החלטה
בהחלטתי מכ"ו בתמוז התש"ף (18.7.2020) קבעתי כדלהלן:
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי אשקלון שניתנה במסגרת תיק סעד דחוף ושבגדרה הורה להרחיב את הסדרי השהות של הקטינים עם האב ממפגש של פעם באמצע השבוע בנוכחות אדם נוסף, ללינה בשבתות בנוכחות אדם נוסף […]
התיק העיקרי אומנם נפתח במועד […] זו היא האמירה החיובית היחידה שנוכל לומר על ההתנהלות בעניינו, התנהלות שמעלה חשש כי המבקשת מבקשת לסכל או למצער לעכב את החלטת בית הדין קמא לאו דווקא מתוך דאגה כנה לטובת הילדים אלא מתוך שיקולים אחרים […]
לשם מה – מלבד "משיכת זמן" שבו תצומצם שהות האב עם ילדיו – המתינה האם הדואגת לרגע האחרון?
נסיבות אלה מטילות צל על כנות טענות האם מלכתחילה […]
בקשת רשות הערעור שלפניי עתה כוללת רשימה ארוכה של טענות לעובדות המוכיחות לפי הנטען את מסוכנותו של האב לילדיו ושבנוגע לכל אחת מהן נאמר כי טעה בית הדין כשלא ייחס לה את המשקל הראוי […]
ערעור זה יוכל להיכון על הוכחות או עובדות – ועובדות משמען עובדות מוסכמות או מוכחות, לא טענות – שהיו לפני בית הדין קמא, כדרישת תקנה קלו, ושבית הדין קמא טעה בהתעלמו מהן או בקביעותיו לגביהן או […] שנתן או לא נתן להן בתוך המארג הראייתי והעובדתי כולו.
לצורך ביסוס טענות כאלה לא די באמירה "טעה בית הדין כשלא נתן משקל לעובדה פלונית" – יש להראות כי אכן עובדה היא וכי הוצגה בבית הדין קמא אך זה לא נתן לה משקל כראוי, היינו טעה בשיקול הדעת, או קבע קביעות עובדתיות המנוגדות לה, היינו טעה בעובדות.
בקשת רשות הערעור שלפניי אין בה לא מזה ולא מזה […]
כפי שעולה מדברי שני הצדדים כאחד ברקע לסכסוך מצויה גם החלטתו של המשיב לנטוש את החסידות שאליה השתייך ושאליה משתייכת המערערת ומשפחות שני הצדדים – חסידות הידועה כבעלת גישה ותקנות מחמירות בעניינים שונים ואף ככזו שיש בקרבה מי שמנסים לאכוף, ולאו דווקא בדרכי נועם, את גישתם ושיטתם על אחרים ועל המבקשים לפרוש מן החסידות בפרט, ודי לחכימא ברמיזא בעניין זה.
לשיטת המערערת המשיב נטש את החסידות לטובת אורח חיים חילוני או חילוני למחצה, בעוד לשיטתו נטש אותה לטובת אורח חיים חרדי פתוח והשתייכות לחסידות מתונה ומכילה יותר. כבר בשלב זה נעיר כי אין אנו יודעים עם מי האמת בנקודה זו […] אולם – ואף שלמותר לציין כי אין רוחנו, כרבנים, נוחה מנטישתו של אדם חרדי את הדת לטובת אורח חיים חילוני – אך אף אם אכן כך נהג המשיב אין בכך כדי לקבוע כי הוא מסוכן לילדיו […]
מעורבים בסכסוך בני משפחה נוספים […] לשיטת המשיב ואולי אף לדברי המערערת חלק מתמיכת בני משפחה אלה דווקא בה נזקף 'לזכות' נטישת המשיב את החסידות – ובית הדין היושב בתוך עמו יכול אף לשער בעצמו כי הסבירות שכך הם הדברים אינה מן הנמוכות בלשון המעטה.
