החלטה
א. לפנינו בקשת רשות ערעור, הרביעית במספר שהגישה המבקשת בשנים האחרונות בנוגע להחלטות בית הדין האזורי בענייני ילדיהם של הצדדים.
נזכיר כי בהחלטה שנתן החתום מטה בבקשה קודמת, אך לפני חודשים מספר, נכתב כדלהלן:
לפני בית הדין ערעורי האם על החלטות בית הדין בעניין אופן הסדרי השהות ובעניין המעקב ההדרכה התמיכה והטיפול המקצועי בהורים ובילדים כדי להשקיט את עוצמת המריבות בין הצדדים […]
סכסוך קשה זה שבין ההורים על המשמורת והסדרי השהות מגיע לפתחנו לא בפעם הראשונה. הסכסוך רצוף מאבקים נמשכים ובלתי־נלאים של שני הצדדים, שפגעו, שפוגעים ושיפגעו בשלומם הנפשי של הילדים, איש מן הצדדים אינו טומן ידו בצלחת […] אם הדברים תואמים את עצת המומחים המנסים לעזור ולייעץ לצדדים, ואם הדבר אינו נראה לו נוהג כאוות נפשו.
בית הדין עירב מומחים רבים בטיפולו בסכסוך, אך הסכסוך אינו נרגע […] הסכסוך שפוגע בנפש הילדים יוביל כנראה ויגרום להוצאתם ממשמורת ההורים.
ההורים במאבקם לא חסים על נפש ילדיהם ואינם נוהגים כפי שנהגה האם האמיתית במשפט שלמה, שחסה על בנה. בית הדין מנסה לנווט את הספינה במים הסוערים כמיטב יכולתו ובהתאם להמלצות המומחים. טיפולו של בית הדין בנושא הוא טיפול אינטנסיבי ויום־יומי. אך התנהלות שני הצדדים מקשה על בית הדין, בין כך ובין כך התנהלות בית הדין היא מקצועית […]
בנסיבות אלו אין מקום שערכאה נוספת תתערב בהחלטות בית הדין […] אין אפשרות שערכאה קמא וערכאת הערעור ידונו באותה עת באותו עניין. מלבד האמור: שני הצדדים לא מצייתים להחלטות בית הדין אם אין הן נושאות חן בעיניהם, ומה בצע שנדון גם אנו בדברים, שהרי שתי הערכאות נותנות הוראותיהן על פי עצות המומחים המעורבים בסכסוך. וכשהמלצות המומחה לא נראות לצד אחד הוא מנסה לפוסלו […]
בית הדין האזורי מטפל באופן נמרץ ומקצועי בסכסוך ואין מקום להשמעת ערעור על כל פנים לעת עתה […]
עיקרם של דברים עומד בעינו אף עתה, וחלקו אף ביתר שאת.
עם זאת בבקשת רשות הערעור הנוכחית נטען כי הפעם סטה בית הדין מהמלצות המומחים ולטעמה של המבקשת – ללא שנימק זאת כנדרש. המבקשת אף מגדילה לעשות ומאשימה את בית הדין בנטייה לטובת המשיב, ובנוסף לכך מאשימה אותו בהתעלמות מעיקרון־העל של טובת הקטינים.
חוששני, לאור ההיסטוריה של הצדדים וכאמור במצוטט לעיל, שהמבקשת עוברת בהאשמתה האחרונה על הכלל "מום שבך אל תאמר לחברך".
עם זאת טובת הקטינים שהיא אכן עיקרון־על עומדת בראש מעייננו שלנו, ואין אנו יכולים לפטור עצמנו מבחינת טענות הנוגעות לה אך משום שהטוען אותן לוקה בעצמו באותו מום, אלא שיכולים וחייבים אנו לבחון את טענותיו בהסתייגות ובחשדנות יתר על ההסתייגות שתמיד יש לנהוג בטענות צד מעוניין.
ב. לפנינו גם תגובות המשיב, באופן מתמיה מדובר בשתי תגובות:
האחת של המשיב עצמו המבקש ארכה לתגובה נוספת, בטענות ואולי אף תואנות שונות ובכללן כי לא הוא ולא מרשו אינם פנויים להגיב בפרק הזמן המיועד לכך – בכלל הדברים גם אמירה מוזרה (ההדגשה אינה במקור):
בעקבות אילוצים קודמים הן של בא כוחי עו"ד הרב בצלאל הוכמן, והן של המשיב (שניגש למבחן מנהל בתי הדין הרבניים מיום 31.12.20), ככל שנדרש תגובה ומתן נימוקים מעבר לכתוב כאן, מתבקש כבוד תורתו להורות על הארכה בת חמישה ימים לקבלת תגובת בא כוחי.
