פוזיטיבית ממצאים לעניין הסמכות.
החלטת בית הדין בעניין מקום משמורת הקטינים ואגב כך החלטתו בנוגע למקום חינוכם, אין בה כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה להידרש ולהכריע ככל שיראה לנכון בעניין חינוך הילדים באזור מגורם ב[כ']. בית הדין נתן את החלטתו מתוקף סמכותו העניינית ובמסגרת דאגתו בראש ובראשונה לטובת הילדים. כפי שכתב כך גם בית המשפט (פסקה 54):
בהתאם לצורך, יידרש בית המשפט לסעד במסגרת שמיעת ההליך כדבעי, זאת לאחר שיתבהרו הדברים בערכאת בית הדין הרבני בסוגיית המשמורת וחלוקת זמן הורי, המהווה לטעמי את התשתית להתקדמות בסוגיית מקום המסגרת החינוכית של הקטינים.
על כן, בשורה התחתונה, החלטות בית הדין בעניין מוסדות החינוך, במסגרת הכיבוד ההדדי בין הערכאות, צריכות להתפרש ככאלה אשר באו רק כהחלטות זמניות אגב החלטת עניין המשמורת, והן יעמדו עד להחלטה אחרת של בית המשפט, אשר במסגרת סמכותו יידרש לגופו של עניין החינוך וייתן את הכרעתו בעניין.
כפי שכתבנו, בית דיננו דוחה את הטענה האמורה נגד הסמכות מאחר שהשאלה הנוכחית באיזה בית ספר ילמדו הילדים נובעת מהסדרי השהות וקשורה בהם ואינה תלויה במחלוקת כלשהי בענייני החינוך. הבת […] למדה בבית ספר זה לפני שהאם עשתה מעשה חד־צדדי ועברה לגור ב[ח'], גם הבן […] – קרוב לוודאי שהיה נרשם ללימודים בבית ספר זה ללא מעשה האם. לפיכך המחלוקת בין הצדדים היא בנוגע להסדרי השהות – היכן ישהו הילדים ומתי, עם האב או עם האם, והיכן יהיה מקום סביבתם הפיזית, החברתית והחינוכית. וכל זאת בלי להיכנס לשאלת זרם החינוך של הילדים, טיבו או אופיו, שאינה בסמכותנו.
האם בכתב ערעורה מדגישה שלילדים יש חברים חדשים עקב המעבר ל[ח'], אכן כן, אך סביר שלילדים יש חברים גם ב[כ'] שהמעבר ניתק את קשריהם עם אלו. בין כך ובין כך, לא עניין של חינוך עומד לפנינו אלא עניין של משמורת והסדרי שהות, שהסמכות בעניינים אלו נתונה לבית הדין, והפירות הנושרים מהחלטה זו הם קביעת מקום או אזור המוסד החינוכי שבו ילמדו הילדים. מוסד הנקבע בהתאם למקום מגורי ההורים ושבמקרה שבו ההורים מתגוררים במקומות נפרדים צריכה להינתן הכרעה והוראה לגביו כפועל יוצא מהסדרי השהות.
לפיכך, כאמור, החלטת בית הדין שלא לשנות את המוסד החינוכי עליו הסכימה האם בעבר היא פועל יוצא במסגרת חובתו לממש סמכותו בנושא זה.
נדגיש שהמחלוקת בין הצדדים, כאמור, אינה איזה חינוך יינתן לילדים. כששני בתי הספר בעלי סגנון חינוכי זהה לחלוטין או דומה ביותר, וכמובן שלא נבחנה ולא נטענה טענה כלשהי על יכולתו החינוכית של הצוות החינוכי בשני מוסדות אלו (שהרי בעת המגורים ב[כ'] למדה הבת […] בבית ספר זה ולא נטענה טענה על צורת החינוך בו). השאלה שעמדה בפני בית הדין 'אגב' עניין שבסמכותם, כסעד זמני לצורך יישום עניין המשמורת עד להחלטה של בית המשפט בנדון – הייתה אם הקטינים ילמדו בבית הספר שבקרבת מקום מגורי האב או זה שבקרבת מקום מגורי האם, כשהשיקולים השונים הם נגזרת מובהקת של סוגיית המשמורת, ואינם עוסקים בשאלה חינוכית כל שהיא.
העולה מן האמור הוא כי בית הדין הרבני נתן את החלטתו מתוקף סמכותו לדון בענייני המשמורת, אגב כך כסעד זמני ומיידי ליישום החלטת המשמורת ושמירה על שלומם וטובתם של הילדים, מוסמך היה ואף מאחריותו היה להורות בעניין מקום לימודם, וזאת עד למתן החלטה של בית המשפט לגופו של עניין החינוך. החלטת בית המשפט לענייני משפחה שהומצאה בפנינו לא רק שאינה שוללת את סמכות בית הדין הרבני בנסיבות אלו אלא ההפך – תומכת בכך, יעוין סעיפים 57 ואילך להחלטה.
ראו גם בפסק דין אחר (מתאריך י"ג במרחשוון תש"ף – 11.11.19) של המותב הנוכחי שהרחיב קמעא בשאלה זו, בתיק מספר 1207701/1 (אף ששם נכרכה סוגיית החינוך בפועל בתביעת הגירושין, התייחסנו בפסק דין זה לשאלה העקרונית גם ללא הכריכה).
מסקנות ומתן הוראות
אשר על כן, בית הדין קובע כלהלן:
א. הערעור בנוגע לסמכות נדחה.
בית הדין האזורי רשאי היה לקבוע אגב סמכותו וכהחלטה זמנית ודחופה לטובת שלומם של הילדים, עד להחלטה אחרת של בית המשפט, מה מקום בית ספר שבו ילמדו הקטינים בזיקה לקביעתו בענייני מקום המשמורת בלבד.
ב. ככל שתועלה שאלה וסכסוך בענייני אופי החינוך של הקטינים הסמכות לדון בכך היא לבית המשפט לענייני משפחה.
ג. בית הדין דוחה את הערעור בנוגע לקביעה שהמשמורת תהיה משותפת שנתנה לאחר העיון בחוות הדעת של ועדת התסקירים שלפיה זוהי טובת הקטינים.
עם זאת זכותה של המערערת לחקור את פקידי הסעד על המלצותיהם. אם רצונה בכך עליה להגיש בקשה חוזרת לבית הדין האזורי.
ד. בנסיבות התיק אין צו להוצאות, ודמי הערבות שהופקדו על ידי המערערת יושבו לה בהתאם לנהלים.
ה. בית הדין סוגר את התיק.
ו. ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.
ניתן ביום כ"ט בטבת התש"ף (26.1.2020).
הרב אליעזר איגרא הרב שלמה שפירא הרב ציון לוז־אילוז