גם על רקע זה יש מקום לחשוד כי מניעיה של המערערת אינם בהכרח דאגה מפני מסוכנות כמשמעה המקובל אלא גם או בעיקר דאגה מסכנה של פגיעה בנאמנותם של הילדים לחסידות […]
האם היא שבחרה במעבר מעיר מגוריהם המשותפים של הצדדים לבני ברק תוך שהיא נוטלת עימה את הילדים ובטרם הוכרע אף כי אכן משמורתם תהיה בידיה […] ברי כי לולי בחירתה זו היו אפשריים הסדרי שהות בין האב לילדים, גם בשבתות, ללא לינה […] ומעשיה שלה הם שמנעו אפשרות זו. גם זו עננה הרובצת על שאלת כנות טענותיה […] שמא בחרה במעבר במכוון כדי להעלות טענה בדבר חששות אלה ולסכל על ידי טענה זו מן העבר האחד ועל ידי המעבר מן העבר האחר את האפשרות לקשר בין האב לילדיו […]
על חולשת האסמכתאות שעליהן מבקשת בקשת רשות ערעור זו להיסמך עמדנו עד כה. חוששני כי אף המערערת ובא כוחה הרגישו בהן ולפיכך ניסו לתת להן משנה תוקף בדרך פסולה ונפסדת של הטלת רפש בעובדי בית הדין קמא ודיבור סרה בדייניו […]
נראה לכאורה כי ישנו קשר פסול בין האב המשיב למזכיר בית הדין הרבני האזורי באשקלון […] ואף נראה לכאורה כי יש קשר פסול בין האב המשיב לבין דיין בית הדין הרבני האזורי.
כך ולא אחרת, וגם טענה זו – כחברותיה נטענת ללא שתובא לה שמץ של ראיה.
טענה חמורה זו אי אפשר לה לבוא ללא יסוד ואי אפשר לה להיוותר ללא מענה. שום ערכאה ושום שיטה משפטית אינה יכולה לסבול קיום קשר פסול כפי הנטען ובה במידה אינה יכולה להרשות האשמה בדבר קיומו ללא שיהיה יסוד להאשמה […] על המעלה טענה כזו לבסס אותה כנדרש […] או […] לידום, למשוך את טענתו בבושת פנים ואף לשלם בגינה הוצאות משפט לדוגמה […]
שקלתי להורות כבר עתה על ביטול צו עיכוב הביצוע, על דחיית בקשת רשות הערעור על הסף תוך קביעה כי מדובר בהליך סרק ועל סגירת התיק […] אף לקבוע כי לא זו בלבד שהסדרי השהות של הילדים עם אביהם יתקיימו במתכונת שעליה הורה בית דין קמא, לרבות בשבתות, אלא כי על הצדדים להגיע גם להסכמה על שבת שבה ישהו הילדים עם האב חלף השבת ש'הפסידו', ובהעדר הסכמה כזו יקבע בית דין קמא שבת כזו – אם יבקש זאת המשיב ולאחר קבלת תגובת המערערת – ולפי שיקול דעתו אף יחייב בהוצאות משפט כפי שהתרה בשולי החלטתו מח' בתמוז (30.6) תוך שיביא בחשבון כי נזקק להליך בשל הליך הסרק שהתקיים לפנינו ובשל אי הסכמה של המערערת לאפשר את שהיית הילדים עם המשיב בשבת אחרת תמורת זו ש'הפסידו' כאמור, או אם יתרשם כי הייתה הסכמה כזו מן השפה ולחוץ תוך סיכול הדבר למעשה.
שקלתי אף לחייב את המערערת בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בגין ההליך דנן בכלל ובגין האשמת דיין בית הדין קמא ומזכיר בית הדין בקשר פסול עם המשיב, האשמת שווא נטולת בסיס.
אך למרות זאת, עקב הזהירות היתרה הנדרשת בעניינן של טענות על מסוכנות לקטינים, ונוכח המכתב שהוזכר לעיל ושלכאורה יכול היה להוות שמץ של ראיה לנטען, על אף כל ההסתייגויות שמניתי לעיל, אני נמנע לעת הזאת מלקבוע כאמור ומורה […]
המערערת תמציא לבית הדין בתוך עשרה ימים את המסמכים והראיות שעליהם היא מבססת את טענותיה במלואם ותבהיר מה מהם היה גם לעיני בית דין קמא והלה לא נתן לו משקל כראוי לדעתה ומה מהם לא היה לפניו […]
עשרת הימים שקצבתי חלפו עברו זה מכבר, במהלכם הגישה המערערת בקשה לארכה – שלא החלטתי לקבלה וממילא חובה הייתה עליה לקיים את החלטתי כצורתה, אך גם לו התקבלה – עתה כבר הגיע אף המועד שביקשה המערערת ארכה עד אליו. לבית הדין לא הוגשה עד כה שום ראיה ושום אסמכתא.
