החלטה
א. ביום ח' בתמוז תש"ף (30.6.20) נתתי החלטה כדלהלן:
לפניי הודעת המערערת בדבר החלטות ודיווחי שירותי הרווחה בקצרין בעניין הקטין אסף אשר, בנם של הצדדים, והטיפול בו במרכז "אהבה" בצפת ובדבר פנייתה אליהם.
עוד לפניי בקשה חוזרת של המערערת להורות על עיכוב החלטות בית הדין קמא, בהתאם לעמדת שירותי הרווחה, בנוגע לטיפול האמור, ועל הפסקתו לעת הזו של הטיפול האמור שלמערערת טענות הן בנוגע לצורך בו והן בנוגע למקומו ואופן עשייתו.
אין לבית דיננו לעת הזו כל עמדה לגופם של דברים ואף לא יכולה להיות לו עמדה כזאת בטרם שמע את שני הצדדים (לפחות, וייתכן שנצרכת גם עמדת שירותי הרווחה עצמם ואולי הבהרה של בית הדין קמא), אלא שהיא היא הבעיה:
בהחלטה מי"ז בסיוון תש"ף (9.6.20) הוריתי כי על המשיב להגיב בתוך חמישה ימים לבקשת המערערת. חמישה ימים חלפו מאז, כידוע, לא פעם ולא פעמיים, תגובה מטעמו של המשיב טרם קיבלנו.
בנסיבות אלה אני נעתר לבקשת המערערת ומורה על הפסקת הטיפול האמור בקטין עד להחלטה אחרת של בית דיננו.
לא בלב קל אני מחליט כאמור, ככלל הנטייה היא לבטוח דווקא בשיקוליה של מערכת הרווחה ובאובייקטיביות של עובדיה המסורים, ולנגד עיניי האפשרות כי אין הצדק עם המערערת וכי הטיפול אכן נחוץ לקטין, אולם רשות שיפוטית אינה יכולה לפעול אלא לפי סדרי הדין ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. אם סבור המשיב כי אכן הטיפול נחוץ לילד – מוטב היה שלא היה מתעלם מהוראתנו, ההתעלמות מן ההוראה יש בה כדי ללמד כי אולי הצדק עם המערערת ואין הטיפול נחוץ, לחילופין כי המשיב אומנם מחזיק בעמדה שונה בדבר נחיצות הטיפול, אלא שטובת הילד אינה בראש מעייניו דיה כדי למצוא לנכון להגיב בעניינה על פי הוראתנו, ולחילופי חילופין כי המשיב מזלזל בהוראות בית דיננו וסבור כי יוכל להפטיר כדאשתקד תוך שהוא מתעלם מבית הדין ולמרות זאת לא יורה בית הדין דבר ולא ייעתר לבקשות המערערת – כך או כך אין הוא צובר 'נקודות זכות' בהתנהלותו זו.
מסתבר כי החלטות ממין זה פועלות לעיתים כתרופת פלאים וכסם מעורר, המשיב שעשרים יום היה "כאיש נרדם" ולא הגיב, תגובה שהתבקש למסור לבית הדין בתוך חמישה ימים, נעור משנתו משניתנה ההחלטה האמורה, שינס מותניו וכבר למוחרתה ניפק בקשה לביטולה שכללה למעשה תגובה כמבוקש.
