פסק דין
לפנינו ערעור האם (להלן: המערערת) על החלטת בית הדין האזורי תל אביב מיום י"ט בתמוז תשע"ט (22.7.2019) שבה קיבל בית הדין את בקשת האב (להלן: המשיב) וקבע שבית הדין נעדר סמכות לדון בתביעתה למשמורת ומזונות שני הקטינים.
מושא הערעור
להלן ציטוט מהחלטת בית הדין קמא – מושא הערעור (ההדגשה אינה במקור):
לפנינו בקשת הנתבע למחיקת התביעות שבכותרת בהעדר סמכות לבית הדין.
רקע עובדתי קצר
תביעות אלה הוגשו לבית הדין בתאריך י"א באייר תשע"ט (16.5.19) ללא שהוגשה תביעת גירושין.
בתאריך י' בסיוון תשע"ט (13.6.19) הגישה התובעת תביעת גירושין, וביקשה לכרוך אליה את התביעות הקודמות. אלא שבין שני התאריכים דלעיל הגיש הנתבע תביעות למזונות ילדים ומשמורתם לבית המשפט למשפחה.
הנתבע בסיכומיו טוען כי לא ניתן לכרוך תביעות למפרע ומפנה לבג"ץ 8497/00.
התובעת בסיכומי תגובתה מאריכה שלא לצורך בעניין כנות התביעות והכריכה, אך אינה מגיבה לטיעון הנ"ל.
משכך, ולגופו של עניין, בית הדין מקבל את עמדת הנתבע כי הכריכה אינה חלה למפרע, והיות שתביעותיו לבית המשפט הוגשו טרם הגשת תביעת הגירושין, הרי שבית הדין מנוע מלדון בתביעות שבכותרת ללא הסכמת הצדדים.
עד כאן החלטת בית הדין קמא.
עילות הערעור
המערערת עותרת לביטולה של החלטה זו מהעילות המרכזיות כדלהלן:
א. שגה בית הדין בקביעה שעקב הגשת המשיב תביעות לבית משפט בענייני משמורת ומזונות קודם לתביעת הגירושין שהגישה המערערת קנה בית המשפט את הסמכות.
לטענתה, תביעות המשיב הוגשו בחוסר תום לב ואינן אלא תביעות סרק תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. היא מציינת לפסיקות אזרחיות בעניין תביעות שהוגשו בחוסר תום לב. ועוד מציינת לכתב התביעה שהגיש המשיב בבית משפט שבו אין בקשה לפסיקת מזונות ילדים אלא לחיוב הצדדים בנשיאה בנטל.
ב. המשיב לא העלה טענה לחוסר סמכות לפני בית הדין האזורי בהתאם לפסיקות.
המערערת מציינת לפסיקת בג"ץ 58/08 בעניין מרוץ סמכויות.
לסיכום: המערערת עותרת לביטולה של ההחלטה.
תשובת המשיב
להלן טיעוני המשיב בתגובה:
א. צדק בית הדין בקביעה שאין לקבוע כריכת תביעות למפרע.
המשיב מציין לסעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים שבית הדין קונה סמכות לדון בתביעות כרוכות לתביעת גירושין ולא במקרים שהתביעות הכרוכות הוגשו קודם לתביעת הגירושין. הוא טוען כי המערערת ידעה על הגשת תביעתו לבית משפט יומיים קודם פתיחת תיק התביעה לגירושין, ומשכך היא מי שנהגה בחוסר תום לב.
ב. המערערת לא התייחסה עניינית לטיעון המרכזי שאין לקבוע סמכות למפרע בתביעות כרוכות אלא לעניין חוסר תום לב.
המשיב מציין לפסיקת בג"ץ 8497/00 פלמן נ' פלמן.
לסיכום: דורש לדחות את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות משפט.
דיון והכרעה
פטורים אנו להביא את השתלשלות העניינים המפורטת בהחלטת בית הדין קמא נשואת הערעור.
בית הדין שמע באורך רוח את באי כוח הצדדים ועיין בחומר שבתיקים ובכללו בתיקי בית הדין האזורי שמהם עולה כי בית הדין צדק בהחלטתו.
נתייחס תחילה לטענת המערערת כי המשיב נהג בחוסר תום לב בהגישו תביעות לבית משפט בענייני משמורת ומזונות כאשר המערערת הקדימה אותו בפתיחת תיקי תביעה אלו בבית הדין: טענה זו 'אינה מחזיקה מים'.
המשיב פעל בהתאם לסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים שלפיו בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעות מזונות ילדים (ללא הסכמת הצדדים) כל עוד לא נפתח תיק תביעת גירושין.
