מאגר פסקי דין

פסק דין

הצדדים נישאו כדמו"י בתאריך ….. , ומנישואין אלו נולדו שני הילדים………..

בתאריך 8.1.23 תבעה האישה גירושין, וכרכה לתביעתה את עניין משמורת הקטינים, זמני שהות, מזונות הקטינים, רכוש ועניין הכתובה.

הצדדים מתגוררים עדיין תחת קורת גג אחת, בדירה בר' שהינה בבעלות הבעל, אך לאישה יש בה זכויות בהתאם להסכם הממון שבין הצדדים מיום 28.11.18.

בתאריך 7.2.23 התקיים דיון בבית הדין, אך לאור מורכבות העניינים, כאשר הצדדים עדיין גרים תחת קורת גג אחת וכו', בית הדין הציע מתווה לפשרה, שלא התקבל. במקביל מינה בית הדין שמאית להערכת שווי הדירה, ואקטוארית לבחינת זכויות הצדדים ואיזונם, בהתאם לחוק יחסי ממון, ובהתאם להסכם הממון שבין הצדדים.

1. גירושין

בתסקיר פק"ס לס"ד מיום 8.5.23 נכתב בין השאר שהילדים חשופים לוויכוחים, לאווירה מתוחה ולקונפליקט נאמנויות בין ההורים. ישנה ביקורת, כעסים וחילופי האשמות בין ההורים "ואולי גם אלימות שאליהם הילדים חשופים תדיר". בנוסף, הילדים נחשפים למעורבות משטרה, והדבר פוגע באופן ישיר בילדים, ועשוי לגרום להם תחושות של פחד, חרדה, העדר בטחון ומצוקה.

אין ספק ששני הצדדים חפצים בגירושין, כמו כן, המשך חיים משותפים תחת קורת גג אחת מהווה סיכון נפשי הן לצדדים והן לילדים! לאור האמור, בית הדין מורה על גירושי הצדדים.

אשר על כן קובע בית הדין:

• הצדדים חייבים להתגרש לאלתר.
• האישה תעזוב עם הילדים לדירה שכורה, בכפוף לקבלת הזכויות המגיעות לה בהתאם להחלטה הרכושית, ולאחר שפסק הדין בעניין המזונות יהיה חלוט, או/ו שתהיה הסכמה מפורשת של האב.
• הכספים יופקדו בנאמנות, בהתאם להחלטת בית הדין בעניין הרכוש, ויינתנו לאישה לאחר הגט.
• כאשר יופרדו המגורים, יקבע מועד לסדור גט לאלתר.

2. שינוי מקום מגורי האישה והילדים

בתביעת הגירושין של האישה היא כרכה כאמור אף את נושא משמורת הילדים, אחריות הורית וזמני שהות.

כמו כן בפנינו בקשת האישה לעבור ליישוב בשומרון בו מתגוררים בני משפחתה. לטענתה, במקום הנוכחי אין לה שום עזרה דבר המונע ממנו לעבוד במשרה מלאה, ואילו במקום החדש בני משפחתה יסייעו לה הן בהוצאת הילדים מהגנים והן בשמירה עליהם.

מאידך, טוען האב כי המרחק הגדול ייפגע באפשרות שלו להיות הורה משמעותי בחיי ילדיו.

כאמור, ניתן צו למתן תסקיר לפק"ס לס"ד, ובתאריך 8.5.23 הוגש תסקיר מקיף בנ"ל. בית הדין איפשר לצדדים להגיב לתסקיר. בית הדין עיין בתסקיר ובתגובות הצדדים.

התסקיר ארוך ומקיף, והוא מתייחס הן למערכת היחסים בין ההורים, והן למצבם של הילדים, והן ליחסים שבין כ"א מההורים לילדים.

ההורים פרודים ומתגוררים עדיין תחת אותה קורת גג עם ילדיהם, בחדרים נפרדים. ההורים חילקו ביניהם את השהות עם הילדים באופן שוויוני, בימים ראשון ושלישי הילדים הם עם האם ובימים שני ורביעי הם עם האב. חמישי מתחלף בין ההורים, שלא בצמוד לסופ"ש אצל כל אחד מההורים.

במסגרת הערכת מצב הילדים, טובתם, והקשר עם כ"א מההורים, בין השאר נכתב בתסקיר שהילדים חשופים לוויכוחים, לאווירה מתוחה ולקונפליקט נאמנויות בין ההורים. ישנה ביקורת, כעסים וחילופי האשמות בין ההורים, "ואולי גם אלימות שאליהם הילדים חשופים תדיר". בנוסף, הילדים נחשפים למעורבות משטרה, והדבר פוגע באופן ישיר בילדים, ועשוי לגרום להם תחושות של פחד, חרדה, העדר בטחון ומצוקה.

עוד בטרם הגיע התיק העיקרי לדיון בבית הדין, עלתה סוגיית מעבר האם למגורים בישוב בשומרון. ויאמר, בדרך כלל בית הדין אינו כופה על ההורים מגורים בקרבת מקום ממש למקום המגורים הנוכחי. מחד – חשוב מאד הקשר של הילדים עם שני ההורים, וככל שמקום המגורים של ההורים לאחר הגירושין יהיה בסמיכות, כן יגדל הקשר. מאידך – דינמיקת החיים אינה מאפשרת תמיד להישאר במקום מסוים, ובית הדין בוחן את הדבר לגופו.