שלא במפתיע גם להאשמות הנלוזות כלפי עובדי ודייני בית דין קמא לא הומצאה שום אסמכתא ואף על פי כן לא מצאה המערערת לנכון לעשות את המינימום הנדרש ולהודיע על חזרתה בה מהן.
המשיב, יוער, הגיש בינתיים שתי בקשות לדחיית הבקשה האמורה והערעור כולו, ובגדרן גם ביקש להורות הוראות נוספות בעניין רישום הילדים למוסדות חינוך ובעניין הסדרי שהות לרבות בדבר השתתפותם בשמחת אירוסי אחיו.
אין מקום שבית דיננו בשבתו כערכאת ערעור ייתן החלטות בבקשות אלה של המשיב, מקומן הוא בבית דין קמא וחזקה עליו כי יעשה מלאכתו נאמנה ובזריזות הנדרשת – ולאור כל האמור נוסיף כי חזקה עליו, ולולי שהנחתי זאת מראש הייתי אף מורה ומנחה אותו כך, כי יביא בחשבון גם את האמור לעיל ואת תום הלב והרצון הטוב שיתגלו או שלא יתגלו לעיניו מצד המערערת בנוגע לבקשות המשיב, וכמובן גם את ציותה או את אי־ציותה להחלטות קודמות, הן לעניין ההתרשמות בדבר הרצון הכנה בטובת הילדים ונגזרותיו והן לעניין אפשרות החיוב בהוצאות.
לעניין שלפנינו: נוכח האמור בהחלטתי הקודמת ובמצטבר לו נוכח אי־הגשתן של ראיות כלשהן אין לי אלא לקבוע ולהורות כדלהלן, ברוח ההחלטה ששקלתי ליתן כבר קודם כאמור אלא שמטעמי זהירות נדרשת המתנתי:
הוראות
א. צו עיכוב הביצוע שנתן בית דין זה בעניין הסדרי השהות שבין האב, המשיב, לילדי הצדדים – מבוטל.
ב. ערעורה של האם, המערערת, ערעור סרק הוא ודינו דחייה על הסף. תיק הערעור ייסגר.
ג. הסדרי השהות של הילדים עם אביהם יתקיימו במתכונת שעליה הורה בית דין קמא.
ד. על הצדדים להגיע להסכמה על שבת שבה ישהו הילדים עם האב חלף כל שבת ש'הפסידו', ובדומה לכך בנוגע לכל הסדר שהות אחר שהפסידו.
ה. בהעדר הסכמה כזו יקבע בית דין קמא שבת כזו – אם יבקש זאת המשיב ולאחר קבלת תגובת המערערת – ולפי שיקול דעתו אף יחייב בהוצאות משפט כפי שהתרה בשולי החלטתו מח' בתמוז (30.6) תוך שיביא בחשבון כי נזקק להליך בשל הליך הסרק שהתקיים לפנינו ובשל אי־הסכמה של המערערת לאפשר את שהיית הילדים עם המשיב בשבת אחרת תמורת זו ש'הפסידו' כאמור, או אם יתרשם כי הייתה הסכמה כזו מן השפה ולחוץ תוך סיכול הדבר למעשה.
ו. המשיב יפנה את בקשותיו הנוספות, כאמור, לבית דין קמא שחזקה עליו כי יעשה מלאכתו נאמנה וכי יביא בחשבון – לגוף העניין ואף לעניין חיובי הוצאות – גם את האמור לעיל ואת תום הלב והרצון הטוב שיתגלו או שלא יתגלו לעיניו ואת ציותה או את אי־ציותה של המערערת להחלטות קודמות וכי יוודא את אכיפת החלטותיו והחלטות בית דיננו גם יחד.
ז. אני מחייב את המערערת בגין ההליך דנן בכלל ובגין האשמת דיין בית הדין קמא ומזכיר בית הדין בקשר פסול עם המשיב – האשמת שווא נטולת בסיס שנראה כי כל עצמה לא נועדה אלא לעכב את ההליכים, לתקוע מקלות בגלגלי הצדק, לפגוע במשיב ובילדים הזקוקים אף הם לקשר גם עם אביהם ושמא אף להטיל מורא על דייני בית הדין – בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.
ח. עותק מהחלטתי זו יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות משפט.
ט. ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.
ניתן ביום כ' באב התש"ף (10.8.2020).
הרב יעקב זמיר