בית הדין ציין לפסיקת בג"ץ בהחלטתו – מושא הערעור – שהמערערת לא נתנה דעתה עליו בסיכומים שהגישה לבית הדין קמא. גם עתה לא מצאה לנכון המערערת להשיב כנגד טענה זו בכתב הערעור ולא בכדי.
שנית, המשיב נהג בתום לב וכדין כאשר הגיש בקשה לבית הדין קמא יום לפני הדיון ובה הבהיר שאינו מסכים לסמכות בית הדין. בית הדין קמא קבע שהטענה תעלה במועד הדיון. גם מהעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי בא כוח המשיב העלה טענה זו נצטט קטע מהפרוטוקול (ההדגשות אינן במקור):
ב"כ האישה: חברי, כשביקר אצלי במשרד, הגיש לי בקשה שהגיש לבית הדין על חוסר סמכות לעניין המשמורת והמזונות. והוא הגיש את זה גם לבית המשפט לענייני משפחה. שאלתי אותו מה בית המשפט החליט, אמר שיגיד את זה בדיון.
בית הדין: הוא הגיש את זה לבית הדין אתמול.
ב"כ האישה: אני רוצה לציין שהוא ידע על תביעת הגירושין. הוא הגיש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בעניין מזונות והסדרי ראיה ונקבע דיון שם לתאריך 10.10.19. ולמעשה בית הדין כבר התחיל לדון בנושא הזה.
בית הדין לב"כ הבעל: האם יש החלטה של בית המשפט לענייני משפחה בעניין הסמכות?
ב"כ הבעל: בפני בית הדין מונחות תביעת משמורת ומזונות שהוגשו על ידי האישה בתאריך 16.5.19 ולא הוגשה כל תביעת גירושין. ועל ידי הוגשו תביעות משמרות ומזונות לבית המשפט לענייני משפחה בתאריך 6.6.19 והעתקי כתבי הטענות מונחות בפני בית הדין, עד למועד זה לא הודע לי על תביעת הגירושין.
בית הדין: תביעה הגירושין הוגשה בתאריך 13.6.19.
ב"כ הבעל: לאור הדברים הרי שתביעת המזונות ומשמורת – אם וככל שיהא ניתן לכרוך אותה לתביעת הגירושין במאוחר – בית הדין יוכל לבחון את כנותה ואת עצם כריכתה הרי רק לתאריך 13.6.19 שאז הוגשה תביעת הגירושין, ויוצא שתביעת המזונות ומשמורת שהוגשה על ידי הבעל בבית המשפט לענייני משפחה קדמה לתביעת האישה שהוגשה בבית הדין, והוא זה שקנה את הסמכות.
למרות זאת בית המשפט הורה שבית הדין ידון בעניין הסמכות. נכון שבפני בית הדין מונחות הטענות בעניין המזונות ומשמורת, אבל כל עוד שלא הוגשה תביעת גירושין לא ניתן לכרוך.
האישה: אני מבקשת בינתיים שיקבעו מזונות.
בית הדין: צריך קודם להחליט בעניין הסמכות, ועל זה ניתן החלטה.
כלומר: בא כוח המשיב העלה טענה זו כבר לפני הדיון ובמהלך הדיון, ובית הדין קבע שיש להחליט קודם בטענה זו של המשיב. הצדדים הגישו סיכומים בעניין הסמכות ובית הדין הוציא החלטה בהתאם לחומר שהונח לפניו, ובצדק. אי אפשר לכרוך תביעות מזונות ומשמורת למפרע ללא הסכמת הצדדים.
כך, טענת המערערת בעניין אי־התנגדות המשיב לסמכות בית הדין משוללת יסוד.
לסיכום: אין עילה להתערב בהחלטת בת הדין קמא נשואת הערעור.
מן הראוי היה לחייב בהוצאות משפט בנסיבות מקרה זה שבו לא טרחה המערערת להמציא בכתב הערעור התייחסות לנאמר בהחלטת בית הדין קמא.
עם זאת לא התרשמנו שהמערערת פעלה בחוסר תום לב המקים עילה הלכתית לחייב בהוצאות בהתאם לכללי ההלכה שנפסקו בשולחן ערוך (חושן משפט סימן יד סעיף ה) ובנושאי כליו (שם). אשר על כן לא ייפסקו הוצאות משפט.
מסקנות ומתן הוראות
לאור האמור פוסק בית הדין:
א. הערעור נדחה בהיעדר עילה מוצדקת להתערב בהחלטת בית הדין קמא נשואת הערעור.
ב. אין צו להוצאות משפט ועל המזכירות להשיב את כספי הערבות למערערת בהתאם לנהלים.
ג. בית הדין סוגר את התיק.
ניתן ביום ל' בשבט התש"ף (25.2.2020).
הרב יעקב זמיר הרב מימון נהרי הרב ציון לוז־אילוז