בנוסף התלבטות בית הדין לא פגה, כאשר טענת האם שאינה יכולה לכלכל את עצמה וילדיה באזור המרכז, וזקוקה היא לעזרת ההורים, עזרה פיזית שיש לה השלכות כלכליות, כמו קבלת הילדים ממוסדות החינוך ושמירה עליהם, ובכך לאפשר לאם לעבוד מעבר למשרת אם.

במקרה שלפנינו האם מעוניינת לעבור עם הילדים לישוב בשומרון, בסמיכות למגורי משפחתה הגרעינית. בית הדין העיר שאין ספק שבמקרה כזה ייווצר נתק מסוים בין האב לילדים. מדובר בנסיעה, שלמי שאינו תושב השומרון, הינה קשה ומסוכנת, וגם אם יש זמני רגיעה, המצב הבטחוני יגרום לכך שהאב פחות ופחות יהיה בקשר עם הילדים.

מדובר במרחק של כ-32 ק"מ, שבדרך כלל בית הדין מאפשר מעבר מעין זה. דא עקא, שהנסיעה בשבעת הק"מ האחרונים בכביש….., הינה קשה למי שאינו מורגל בכך.

האם עובדת כיום בה', וסביר להניח שלא תמצא עבודה באזור המגורים החדש. ואם כן, האם תיסע חמש פעמים בשבוע למרכז, והאב יצטרך לנוע אף הוא באותם דרכים לראות את ילדיו. וכך אמר בית הדין בדיון שהתקיים בתאריך 7.2.23 (שורה 8 ולהלן):

"הבעיה של השבע קילומטר, יש גם מצבים ביטחוניים, ב כביש …  זה קצת מפחיד, זה מאוד מגביל, זה ייצור נתק בינו לבין הילדים, בסופו של דבר זה יגרום שזמני השהות לא יתקיימו במלואם."

נושא זה עלה בתסקיר, כאשר פק"ס לס"ד מציגה את עמדות ההורים (הדגש לא במקור):

"לדברי האם, בעקבות תהליך הגירושין, היא מעוניינת לעבור להתגורר עם הילדים בשומרון, ביישוב בו מתגוררים הוריה וארבעת אחיותיה. היא סבורה כי אין לה את המשאבים הכספיים להתגורר בה', או בעיר סמוכה לה, ואינה מעוניינת לחיות בעוני, כהגדרתה. לדבריה, במקום החדש תוכל לקבל סיוע ותמיכה ממשפחתה המלוכדת ואף בשלב ראשון לעבור לגור בבית הוריה עם הילדים. מבחינתה, האב רשאי לבוא לבקר את הילדים מתי שיחפוץ, למספר שעות בכל פעם, ויישאר עמם במקום.

לדברי האב, מרכז החיים של הילדים הינו בה', מתוך בחירה של שניהם במהלך הקשר הזוגי לחיות בה'. במידה והאם והילדים יעברו להתגורר בשומרון, יהיה קשה מאוד לקיים זמני שהות שוויוניים, כפי שהם מתקיימים כיום. נסיעה מה' בבוקר למקום החדש תארך 45 דקות, והנסיעה חזור לעבודתו בר', תארך שעה נוספת ומעלה. האזור המדובר מסוכן מבחינה ביטחונית ואירועים חריגים של זריקת אבנים, בקבוקי תבערה מתרחשים על בסיס יומיומי. האזור מבודד ורחוק ממרכזי בילוי, כך שעל מנת שיוכל לשהות עם הילדים באזור, הוא צריך לנסוע במשך 20 דקות נוספות לא'…. ."

בהמשך נותנת פק"ס לס"ד שתי חלופות, חלופה ראשונה, שהיא החלופה המומלצת, שבה תהיה משמורת משותפת, והילדים ימשיכו להתגורר בה'. עמדת ההורים לחלופה זו:

"האב מעונין בחלופה זו. לדבריו, הוא והאם בחרו במשותף להתגורר בה' ועל כן סבור כי אין לעקור את הילדים מהסביבה המוכרת להם. הילדים רשומים למסגרות חינוכיות בה' בשנה הבאה וחשוב לו שימשיכו ללמוד בה', היות והחינוך בה' טוב, והחינוך באזור ע' שונה לחלוטין מתפיסתו. כמו כן, משפחתו מתגוררת בה' ור', והוא מקבל סיוע בטיפול בילדים בשעת הצורך. הנסיעות ה' – ע' ארוכות ויכולות להמשך כשעה לכל כיוון, דבר שיכביד מאוד על הילדים ועליו. בנוסף, ע' מצוי באזור מסוכן ואין הוא רוצה להעמיד את הילדים בסיכון כתוצאה מכך.

האם מעדיפה לעבור עם הילדים לגור בע', על מנת שתוכל להתקיים מבחינה כלכלית ולקבל תמיכה משפחתית רחבה. היא תסכים לחלופה זו, במידה ותקבל תמיכה כספית הוגנת, שתאפשר לה להמשיך ולהתגורר בה'."