בד בבד עם תגובתו זו וכחלק ממנה הגיב המשיב, בתגובה שהיא ספק התנצלות ספק האשמה בבחינת 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה', גם לאמור בדבר העדר תגובתו עד כה כמבוקש. לדבריו את ההחלטה שהורתה לו להגיב לא קיבל "אולי בעטיו של כשל בדיוור" שבו הוא תולה, כחיזוק להשערתו – טענתו זו, גם את אי־תגובתו של בית הדין קמא שהתבקש באותה החלטה להבהיר החלטה קודמת שלו. תנוח אפוא דעתו, לא היה כשל בדיוור, מחשבי בית הדין מלמדים – ובחנתי זאת עוד טרם מתן החלטתי המצוטטת לעיל, כי ההחלטה שהורתה על התגובה נשלחה לצדדים עצמם ולבית דין קמא בדואר אלקטרוני בו ביום שניתנה וכי אין כל התוויה על תקלה או כשל בדיוור זה. לא זו בלבד אלא שבדיקת מזכירות בית הדין, מלמדת כי ההחלטה אף נסרקה למוחרת היום לתיק בית הדין האזורי, משמע הגיעה לייעדה, ועל דרך ההיקש שביקש המשיב לעשות בין הכשל המדומה בדיוור לבית הדין לכשל הנטען בדיוור אליו, נאמר אנו כי כשם שבדיוור לבית הדין לא היה כשל כך גם בדיוור אליו.
לא נתקררה דעת המשיב עד שלאחר הטענה המפוקפקת בדבר כשל בדיוור פנה להאשים את בית דיננו ולהלין על כי לא ניתנה לו 'התראה' קודם החלטתי האמורה, משל היה בית הדין בתפקיד 'מזכיר' של הצדדים או משל אין המשיב המתנהל זה מכבר בדיונים מול המשיבה ואף אין בא כוחו יודע כי משמוגשת בקשה או לערכאה שיפוטית והמשיב נמנע מלהשיב עליה – דינה להתקבל.
מכל מקום לגופו של עניין עתה יש לפנינו תגובה, ומוטב מאוחר מלעולם לא. אין צריך לומר גם כי אין אנו נוטרים למשיב על האשמותיו ולא נפקוד עליו עתה את עוון הימנעותו מלהגיב במועד אלא נבחן את תגובתו וכך גם את טענותיו בעתיד לגופו של עניין. נוסיף ונעיר כי אין צורך לבקש עתה את תגובת המערערת לבקשה לביטול ההחלטה הקודמת, שכן אין זו נבחנת כבקשה חדשה אלא כאמור כתגובה לבקשתה של המערערת עצמה, ובייחוד משמלכתחילה קבעתי בהחלטה הקודמת כי ניתנה היא באופן זמני "עד להחלטה אחרת" ובשל העדר התגובה.
בהקשר זה ייאמר גם כי מלכתחילה כתבתי בהחלטה הקודמת כי ניתנת היא שלא בלב קל, למרות הנטייה הבסיסית לבטוח השיקול המקצועי של רשויות הרווחה כל עוד לא נסתרו קביעותיהן ולמרות החשש כי הטיפול המדובר אכן נחוץ לקטין, שכן אין אנו יכולים לפעול שלא לפי סדרי הדין ושלא לפי מה שעינינו רואות ושאוזנינו שומעות – טענות ותגובות אליהן. גם בהקשר זה אין מקום לדברי המשיב עתה כי מדובר בהחלטה דרסטית ובעניינו של קטין וכו' – אמירות שכולן נכונות אך צריכות להיות מופנות אליו עצמו כאמור. בית דיננו על כל פנים נקט בזהירות גם באומרו מראש כי ההחלטה היא זמנית "עד להחלטה אחרת, ולאו דווקא עד לדיון במעמד הצדדים וכדומה, כך ניתנה ביד המשיב היכולת להגיב ושאלת הדרסטיות של ההחלטה ניתנה למעשה בידיו: אם יגיב מהרה וכפי שאכן עשה ייתכן שתשתנה ההחלטה בהקדם ונמצא כי לא הייתה דרסטית כלל ועיקר, לו היה בוחר להמשיך שלא להגיב אכן הייתה ההחלטה נעשית לדרסטית יותר, אלא שבה במידה היה בכך גם כדי לחזק את ההנחה כי צודקת היא.
מעיון בתגובה ובצרופותיה אכן עולה כי שלא כאמור בדברי המערערת כי הטיפול טרם החל כלל, החל כבר הטיפול אם כי לעת עתה כלל מפגש בודד עם הקטין עצמו, וזאת לדברי שירותי הרווחה עצמם באשמת המערערת.