בקשה עמומה למתן ארכה לתגובה הנדרשת בהליך שיפוטי בשל 'אילוצים קודמים' אינה מן הדברים המקובלים ומעלה חשש כי כותבה אינו מבין אל נכון כי הליכים והחלטות שיפוטיות אינם 'תוכנית כבקשתך' וכי טענה לאילוץ אמיתי מצריכה ביסוס ואסמכתאות. כותב הדברים לא הסביר מהו 'מבחן מנהל בתי הדין' שעליו הוא מדבר ומדוע מבחן זה מנע ממנו להגיב לבקשת רשות הערעור. אנו רשאים להניח שהמבחן המדובר הוא מבחן הסמכת טוענים רבניים שהתקיים במועד האמור, אם כי – ומצופה ממי שניגש לבחינה כי ידע זאת – אין הוא מבחן מטעמו של מנהל בתי הדין, שאינו מסמיך טוענים רבניים ואינו בוחן אותם, אלא מטעמה של ועדה בוחנת שמינה נשיא בית הדין הרבני הגדול. רשאים אנו להעיר אגב אורחא ובמנותק מעניינו של התיק שלפנינו כי גישה המשקפת אי־הבנה כאמור של מסגרתם של הליכים והחלטות מטרידה במיוחד כשהיא מתגלה אצל מי שמשמש או מבקש לשמש מייצג בהליכים כאלה.
מכל מקום, ושלא כדברי המשיב עצמו כי גם בא כוחו אינו יכול להגיב במועד שנקבע – התגובה השנייה שלפנינו היא של בא כוחו.
אפשר כמובן כי תחילה סבר בא כוח המשיב כי לא יוכל להגיב במועד ולבסוף עמד במשימה, אלא שמן הראוי היה – וכך הייתה נמנעת גם התופעה המוזרה של סתירה בין התגובות – כי בקשת הארכה תוגש אף היא בידי בא כוח המשיב, אם סבר כי לא יוכל להגיב במועד, וחזקה על בא כוחו המנוסה של המשיב גם שאילו כך היה לא היה מנמק את בקשתו ב'אילוצים קודמים' גרידא.
וכבר אמר בית המשפט העליון ברע"א 4716/18:
נקודת המוצא היא שבעל דין המיוצג על ידי עורך דין, הריהו מייפה את כוחו לייצג אותו בבית המשפט כפי שהוא מוצא לנכון. מרגע שהודיע בעל דין לבית המשפט על ייצוגו, התקשורת עם בעל הדין נעשית ככלל דרך בא כוחו המייצג, ולא באופן ישיר […] ובהעדר טעם משכנע לנהוג אחרת, מצופה שבעל הדין ימסור את המושכות לידי מייצגו.
ג. לגופו של עניין מכל מקום עוסקת תגובת בא כוח המשיב בחלקה בהיבטי הפרוצדורה, מועד הגשת בקשת רשות הערעור ביחס לכל אחת מההחלטות שעליהן היא מוסבת וכיוצא באלה. בין הטענות גם טענות שאותן טוען בא כוחו של המשיב ללא ביסוס "דורש כמשה מפי הגבורה" וקובע למשל כי "לא ניתן" להגיש בקשת רשות ערעור על שתי החלטות יחד.
על כל פנים הפרוצדורה היא משרתתו של הליך משפטי ולא גבירתו, ועל אחת כמה וכמה שבעניין הנוגע לטובתם של קטינים לא בנקל נדחה ערעור או בקשת רשות ערעור רק בשל שיקולי פרוצדורה – אם בעניינם של הצדדים הבגירים עצמם יש לראות בסטייה מכללי הפרוצדורה גם מעין ויתור על הזכות לערער או לבקש רשות ערעור, ויתור שלאחריו נחלשת עמדת המערער או המבקש לערער גם בהיבט המהותי, בעניינם של קטינים קשה לראות את סטיית ההורים מן הכללים כוויתור של הקטינים עצמם. האמור כאן כולו נכון במשנה תוקף בעניינם של צדדים שכפי שאמרנו לעיל מחויבותם הראשונית לטובת הקטינים כעיקרון־על הגובר על אינטרסיהם שלהם הוטלה בספק. ספק זה מועצם נוכח העובדה שלקטינים אף מונתה אפוטרופוסית לדין.
בהיבט הענייני כוללת התגובה אמירות בדבר אי־התנגדותן של רשויות הרווחה להחלטות שבעניינן הוגשה בקשת רשות הערעור – בתוך שבוע ימים ממועד נתינתן.