בחלופה השנייה – שאינה מומלצת, וכדלהלן, האם תעבור לע', וכך מנותחת החלופה:

"בחלופה זו האם תוכל לעבור למקום מגורים, בו היא חפצה, בסמוך למשפחתה, אשר תוכל לסייע לה מבחינת מגורים ובטיפול בילדים. בכך, על פי גרסתה של האם, יתאפשר לה ולילדים לחיות ברמת חיים נאותה, מבחינה כלכלית. חסרון החלופה בכך, שהיא מצמצמת את זמני השהות של האב עם הילדים באופן משמעותי, אשר אינו מאפשר לאב להיות מעורב ושותף בשגרת היומיום שלהם, כפי שמתקיים היום. על מנת לשמור על מסגרת זמני שהות שוויוניים, על האב והילדים להיות בנסיעות ארוכות ותדירות על בין שני מקומות היישוב, באופן אשר יכביד עליהם וישבש את שיגרת יומם. לא מן הנמנע שבמצב זה, לא ניתן יהיה לקיים זמני שהות שוויוניים, כפי שהאב מעוניין וכפי שטובת הילדים דורשת, והיקף הקשר ביניהם יצומצם משמעותית ואף יפגע.

הצעתה של האם לקיום זמני השהות של האב עם הילדים בביתה, אינה רואה את חוסר הנוחות של האב בסיטואציה זו, ויותר מכך, את ההשפעה של זו על הילדים, שכן מצב זה עשוי לגרום להם לבלבול רב וקושי בלהסתגל למציאות המשפחתית החדשה."

הערכת המסכמת והמלצת פק"ס לס"ד (הדגש אינו במקור):

"מדובר בהורים, נ' וא' אשר הכירו בשנת …. ונישאו חצי שנה לאחר היכרותם, כיום הם הורים לשני ילדים: י' (4) וע' (1.8). מערכת היחסים הזוגית הלכה והתדרדרה עם הזמן ובשנה האחרונה הוסלמה עד לכדי האשמות בהתנהגות תוקפנית זה כלפי זה, מעורבות משטרה, הוצאת צו הרחקה, ומעורבות בית הדין בתביעת הגירושין. היות וההורים טרם הגיעו להסכמות ביניהם בנושא משמורת וזמני שהות, ההורים חיים בנפרד אך תחת אותה קורת גג, ומחלקים את זמני השהות עם הילדים באופן שוויוני. מצב זה אינו מאפשר הפרדה מוחלטת בזמני השהות, וההתנהלות היומיומית עם הילדים בבית מאתגרת ומייצרת הזדמנויות לחיכוכים ועימותים בין ההורים, בנוכחות הילדים. כחלק מטענות ההורים, הם מעלים טענה הדדית אף לתוקפנות ואלימות כלפי הילדים.

התרשמנו מהורים טובים, אוהבים ומסורים, אשר אוהבים את ילדיהם, מטפחים אותם ורוצים בטובתם. שני ההורים משמעותיים עבור הילדים ומעורבים מאוד בחייהם.  מערכת היחסים ביניהם כיום ואי הוודאות הרבה באשר לעתיד, גורמת ללחצים כבדים, לחרדה ולפגיעה ביכולתם ההורית, כך הם מתקשים להגן על הילדים ולעשות את ההפרדות הרצויות, בין ההורות לבין המאבק והסכסוך.

מהמידע שנאסף, עולה כי תפקודם של הילדים לרוב תקין ועל אף המתחים והעימותים בין ההורים, מצבם טוב. עם זאת, על ההורים להבין כי המצב הנוכחי, של מגורים תחת אותה קורת גג, גם אם הינו זמני, חושף את הילדים לסכסוך והינו הרסני ומזיק עבור הבריאות הנפשית שלהם. באחריות ההורים לפעול באופן מידי, למציאת פתרון לעניינים הכספיים המעסיקים אותם ולהפרדת המגורים, למען ילדיהם. כמו כן, על ההורים להיעזר בגורם מקצועי, אשר ילווה אותם בתהליך הפרידה, הפרדת המגורים ותיווך המציאות המשפחתית החדשה לילדים, מבלי לחשוף אותם לקונפליקטים ביניהם. לכשיופרדו המגורים, אנו מתרשמים, שהקונפליקטים יופחתו ותחול רגיעה מסוימת.

בבואנו לגבש המלצות לתסקיר, התלבטנו בסוגיית המגורים, כבקשת כב' בית הדין. ישנם שיקולים לכאן ולכאן. מחד הרווחה הרגשית של האם וחירותה, ואף מצבה הכלכלי, שמשפיעים ומשליכים גם על הילדים, ומאידך, קשר רחב עם שני ההורים והסדרים שוויוניים, והשפעתם על טובת הילדים, אשר מצריכים סמיכות במקום המגורים של ההורים. במסגרת השיקולים נלקחו בחשבון מצבם של הילדים, גילם והשלב ההתפתחותי שלהם, טיב הקשר ביניהם לבין ההורים, תפקודם של ההורים, עמדות ההורים, המרחק הגיאוגרפי בין אזורי המגורים, כולל משך הנסיעה ועומסי התנועה.

