החלטה
בפנינו תביעת גירושין של התובעת.
עד היום הנתבע מסרב לגרש את אשתו, אף שחויב בכך בפסק הדין שמיום 8.1.23, והוא מעגן את אשתו.
בהחלטת בית הדין מיום 29.1.23 נדחתה בקשת הבעל לעיכוב ביצוע פסק הדין. עוד נזכיר כי במסגרת החלטת בג"ץ מיום 29.1.23 הוזכרה החלטת בית הדין הגדול מיום 15.1.23 שדחתה את בקשת הבעל לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 8.1.23, ועוד נרשם שם (בג"ץ) כי דין העתירה שהוגשה בבג"ץ, כנגד החלטת בית הדין הגדול הנ"ל, להידחות על הסף. עוד נזכיר האמור בהחלטת בית הדין הגדול מיום 5.2.23 שדחתה את בקשת הבעל לעיון מחדש בהחלטת בית הדין הגדול, תוך אמירה בין השאר כי "סירובו לסדר ג"פ בנסיבות אלו מעגן את האישה בפועל", וכן "על פני הדברים, ובלי לקבוע מסמרות, סיכויי הערעור נמוכים", וכן "אין סיבה מספקת לעכב את החיוב בגט".
ונזכיר עוד מתוך החלטת בית הדין מיום 15.2.23 לאור כל האמור לעיל ולאור סירובו של הבעל לגרש:
ובכן, לאחר עיון בהחלטות קודמות בתיק – כולל בהחלטות בית הדין הגדול ובהחלטת בג"ץ שלא עיכבו הליכים – ולאחר שמיעת עמדת שני הצדדים, בית הדין אינו רואה עילה שלא להמשיך הלאה עם פסק הדין לגירושי הצדדים (חיוב גט המתואר מעלה); ולאחר הפעלת שיקול הדעת, בית הדין מחליט להטיל על הנתבע את צווי ההגבלה בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995, סעיפים 2 (א) 1-6 (איסור יציאה מהארץ, החזקת וחידוש דרכון, החזקת וחידוש רישיון נהיגה, התמנות במשרה, מניעת עיסוק במקצוע מוסדר, קביעת לקוח מוגבל במיוחד בבנק לפי חוק שקים ללא כיסוי). וראו סעיף 1 (ב) לחוק, כי ניתן להטיל צווים אלו בכל לשון של הוראה לגירושין.
ייקח הבעל לתשומת לבו אף את הסעיף של מניעת עיסוק במקצוע מוסדר.
בשל כל האמור לעיל, נדחות הבקשות שהגיש הבעל לעיון מחדש בהחלטת בית הדין שדחתה את הבקשה לעיכוב בצוע. אין כל בסיס לכך; אף בית הדין הגדול ובג"ץ דחו את בקשותיו לעיכוב ביצוע – ואין הצדקה להותיר את האישה עגונה עוד שעה אחת נוספת.
כידוע, אף אם הוגש ערעור, ההחלטות בתיק בתוקפן, לאור האמור בסעיף קמו (1) לתקנות הדיון.
לא נמצאו בטענות שהושמעו מפי הבעל או בא כוחו, כל עילה המצדיקה שלא לגרש את אשתו לאלתר, וכל עילה שלא להטיל עליו את צווי ההגבלה המפורטים בחוק.
ונזכיר כי בין צווי ההגבלה שהוטלו שם, ישנן ההגבלות הבאות:
(4) להתמנות, להיבחר או לשמש במשרה על פי דין או במשרה בגוף מבוקר כמשמעו בחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב];
(5) לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין או להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר על פי דין;
וראו באתר מבקר המדינה כי המוסד בו עובד הנתבע הינו גוף המבוקר על ידי מבקר המדינה.
כמו כן בסעיף 3(א) לתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981 (הקובע את ייחוד המקצוע), נקבע כי "לא יעסוק אדם ולא יועסק בסיעוד במרפאה, אלא אם הוא מורשה לעסוק בסיעוד", וכי הרישיון ניתן רק למי שעבר את מבחני הרישוי ונרשם בפנקס מחויבים על פי תקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות) דלעיל ותקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט-1988.
משכך, יש להפסיק העסקתו של הנתבע שפרטיו מעלה מעבודתו כאח בתפקיד סיעוד לפי הוראת סעיף 2(א) ס"ק (4) ו- (5) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995:
(4) להתמנות, להיבחר או לשמש במשרה על פי דין או במשרה בגוף מבוקר כמשמעו בחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב];
(5) לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין או להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר על פי דין;
לאור כל האמור, בית הדין פונה להנהלת בית החולים […] לפעול בהתאם לאמור בצווי ההגבלה הנ"ל לאלתר, ולהודיע לבית הדין בתוך 30 יום אודות מימוש וביצוע הצו הנ"ל והוראות החוק הנ"ל.
העתק החלטה זו יועבר להנהלת בית החולים […], לשם קבלת תגובתם במועד שהתבקש.
ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום כ"א באדר התשפ"ג (14/03/2023).
הרב יצחק אושינסקי – אב"ד הרב מאיר קאהן הרב יעקב מ' שטיינהויז
