החלטה
התיק שבפנינו מהקשים והכואבים ביותר שידע בית הדין בנושא קשר הורים וילדים.
המדובר במשפחה מרובת ילדים, חלקם נשואים. המצב כיום הוא שהילדים הגדולים אינם מתראים עם האם.
במועד הסמוך לגירושי הצדדים נקבע כי הילדים הקטנים יהיו במשמורת האם. לאחר מכן במסגרת הסכסוך נעשה (על ידי אחרים) מעשה נפשע שבו הורחקה האם מילדיה בעלילת שווא […] למשך תקופה ארוכה. מאז ניסה בית הדין להגיע למצב של משמורת משותפת וחידוש הקשר בין האם לילדיה הקטנים, כאשר דרכו של בית הדין לא הייתה סוגה בשושנים בלשון המעטה.
בית הדין השקיע בניסיון הגישור שעות רבות של דיונים, התייעצויות אין קץ, חיפוש אחרי מומחים ומגשרים כדי להגיע למצב בו קשר הילדים הקטנים עם שני הצדדים יהיה טוב ככל שאפשר, דבר שהוא לדעת בית הדין טובת הילדים.
לצערנו, בית הדין נתקל בקשיים רבים בניסיון ליישם את מגמתו. הקשיים הינם משני הצדדים, ונבהיר את דברינו.
הסכסוך בין ההורים במקרה שבפנינו וה"חרם" שנוקטים הילדים הבוגרים של המשפחה כלפי אימם אינו נובע מיחסה של האם כלפיהם או טענות של הילדים או האב על חוסר תפקוד של האם וכדומה.
הרקע הקשה של הנתק במשפחה הוא נישואי האם ל[…] – דבר שאין ספק שיש בו כשל אתי חמור ביותר שלא ברור לנו מה הייתה תוצאתו במישור המשפטי שיכול להגיע עד ללקיחת רישיון ולתביעת פיצויים וכד'. כל זאת אף כאשר המדובר הוא בעולם הכללי, כאשר בעולם הדתי וקל וחומר החרדי הדבר גורם גם ללחשים חמורים על מעשים האסורים לפי ההלכה.
תוצאה ראשונית היא שיתוף פעולה מינימלי מצד האב עם הנחיות בית הדין בדבר קשר האם עם הילדים.
נציין עוד שבעקבות שיתוף הפעולה מינימלי כל כך (בלשון המעטה) לא מוכן היה מומחה בית הדין הד"ר גבי וייל להמשיך ולטפל בתיק, והדבר השליך גם על מטפלים אחרים שסירבו אף הם ליטול את השליחות החשובה הזו עד שהתאפשר לבית הדין למנות איש מקצוע, כפי שיובא להלן.
מעשה זה גרם לא רק לניכור הורי בין האם לילדים הבוגרים אלא לניכור בין האם למשפחתה הקרובה, הוריה אחיה אחיותיה וכו'. הכעס על המעשה בקהילה הביא גם למעשה הנפשע של העלילה נגד האם.
הצד השני של המטבע הוא מלחמתה של האם להשבת הילדים אליה ולקשר יותר בריא איתם. אנו הראשונים לנסות ולחבר בין ילדים להוריהם, הן לאב הן לאם. במקרה זה אנו מרגישים שעם כל הרצון והכאב של האם להיות בקשר עם ילדיה, בכל פעם שיש התקדמות מסוימת, נעשים מהלכים מצד האם הגורמים למשבר אצל הילדים המוביל לנתק ולנסיגה, כאשר אנו כבית הדין המתבוננים מן הצד לא מבינים ושואלים את עצמנו: למה? מדוע דפוס ההתנהגות הזה חוזר על עצמו מספר פעמים? מדוע האם, הנתפסת בעינינו כאם משכילה והגיונית, יוזמת צעדים שכל בר בי רב מבין לאן יובילו? הכול מבינים לאן, חוץ מן האם המיתממת כלא מבינה מה קרה.
אף אנו התרשמנו כד"ר וויל שלא מועבר מסר שלילי נגד האם בצד האימהי שלה ואין מייצרים כלפיה דמות של מכשפה, רשעה, אם מזניחה וכד'.