לבסוף השיקול שהכריע מבוסס על הערכתנו, שבמידה והילדים יעברו למסגרות חינוכיות בע', היקף הקשר בין האב לילדים יצומצם באופן משמעותי, האב לא יוכל להיות חלק משגרת חייהם, כפי שהוא כיום, והקשר בין הילדים לאב עשוי להיפגע. להתרשמותינו, טובת הילדים בזמני שהות שוויוניים ככל שניתן, וששני ההורים ימשיכו לשאת באחריות משותפת של גידולם באופן רחב ככל שניתן."

יובהר כי עמדת פק"ס לס"ד כנ"ל, עולה בקנה אחד עם עמדת בית הדין כאמור לעיל. אולם גם בית הדין אינו חף מהתלבטות בעניין. שהרי לטעמו של בית הדין ולגישתו, אין לכלוא הורה בגבולות העיר בה התגוררו בני הזוג בהיותם נשואים, וכן חייבים להתחשב בטענה על מצבה הכלכלי של האם ויכולותיה לקיים את עצמה בה' ובמרכז. דבר זה נוגד ודאי את טובת הילדים, בפרט שהמציאות מוכיחה שבאזור המרכז האם תצטרך לעבוד במשרת אם!

משכך, דעתנו שהחלטה זו לקבוע את המשך המגורים בה', כפופה לחיוב המזונות והמדור וכפי שנפסוק להלן. והיה אם האב יערער על פסיקה זו או יסרב, או אם יפסקו מזונות נמוכים מהסכום שפסקנו, כי אז יש ליתן משקל עודף לטענת האם בדבר יכולתה הכלכלית. פסק הדין למזונות, מרפא את החששות שלנו לטענות האם, שנראות על פניהם נכונות ומוצדקות, ובוודאי יש לשקול אותם במערך השיקולים.

בית הדין אינו דוחה לחלוטין את הטענה שמגורים בה' יקרים, הגם שיש מקומות בה' שהשכירות זולה יותר, ולא מן הנמנע אם האם תרצה לעבור לכ' או לר', גם שם תמצא מדור במחיר סביר.

בדבר רצון האם שהוריה יעזרו לה בגידול הילדים – הדבר אכן מהווה שיקול בטובת הילדים, אך לא שיקול מרכזי.

לאור האמור קובע בית הדין כי מקום המגורים של האישה יישאר בה' או בעיר קרובה אחרת.

יחד עם זאת יובהר, כפי שנכתוב בפסה"ד למזונות, שעניין השארת האם בה', מותנה בכך שהאב ייתן לאם מזונות ראויים, כפי שנקבע בהחלטת בית הדין בעניין המזונות. האב לא יכול מחד לבקש ולדרוש, ובצדק, את השארות הילדים בה', למען הקשר התקין עמו, ומאידך – לגזור על האם קשיים כלכליים.

3. משמורת והסדרי שהות

במסקנות התסקיר של אנשי המקצוע נקבע מתווה של משמורת והסדרי שהות, ובית הדין סובר שזהו הסידור הטוב ביותר.

בדבר טענות האם בעניין זמני השהות – בית הדין קובע כי אין מקום לשנות, ויש לאמץ את מסקנות/המלצות התסקיר, כאמור בסעיף 7 לתסקיר.

טענת האב בעניין זמני שהות בימי שבתון או שביתה וכו' – נדחית. אין לקבל טענה המתבססת על חששות מכל מיני תרחישים בהם עשויה האם לפעול כדי להעניש את האב.

לאור האמור לעיל, בית הדין מאמץ את מסקנות התסקיר, האמורות בסעיף 7 לתסקיר, ולפיהם:

"משמורת: אחריות הורית משותפת.

זמני שהות: אמצע השבוע: הילדים ימשיכו ללמוד במסגרות חינוכיות בה', וזמני השהות יהיו שוויוניים, כמוסכם בין ההורים וכפי שמתקיים כיום. בימים ראשון ושלישי הילדים עם האם כולל לינה. ובימים שני ורביעי עם האב כולל לינה. חמישי מתחלף בין ההורים, שלא בצמוד לסופ"ש. המעברים באמצעות המסגרות החינוכיות של הילדים. סוף שבוע: לסירוגין בין ההורים, החל משישי בתום המסגרות החינוכיות ועד למוצ"ש.

חגים: (ראה בגוף התסקיר את טבלת החגים)

[…]

טבלת החגים לשנת: 2023 – 2024.

1. בשנה הבאה, שנת 2024 – 2025 חלוקת החגים תתקיים במהופך וחוזר חלילה.

2. חג גובר על זמני השהות שבשגרה.

3. זמני השהות בסוף השבוע ישובו למתכונתם המקורית עם תום החג."