קשה לקבל טענה זו כתשובה לבקשת רשות ערעור. אין מקום אולי להלין על בית דין קמא שקצב שבוע בלבד לעיכוב החלטתו לשם קבלת עמדת גורמי הרווחה, זמן קצר שנקצב מן הסתם מחמת הצורך לאזן בין דחיפות ההחלטה בעיני בית הדין למתן האפשרות לרשויות הרווחה להתערב ולהביע עמדה. אך עם זאת, העדר התנגדות בתוך שבוע אינו מלמד דבר על עמדתן של רשויות הרווחה לגופו של עניין. סוד גלוי הוא שרשויות הרווחה עמוסות לעייפה בדרך כלל מכדי להגיב בתוך שבוע, וודאי כשלא נצטוו לעשות כך אלא רק הורשו להביע עמדה.
יתר על כן המבקשת מלינה על סתירה, לטעמה, בין החלטת בית הדין לעמדת מומחים שמונו ליתן חוות דעת ושאינם מטעמם של שירותי הרווחה, ולטענה זו ודאי אין תשובה בדברים דלעיל.
התגובה כוללת גם טענות, שאפשר שיש להן יסוד, בנוגע להתנהלות המבקשת. אלא שכאמור לעיל הן המבקשת והן המשיב אינם חפים – אף ללא האמור מתגובה זו – מהתנהגויות והתנהלויות בעייתיות במישור של ציות להחלטות ולעמדות גורמי המקצוע ובמישור של העלאת טובת הקטינים על ראשם. גם ללא התגובה מביאים אנו נתון זה בחשבון ובוחנים את דברי המבקשת בחשדנות, אך כך גם בנוגע לדברי המשיב, ובין כך ובין כך אין בדברים תגובה לגופן של הטענות על החלטת בית דין קמא.
ד. כמוזכר לעיל, לקטינים מונתה אפוטרופוס לדין. המשיב מזכיר כי בית דין קמא הורה לה בהחלטתו לדווח על קיום ההחלטה ועל ההשלכות על הילדים. מעיון בתיק בית דין קמא מצאנו כי אכן התקבלה תגובה מטעמה של האפוטרופוס לדין.
הצדדים מציגים עצמם – כל אחד את עצמו – כדואגים לטובת הקטינים, ואנו מפקפקים בכך כאמור, ונוסיף ונאמר כי אף אם נניח כי כהורים חפצים הצדדים בטובת ילדיהם, ואפילו נניח גם כי אכן מוכנים הם לבכר את זו על האינטרסים הצרים שלהם עצמם, עדיין יש מקום לחשוש – ופקפוקנו האמור לעיל קשור גם בכך – כי אין הם מצליחים ואולי אין הם מסוגלים לבדל בין הדברים וכי האינטרסים האישיים מחד גיסא והתחושות השליליות של כל אחד מההורים כלפי האחר מאידך גיסא מסמאים את עיניהם מלראות את טובת הקטינים אל נכון. גם הטענות בנוגע להחלטותיו של בית דין קמא, מושא בקשת רשות הערעור, צריכות להיבחן באור זה.
מטעם זה ואף בלעדיו מעצם העובדה שמונתה כאמור אפוטרופוס לדין לקטינים, ומאחר שהנידון הוא עניינם של הקטינים, דומה שראוי היה שעמדתה של זו תישמע לגופם של דברים ולא רק בנוגע לשאלת יישומם ולשאלת ההשלכות שבדיעבד על הקטינים.
בנסיבות אלה סבורני כי השאלה אם יש יסוד של ממש לטענות כי החלטת בית הדין לא נתנה לטובת הקטינים או לחוות הדעת בעניינה של זו את המשקל הראוי, יסוד שעליו אפשר להשתית היעתרות לבקשת רשות ערעור ולבחינת הטענות אף שאין מדובר בערעור בזכות, ראוי שתיבחן לאור עמדתה של האפוטרופוס לדין שעליה נסמכו הידיים ושאותה יש לראות כאמונה על עמדה המייצגת את טובת הקטינים עצמם ולא את רצון הוריהם או מה שעיניהם הטוחות של ההורים רואות כטובת הקטינים מתוך ראייה המשוחדת על ידי האינטרס האישי או התחושות של איש כלפי עמיתו.
ה. לפיכך אני מורה למזכירות בית הדין לצרף את האפוטרופוס לדין עו"ד סיגל דור כמשיבה בתיק, בשם הקטינים, ולהעביר לעיונה ולתגובתה את החומר שבתיק – עמדות הצדדים והחלטה זו. האפוטרופוס לדין תגיב בתוך חמישה־עשר יום בשם הקטינים ותאמר אם היא מצטרפת לבקשת המבקשת או שמא מתנגדת היא לה.
לאחר קבלת תגובתה של האפוטרופוס לדין נשקול אם ובאלו תנאים ליתן רשות ערעור.
ו. החלטה זו מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם האישיים של הצדדים.
ניתן ביום כ"ב בטבת התשפ"א (6.1.2021).
הרב שלמה שפירא