מאידך גיסא ראוי שנזכור את המצב שבו היינו: לאחר מאמץ והשקעה בלתי־נדלית של בית הדין חזרו כמה מהילדים הקטנים, כולל הבן [אלמוני], ללון בבית האם, ואז לפתע – אין אנחנו מבינים מהיכן זה בא – חוטפת האם את הילדים לשבוע ל[עיר פלונית] ורק אחרי מסע מפרך הילדים חוזרים. מה האם חושבת? מי או מה מנתב אותה במעשיה, בהליכה של 'פיל בחנות חרסינה'?
קשה לנו להרחיב במקרים אלו מפני שאנו מרגישים שכל שאנו אומרים משמש כנשק בטיעוני הצד השני.
לתוספת נציין גם את שאירע בדיון האחרון שהיה בבית הדין בחקירתו של המומחה ד"ר וויל שנוגעת לחיי ילדיה חווינו התנהגות ילדותית של האם. התנתקות מן הדיון, קריאת פרקי תהילים בצורה מופגנת וילדותית שאינה מכבדת את שיקול דעתה של האם, בטיעונים כגון "אני צריכה כוח לגדל את הילדים שלי."
ושוב: אין אנו אנשי מקצוע בתחום הטיפולי, אבל זו דוגמה חיה לחוסר יכולת של קריאת הסיטואציה המתכחשת ותוצאותיה.
לפעמים אנו חשים בהתנהגות האם גישה, במודע או שלא במודע, של "ככל שיהיה יותר רע, בסוף אולי יהיה יותר טוב". אחרת קשה לנו להבין את המחשבה – מה חושבת האם להשיג במעשים שהיא עושה, מול תוצאות אותו מעשה? פעם אחר פעם אנו מקבלים מאנשי המקצוע המלווים את ההורים ניסיונות לסנגר בסגנון "האם נלחמת כלביאה על ילדיה".
כאב לנו ביותר לשמוע בשיחה עם הילדים הבוגרים שלמרות רצון (עקרוני) לחזור ולהיות שוב בקשר עם האם, כמו אצל הילדים הקטנים, הם תולים את אי־הרצון לחזור (עתה) לא במה שקרה בגירושין המכוערים של ההורים אלא בסיטואציות מלחמתיות שהאם יוצרת, לטענתם בהדרכת בעלה – ה[…] לשעבר, וכל זמן שלא תיווצר רגיעה אין להם כל רצון לחזור ולהיות בקשר.
אנו מתפללים ומייחלים ליום שיחזור להיות קשר ברמה זו האחרת של האם עם שאר ילדיה. אנו כואבים את העובדה שהילדים מפסידים בית אב ואם כפי שמגיע לכל ילד.
נפנה עתה להמלצותיו של ד"ר וויל:
בית הדין פנה לד"ר וויל בבקשה לאבחן את מצבו של הילד [אלמוני], סיבת התנגדותו לשהייה במחיצת אימו, ולהציע דרכי טיפול. לדעתנו ד"ר וייל ניתח נכונה את המצב בו נתון הילד [אלמוני].
נצטט מדבריו באשר ליחס של [אלמוני] לאימו:
דמות האם […] איננה שלילית, להיפך יש בה מרכיבים של הבנה ודאגה, תחושה זו בדיסוננס קשה עם חוויותיו (אם נעלמת) וכנראה המסרים שקולט מן הסביבה.
ובהמשך בתוך ליבו פנימה הוא משמר תמונה חיובית של אימו בד בבד עם התנגדות וכעס.
לאור זאת כותב ד"ר וויל: "לא מדובר בניכור הורי קלאסי שבו הילד מפנים את התמונה השלילית שהסביבה (הורה) משדרת."
גם אנחנו מסכימים שלא מדובר בניכור הורי קלאסי. אין כאן "השחרה" שיטתית של ההורה השני וציורו כשטן או כמזניח. מסר זה עובר כחוט השני בשיחותנו גם עם הילדים הגדולים ואין ספק שגם האב לא מטיף למסר מן הסוג הזה כלפי האם.
נדגים את דברינו במקרה יותר שכיח:
זוג מתגרש, ונפסקים מזונות לילדים. האב בעל אמצעים ויכול לשלם את המזונות, אך הוא לא משלם. האם מתמודדת עם קשיי פרנסה יום־יומיים הפוגעים באופן ישיר בילדים. הילדים חשים את הדברים ומתנכרים לאביהם הצועק על "ניכור הורי". האם אומרת שהיא לא אומרת רע על האב, וזו אמת. אך הילדים חשים את המצב ובגללו הם כועסים על האב. האם לזה ייקרא ניכור הורי קלאסי כאשר האב "דוקר בסכין" יום יום את האם והילדים? הנדרוש מן האם – בשביל פרוסת לחם שחור שמאפשר לה מצבה הכלכלי להאכיל בו את ילדיה, כאשר האב מתעלל בה ובילדיה – שהאם מנגד תעביר לילדים מסר שיש לכם "אב נפלא"?