בעניין החופשות – ראה טבלה בגוף התסקיר. וכן הוראות מעבר בחופשות וחגים, בעמ' 14 לתסקיר, תחת הכותרת – דגשים, והוראות לזמני שהות בשבתון, מחלה או שביתה במסגרת החינוכית. בנוסף המלצות:

"1. מומלץ שההורים יפנו בהקדם האפשרי לגורם מקצועי, כגון פסיכולוג ילדים, אשר ילווה וידריך את ההורים בתהליך הפרידה הלכה למעשה, והפרדת המגורים.

2. מומלץ כי לאחר סיום ההליכים המשפטיים בנושא משמורת וזמני שהות, יפנו ההורים לתיאום הורי באחת מהתחנות של משרד הרווחה."

כאמור, בית הדין נותן תוקף של פס"ד למסקנות התסקיר  מיום 8.5.23 – סעיף 7, על כל מרכיביו, בכפוף לקיום החלטת בית הדין בעניין מזונות הילדים.

4. חלוקת רכוש

א. הדירה

הצדדים נישאו בתאריך ……., ומועד הקרע נקבע בהחלטת בית הדין מיום 7.2.23 למועד הגשת הבקשה ליש"ס בביהמ"ש לע"מ – 16.3.22.

בית הדין מינה את האקטוארית, רו"ח עפרת רוזנטל, לשם איזון המשאבים, וחישוב חלק האישה בהתאם להסכם הממון שבין הצדדים.

להבנת העניין נביא את החלטת בית הדין מיום 7.2.23:

"בתאריך 16.11.18 חתמו הצדדים על הסכם ממון, שקבע את אופן הבעלות של הצדדים בדירה בה', וכך נכתב בהסכם:

2. חלוקת הבעלות על הדירה ברחוב ר' (גוש…, חלקה…, תת חלקה…) ביום הקובע:

3. שווי השוק של הדירה היום הוא 2,200,000 ש"ח. שווי השוק פחות הקרן שנשאר לשלם במשכנתא ביום הנישואין ייחשב כאחוז הדירה בבעלותו של א'.

4. כל סכום שנ' תפקיד עד 30 יום מיום הנישואין למשכנתא ייחשב כחלק בבעלותה בדירה.

5. החלק הנשאר בקרן המשכנתא יתחלק שווה בשווה בין הצדדים.

6. את האחוזים יעדכנו בני הזוג לאחר חלוקת הבעלות בטאבו (כל עוד הדבר לא יהווה אירוע מס) ובכל מקרה האחוזים בהסכם זה הם האחוזים הקובעים.

הסכום שנתן א' לדירה, יהיה חלק באחוזים מהדירה לפי השווי של 2.2 מיליון ש"ח.

הסכום שנתנה נ' בסמוך לנישואין (190,000 ש"ח, יהיה כנ"ל).

כל סכום משכנתא ששולם בפועל ממועד הנישואין, בין אם שולם ע"י צד אחד או ע"י שני הצדדים, בהתאם להסכם הממון, מחציתו יחשב לטובת נ' ומחציתו לטובת א', ויחושב באחוזים בהתאם לשווי הדירה, נכון למועד ההסכם לפי מחיר של 2.2 מיליון ש"ח.

בית הדין מבהיר כי האמור בסעיף 5 כוונתו – שהחלק שנשאר בקרן המשכנתא, ככל וישולם – הרי שיתחלק בחלקים שווים בתורת זכות בין הצדדים לפי האמור בסעיף 3 להסכם.

האמור לעיל הינו פרשנות בית הדין בהסכם, ובהתאם לאמור לעיל תינתן הוראה לאקטואר לחשב את חלק האישה בדירה.

חלק האישה בדירה, בהתאם להסכם הממון הנ"ל.

השמאית העריכה את שווי הדירה בסכום של 2,630,000 ש"ח.

האקטוארית העריכה את חלקה של האישה בדירה בהתאם להסכם הממון בגובה של 10.28% מהסכום נטו של הדירה.

המשכנתא נכון למועד הקרע עמדה על סך של 368,248 ש"ח.

כך ששווי הדירה נטו עומד על סך של 2,261,752 ש"ח. ומכאן חלקה של האישה בדירה הינו 232,508 ש"ח. החישוב שערך ב"כ האישה, והגיע למסקנה שחלקה של האישה 12.32% הינו חישוב לא נכון, ואינו תואם לדו"ח האקטוארית, שניתן בדיוק בהתאם לפרשנות בית הדין.

לאור האמור לעיל, על הבעל לשלם לידי האישה בגין חלקה בדירה סכום של 232,508 ש"ח.

ב. חיסכון פנסיוני וקרן השתלמות

בדר"כ מפרידים בין קרן ההשתלמות לחסכון הפנסיוני, ואין מחייבים בתשלום מיידי. אולם במקרה שלפנינו, הואיל ומדובר בנישואין קצרים, והואיל ומדובר בסכומים שהעדיפות ניתנת לתשלום היוון, והואיל ובסכום זה נפטר הבעל גם מחיוב כתובה וכדלהלן, בית הדין מקבל את עמדת האקטוארית ולפיה על הבעל לשלם לידי האישה סכום של 51,999 ש"ח.