מן הדברים עולה רושם של התנהגות בעייתית במידת מה על כל פנים של המערערת בכל הנוגע לקבלת ויישום החלטת שיפוטיות כמו גם המלצות של שירותי הרווחה. אין בדברים בהכרח כדי לנקות את המשיב מכל שטענה נגדו המערערת, וגם כאן נאמר את שאמרתי בהחלטה הקודמת כי לעת הזאת אין לנו יכולת לגבש עמדה מכריעה לגופם של דברים, זמנה של זו יגיע לאחר הדיון העתיד להתקיים לפנינו.
מכל מקום ברי כי מי שעיכבה לכאורה את הטיפול או מנעה אותו עד כה, ואף לו יהי שיש בפיה טענות נגדו, אינה יכולה להסתייע בעצם אי־התחלתו של הטיפול עד כה כשהיא מבקשת להמשיך ולעכבו. טענה כזו – ומהצרופות האמורות עולה החשש כי לא רק היא – יש בה גם משום חוסר תום לב.
גם מדברי המערערת עולה כי יש מקום לקבוע כי נדרש טיפול מקצועי בקטין – ואף הדעת נותנת כך, קשה להניח שקטין שהוריו יימצאו לאורך זמן בעימות חריף הנוגע לו לא יזדקק לטיפול תומך – אלא שמשיגה היא על קביעת זהות הגורם המטפל. מהתגובה שלפנינו ומצרופותיה עולה לכאורה כי לא מדובר בהתנגדות למטפל, או למרכז טיפולי מסוים, אלא בהתנגדות שחזרה ונשנתה גם כלפי גורמים קודמים. המערערת אומנם תומכת יתדותיה באמירה כי להצלחת הטיפול נחוץ שיתוף פעולה של ההורים וכי ממילא רצוי שייקבע גורם מוסכם, אולם מתעלמת מכך שטיפול נצרך – גם אם אולי לא יהיה מיטבי – גם אם לא תהיה הסכמה כזו.
יש מקום להתרשם כי בדברה על גורם מוסכם מכוונת המערערת לגורם שתקבע היא ושהמשיב יצטרך לשיטתה להסכים לו בעל כורחו.
עמדה זו כמובן אין לקבל. ייתכן אומנם שלבסוף יוכרע כי דרוש גורם טיפולי אחר מזה שנקבע עתה וייתכן שיהיה זה דווקא הגורם המועדף בעיניה ולמורת רוחו של המשיב, אולם זאת רק לאחר דיון מסודר ובחינת המכלול כולו ולא על בסיס בקשת צד אחד, המערערת במקרה זה.
לפיכך נוכח המשתמע כי שני הצדדים מסכימים כי יש צורך בטיפול כלשהו, וכך נותנת הדעת כאמור, וכיוון שכאמור אין מקום לקבוע ללא דיון כי הגורם המטפל יהיה אחר משנקבע, אני מסיר עתה את עיכוב הביצוע ומורה כי החלטותיו של בית דין קמא בעניין הטיפול בקטין במרכז "אהבה" ישובו להיות בנות ביצוע מיידי והטיפול האמור יחודש.
אין לנו אלא להצר על כי המשיב, בהעדר התגובה במועד, הצריכנו להגיע להטלת עיכוב ביצוע ולאחר מכן לביטולו
ב. בשולי הדברים אומר כי לפניי גם בקשה נוספת של המערערת שבה היא מזכירה את האמור בהחלטת קודמות כי בית הדין הגדול ישוב לבחון את התיק, שהוקפא בשעתו, בתחילת חודש זה. אין מקום למתן החלטה כלשהי בעניינה של בקשה זו שהיא אך למותר, כיוון שהטיפול בעניינם של הצדדים כבר חודש בשל הבקשות הקודמות ואף נקבע דיון בעניינם.
ג. החלטה זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים ושל הקטין.
ניתן ביום י"ג בתמוז התש"ף (5.7.2020).
הרב יעקב זמיר