גם במקרה שלפנינו אין ספק שהמעשים שנעשו הם סכין שפגע באב, בילדים, בהורי האם ובכל משפחתה.
על אף האמור אנו מצפים מהאב ודורשים ממנו שעם כל מרירותו על המצב, אבל משהחליטה האם ובחרה בדרכה אין לו רשות למנוע מהילדים את החום האימהי ועליו להבין את חשיבות הקשר של האם עם ילדיהם המשותפים, ולשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים ולמלא בדייקנות אחר החלטות בית הדין.
ד"ר וויל מציע בחוות דעתו את העברתו של הבן [אלמוני] למשמורת האם למניעת ניכור הורי. אנחנו לא 'מורידים את התרופה הזאת מעל השולחן', אולם לדעתנו בגלל הסיכון הגדול שיש בה לא נחליט על השימוש בה אלא בסוף הדרך אם ניווכח שאין דרך אחרת, ולא רק מצד האב, אלא גם מצד האם אשר לטעמנו גם לה יש יד ורגל באיכות קשר העכשווי שלה עם הבן [אלמוני]. (ושליחת כל הילדים בחזרה לבית האב ללינה, כאשר הבן [אלמוני] לא הסכים להישאר ללון אינה תורמת בלשון המעטה לבניית קשר בריא ונכון.)
הסיכונים העולים ממהלך דרסטי שכזה לילד שחווה גירושין קשים, נתק מאימו, חטיפה על ידי אימו, נתק משפחתי של כל אחיו, הורי האם, אחיה ואחיותיה מן האם, שייאלץ אחר זאת לחוות עוד פעם נתק מסביבתו המוגנת, הם סיכונים גדולים כפי שהעלה גם ד"ר וויל. לטעמנו – לאור הכרותינו הקרובה את התיק וניסיוננו בו – ניתוק כזה, כאשר הילד הולך כל יום לבית הספר שבו הוא לומד וחי עם חבריו, בית הכנסת, והקהילה שסביבו, ומאידך גיסא ילך כל יום 'בכוח' לאימו – כמעט לא ניתן לביצוע, אלא אם כן ינתקו את הילד גם מהחברה שבה הוא חי ומחבריו ויעברו לגור איתו במקום אחר ובחינוך אחר, דבר שגם הוא קשה ביותר עד כמעט לא ניתן לביצוע בלי לפגוע פגיעה אנושה בנפש הילד. ובנוסף לכך, לכל זה תצטרך להתלוות בדיקת המסוגלות של בעלה של האם שבאת כוח האב העלתה כנגדו טענות קשות.
עוד נוסיף שהמציאות היא שהזמן עושה את שלו ואסור שהנתק שקיים כבר בין האם לילדיה הגדולים יהיה גם עם הקטנים. אנו מודעים לכך שכל יום שעובר מגביר את הסכנה הזו.
בית הדין אינו מוכן להשלים עם מציאות זו.
אשר על כן, אנחנו קובעים כי בית הדין ימשיך במאמציו לשמירת הקשר הסביר בין [אלמוני] לאימו, ולשאוף לכך שהוא יבלה במחיצת אימו שעות רבות יותר וילון בביתה. אנו פונים למטפל הרגשי, יועץ החינוכי ומגשר בכיר ישראל אברהם […] לנסות ולחבר את הילדים לאביהם ולאימם על פי הנחיות בית הדין. עלות שכרו מוטלת על שני הצדדים בשווה.
בית הדין מורה לצדדים לשתף פעולה באופן מלא עם המומחה שמינה בית הדין מחד גיסא, ולא לנסות ולהפריע לעבודתו מאידך גיסא. חוסר שיתוף פעולה או לחץ שאינו ראוי יגרור תגובה מבית הדין.
על הצדדים לשלם בחלקים שווים, בתוך שלושים יום, את הוצאות הופעת המומחה ד"ר וויל בשני הדיונים […]
ניתן ביום י"ב במרחשוון התש"ף (10.11.2019).
הרב דוד ברוך לאו – נשיא הרב אליעזר איגרא הרב א' אהרן כץ