בהתאם לסעיף 5 ב ו 5 ג לדו"ח, יש להוסיף לאישה מחצית ממשכורת מרץ 22 (קיזוזים בין הצדדים, תוך התחשבות שמועד הקרע חל באמצע חודש מרץ 22), ומשכך זכאית האישה לסכום של 2,618 ש"ח, בעוד הבעל זכאי ל 2500 ש"ח מהאישה, בגין משיכות יתר מהחשבון. כך שזכות האישה לפי הסעיפים הנ"ל הינה בסך של 118 ש"ח.

לאור האמור, בגין החסכון הפנסיוני וקרנות ההשתלמות, ואיזון משאבים על הסכומים הנ"ל, על הבעל לשלם לידי האישה סכום של 52,117 ש"ח.

ג. מחצית שווי הרכב

הצדדים רכשו בתקופה המשותפת רכב – קיה מוטרוס מ"ר […]. לאחר הקרע נשאר הרכב בידי הבעל. בהתאם למחירון לוי יצחק, שווי הרכב נכון למועד הקרע הינו 113,173 ש"ח. כך שעל הבעל לשלם לאישה בגין חלקה ברכב 56,586 ש"ח.

ד. חלוקת חשבון הבנק

לצדדים חשבון בנק משותף (מוקפא), בבנק דיסקונט. החשבון נפתח ביוני 2008 ע"י הבעל, ולאחר הנישואין צורפה אליו האישה. היתרה העדכנית הינה – 453,500 ש"ח.

הבעל טוען שלפני הנישואין היה בחשבון הבנק סכום של 149,166 ש"ח, שיש להפחיתו מסכום החלוקה.

בקשת הבעל נדחית, מהטעם שעל אף שכספים שצבר הבעל לפני הנישואין, הוחרגו מאיזון משאבים, בהתאם לסעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973, כאשר כספים אלה נכנסו לחשבון המשותף, בין אם ע"י הכנסה לחשבון משותף ובין אם ע"י הכנסת בן/בת הזוג לחשבון הנפרד, הפכו כספים אלה למשותפים.

בהתאם להלכה הפסוקה, כספים שהיו ערב הנישואין ומוזגו והוטמעו ברכוש המשותף, הינם משותפים. לעניין זה נפנה לתמ"ש 32491-05-10, השופט זגורי:

"מתוכן הסעיף עולה, כי כספי ירושה שמקבל אחד מבני הזוג במהלך הנישואין, אינם נכללים במסגרת האיזון, אלא שכידוע, אם מגלה בעל כספי  הירושה את רצונו לערבב, למזג ולהטמיע הכספים הנבדלים האמורים  בנכסים המשותפים או בחשבון משותף, הרי שיש ומכוח דיני השיתוף הכלליים הופכים הכספים למשותפים. דומה איפוא, כי סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע חזקה ראשונית, כי כספי ירושה לא יהוו חלק מבסיס האיזון. ברם, חזקה זו ניתנת לסתירה מכוחו של דין ספציפי זה או אחר (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו (6) 175 (2002), תמ"ש (ת"א) 20950/96 משה גלילי נ' רות גלילי, תמ"ש  (ת"א) 21850/96 תגר שמואל נ' תגר פדידה, תמ"ש (כ"ס) 22780/05). לעניין מסקנה שיפוטית כי הטמעת כספי ירושה בחשבון משותף ושימוש בהם, מצביעה על שיתוף ראו: תמ"ש (י-ם) 1622/06, פרופ' שיפמן; "ואף על פי כן – שיתוף בנכסים", משפטים כ"ו (תשנ"ה – תשנ"ו, 399, 404-406).

כאשר מדובר בכספים שחלה עליהם הוראת סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג אך הם הופקדו בחשבון בנק משותף או חשבון בנק של הצד האחר, היו לא מעט פעמים שהם נחשבו למשותפים מרגע הפקדתם לאותו חשבון  (ע"א 655/89 מטלון נ' כץ, פ"ד מה (3) 845, 849-850, ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ|"ד מו (5) 661 (1992), תמ"ש (כ"ס) 22780/05).

אין חולק, כי השאלה היא בדרך כלל תלוית נסיבות וראיות של כל מקרה ומקרה".

בנוסף ראה תמ"ש 56045-10-10, ובתמ"ש (י-ם) 5635-10-13, וההפניות הרבות שם.

מהאמור לעיל עולה שבמצב של עירוב ומיזוג נכסים של בני זוג, לרבות כספים שהיו ערב הנישואין והוכנסו לחשבון המשותף, בין אם לחשבון משותף או הכנסת בן/בת הזוג לחשבון הנפרד, אשר  מוטמעים בנכסים משותפים או בחשבון בנק משותף, כספים אלה הופכים להיות משותפים, ואין עוד מקום להתחקות אחר מקורם.

לאור האמור לעיל בית הדין דוחה את תביעת הבעל לניכוי הסכום הנ"ל מהחשבון המשותף, עקב היותו מלפני מועד הנישואין, כך שיתרת הזכות הקיימת בחשבון המשותף – 453,500 ש"ח, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים – כ"א יקבל סכום של 226,750 ש"ח.

5. כתובה

אין באמור להלן כדי לקבוע אם הבעל חייב בכתובה, כולה או חלקה, אם לאו. דבר זה לא נידון אלא בכתב. האמור להלן מסביר שאין רלוונטיות בדיון על עניין הכתובה (שהיא בסך 180,000 ש"ח).

בעניין הכתובה – האישה היא זו שתבעה גירושין, והואיל ומדובר בנישואין קצרים ביותר (שלוש שנים ושלשה חד', עד למועד הקרע), מבלי להיכנס לכל הטענות שהעלו הצדדים אך בהתחשב בחומר שלפנינו (כתבי הטענות והתסקיר), סביר להניח שבית הדין היה מפשר בחיוב הכתובה, מאחר ושאלת הגורם לגירושין, אינו חף בדרך כלל מספקות, ובכל מקרה לא היה מעמיד את הכתובה מעבר לסכום של 120,000 ש"ח.

כך שאם ניקח את הסכומים שמקבלת האישה בהתאם לחוק יחסי ממון או הלכת השיתוף (מחצית מהסכום שהיה בחשבון הבנק קודם הנישואין – כ – 75,000 ש"ח וכן כ 52,000 ש"ח עבור הזכויות של הבעל), שני הסכומים הנ"ל הינם כ – 127,000 ש"ח, וכמובן מעל 120,000 ש"ח. והואיל ואין "כפל מבצעים", והואיל והבעל ישלם לאישה סכומים כאמור בהתאם לחוק יחסי ממון, ואילו על פי ההלכה היה פטור מסכומים אלה, הרי שעניין הכתובה אינו רלוונטי לדיון.

זכותה של האישה בדירה כנ"ל, ולכאורה גם הרכב שרכשו הצדדים במשותף, עולה גם בקנה אחד עם ההלכה, ועל כן לא חושב לעניין גובה הכתובה.

לאור האמור לעיל:

• בגין איזון משאבים, בהתאם לדו"ח האקטוארית כמפורט לעיל, על הבעל לשלם לידי האישה סכום של 52,117 ש"ח.
• בגין זכותה של האישה בדירה ברח' ……. ב ה', על הבעל לשלם לידי האישה סכום של 232,508 ש"ח.
• בגין מחצית שווי הרכב קיה מוטורס, על הבעל לשלם לאישה סכום של 56,586 ש"ח.
• יתרת הזכות הקיימת בחשבון המשותף בבנק דיסקונט (כנ"ל) – 453,500 ש"ח, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים – כ"א יקבל סכום של 226,750 ש"ח.

לאחר שפס"ד זה יהיה חלוט, ולאחר שהאישה תודיע על עזיבת הבית, בכפוף לחיוב במזונות כפי שפסקנו, הבעל יכין שיק בנקאי על הסכומים האמורים בסע' א – ג להחלטה, שינתנו לאישה מיד לאחר הגט. (מועד הגט יקבע לאחר שמועד עזיבת האישה את הבית, בסמוך ממש, ואפילו בימי פגרה).

כמו כן מיד לאחר הגט, יחולק החשבון המשותף בהתאם לאמור בסעיף ד' להחלטה זו.

6. מזונות

כאמור, בתאריך 8.1.23 תבעה האישה גירושין, וכרכה לתביעתה את עניין משמורת הקטינים, זמני שהות, מזונות הקטינים, רכוש ועניין הכתובה.

האב התנגד לסמכות בית הדין ובקש שבית הדין לא יפסוק מזונות לילדים, וזאת בהתאם להחלטת בימ"ש העליון בבע"מ 7628/17 שאימץ את הלכת שרגאי הידועה.

האם מבקשת שבית הדין יקבע את סמכותו ויפסוק מזונות לקטינים, וזאת בהתאם להחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 10.10.21 בתיק מס' 1250217/3.

בעניין סמכות בית הדין לפסיקת מזונות ילדים שנכרכו בתביעת גירושין, נפנה לאשר פסק הרכב דנן בתיק 1367483/7, פורסם באתר בתי הדין.

בהחלטה אחרת כתבנו:

"הלכת שרגאי נולדה בעבר, לפני למעלה מחמישים שנה, עת הפסיקות המעשיות של בתי הדין ובתי המשפט בעניין מזונות הילדים, היו שונות. היו שסברו שבית הדין פוסק מזונות ילדים בסכום נמוך באופן משמעותי, מהפסיקה המקובלת בביהמ"ש. כיום אין הבדל משמעותי בין הפסיקות. יש דיינים שפוסקים ברף הגבוה, ויש ברף הנמוך, כשם שיש שופטים ושופטות שפוסקים ברף הגבוה ויש ברף הנמוך. ואם יבוא מי ויעשה ממוצע בין הפסיקות, יגלה שאין כמעט הבדל בין הפסיקות של בתי הדין לפסיקות בתי המשפט לע"מ. כך שנכון וטוב לצדדים שגם נושא זה של מזונות הילדים ידון במערכת אחת כוללת בבית הדין, ככל והנושא נכרך כדין בהתאם לחוק".

המקרה שלפנינו דורש משנה חיוב, וכפי שהסברנו בהחלטה שעסקה בחיוב האם להתגורר בה'. בית הדין הבהיר שהחלטת בית הדין המחייבת את האם להתגורר בה', כפופה לכך שהאב ישלם מזונות בהתאם להחלטת בית הדין. לבחון את עניין המזונות שלא בהקשר להחלטת חיוב האם להתגורר בה', אינה נכונה. וככל והחלטה בעניין המזונות לא תהיה תקפה, ישקול בית הדין את החלטתו בעניין החלופות שהוצגו לפניו, וכפי שכבר כתבנו בהחלטה העוסקת בעניין המשמורת וזמני השהות.

למעלה מן הצורך נעיר, שאם האב היה תובע מזונות הילדים בביהמ"ש, כי אז אולי היה מקום לטענתו ובקשתו. אך כאשר האם חייבת לדעת את מצבה הכלכלי בטרם תעזוב את בית המגורים, והאב נוקט בצעדים בדרך של "שב ואל תעשה", כשמחד טוען לחוסר סמכות בעניין המזונות, ומאידך לא מנסה להשיג חלופה לצורך זה בערכאה אחרת, לא נותן ביד בית הדין אלא לדחות את עמדת האב, ולקבוע את גובה המזונות, לכל הפחות כהחלטה זמנית.

לא יתכן להשאיר את האם להתגורר בה', עם כל העלויות הכלכליות הכבדות, ומאידך – לבקש שבית הדין לא יפסוק לה מזונות בהתאם.

נחזור ונדגיש כי בשונה ממקרים רבים אחרים, במקרה שלפנינו יש זיקה ברורה בין ההחלטה בעניין מקום המגורים של האם והילדים לבין ההחלטה בעניין המזונות.

בית הדין אכן השתכנע מחששות האם הטוענת שאינה מסוגלת לכלכל את עצמה וילדיה באזור המרכז, ומבקשת לעבור למקום מגורי הוריה, על מנת שיעזרו לה כלכלית, ומאידך בית הדין ער לחשש הממשי שהועלה על ידי אנשי המקצוע שמקום מגורים מרוחק עשוי לפגוע בקשר של האב עם הילדים.

בית הדין מוצא כי הפתרון הטוב ביותר שיכול לתת מענה לחששות שני הצדדים, הוא פסיקת מזונות גבוהה יחסית, וכמובן לצורך פסיקה של מזונות, בית הדין מאמץ את פסקו של בית הדין הרבני הגדול לעניין סמכות בית הדין במזונות הקטינים, כפי שעשה לא אחת בעבר.

לאחר העיון בכתב  התביעה ובחומר שבתיק, ועל אף שהצדדים מנהלים בפועל משמורת משותפת, דעת בית הדין שלאור פערי השכר והמצב הכלכלי, ובשים לב שהאב הוא זה שחייב במזונות ילדיו, וכן בהתחשב בעובדה שהאם נצרכת להתגורר בה' (או כ' או ר'), עקב החיוב שהטיל עליה בית הדין להמשיך להתגורר באזור המגורים הנוכחי, וזאת לטובת שמירת הקשר בין האב לילדים, יש לפסוק מזונות בהתאם, על מנת שהאם לא תקרוס כלכלית, דבר הנוגד את טובת הילדים.

נציין שעל פערי ההשתכרות אנו למדים מדו"ח האקטוארית, ולפיו יוצא שהאב צבר בתקופה המשותפת זכויות בסכום של 172,643 ש"ח, בעוד האם צברה סכום של 68,645 ש"ח.  במילים אחרות – האב צבר פי 2.51 מהאם. דבר זה יכול ללמד אותנו על הפרשי ההשתכרות בין ההורים.

לאור האמור לעיל, בית הדין פוסק מזונות זמניים כדלהלן:

• האב ישלם עבור מזונות שני הילדים סכום של 2,200 ש"ח לחודש (1,100 ש"ח לכל קטין).
• בנוסף ישלם האב עבור מדור הקטינים והוצאות המדור סכום של 2,000 ש"ח לחודש.
• בנוסף יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך או בריאות חריגות. בכללם, הוצאות של מעון, גן ילדים, צהרון, שעורים פרטיים (בהמלצת המוסד החינוכי), חוג אחד (לכל ילד), רפואת שיניים וכל הוצאה רפואית שאינה כלולה בסל הבריאות, ויש עליה המלצה וחו"ד של מומחה.
• הסכומים האמורים לעיל בסעיפים א-ב יחלו עם עזיבת האם והילדים את הדירה בה'.
• הסכומים הנ"ל צמודים למדד המחירים לצרכן, ויעודכנו אחת לששה חודשים.
• החלטה זו הינה במסגרת של מזונות זמניים, ותוקפה עד להחלטה אחרת של בית הדין, ובהעדר החלטה אחרת, עד הגיע הקטינים לגיל 18 (בהתאמה), ולאחר גיל 18, ישולם שליש מהסכום הנ"ל (בהתאמה), עד הגיע הקטין לגיל 21 או שחרורו מהצבא – המוקדם מביניהם.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ט"ו בסיון התשפ"ג (04/06/2023).

הרב צבי בן יעקב – אב"ד               הרב משה בצרי                הרב בן ציון הכהן רבין