מאגר פסקי דין

פסק דין

הוגש בפנינו ערעור על בקשה לפסילת הרכב ביה"ד האזורי בחיפה.

 בהחלטת ביה"ד האזורי מיום ג' סיון תשע"ט 6/6/19 ,  נכתב כדלהלן :

" בית הדין עיין בבקשה שהגיש ב"כ האיש לפסילת הרכב ולא מצא רמז או סיבה בכדי לפסול את ההרכב.

בית דין זה אינו עושה משוא פנים, בפני בית הדין המימרא "לא תגורו מפני איש",

וכן "וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ" (דברים א,טז)

לאור האמור בית הדין לא נעתר למבוקש".

רקע

הצדדים נישאו כדמו"י בתאריך 16.11.94. לצדדים 4 ילדים, 2 בגירים ו-2 קטינים.

האשה פתחה תיק תביעת גירושין ותביעת כתובה בתאריך 20.5.2015. שאר הדברים נדונים בבית המשפט.

הצדדים פרודים כארבע שנים, וחיים בדירות נפרדות.

למעשה תיק זה הוא תביעה נוספת שבין הצדדים, שמתבררת בפני ביה"ד הגדול.

התביעה הקודמת סבבה סביב בקשת המערער לביטול הסכם גירושין שאושר בביה"ד בחיפה . בהסכם זה ויתר למעשה המערער כמעט על כל רכושו לטובת המשיבה, לרבות על בית הצדדים הנמצא במושב אביטל.

תביעה זו התבררה בפני ביה"ד הגדול בהרכבו הקודם.  במסקנה מיום כ"ד ניסן תשע"ט 29/4/19 נפסק שהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים בטל. וזאת היות וההסכם הוא הסכם גירושין בהסכמה, והצדדים לא התגרשו הרי שההסכם לא תקף.

תמצית טענות המערערים בתביעה שבפנינו

הצדדים הוזמנו לסידור גט בתיק סידור גט, וזאת עפ"י בקשת ב"כ האשה.

• קודם לדיון, מטעם המערער הוגשה בקשה לדחייה. א. משום קיומו של דיון מקביל ב. משום שטרם ניתנה פסיקה בנושא הגירושין. במקביל נפתח תיק לבקשת פסלות. ומשכך הוגשה בקשה להמנעות מלהמשיך לדון בתיק וזאת עפ"י סעיף 19 א (ח(  בחוק הדיינים.

            ביה"ד סרב לדחות את הדיון. בנוגע לבקשת הפסלות ביה"ד האזורי הוציא את ההחלטה            נשואת הערעור דנן.

• לדיון, נשלח מייצג אחר מהמשרד, על דעת  שיש דיון לסידור גט בלבד. אולם ביה"ד הפך דיון בתיק סידור גט לדיון של חקירות המערער כאשר הוא לא הוזמן לכך וללא יצוג ע"י ב"כ העיקרי.
• ביה"ד האזורי קבע שהוא רועה זונות , כאשר לא התקיים בעבר  כל דיון להוכחות בענין זה. ענין זה כלל לא הוכח.
• פסה"ד ניתן בהליך שמעולם לא ראינו כדוגמתו, להלן התיאור :

הצדדים הוזמנו לסידור גט תוך חמשה ימים ממועד מתן ההחלטה .

 מיד בתחילת הדיון ביה"ד מחייב בגט ומודיע על כך בפרוטוקול הדיון. מיד לאחר מכן ביה"ד מתחיל בסנקציות המחייבות את המערער להתייצב בביה"ד כל יום בשעה 8.30 בבוקר , ולשהות כל היום במסדרון ביה"ד האזורי בחיפה. הוראה זו היא ללא הגבלת זמן.

למעשה, הוטל על הבעל סנקציה דרקונית שגורמת לו שלא יוכל לעבוד. בדיונים, הבעל הודיע על כך לביה"ד, אולם ללא הועיל.

בדיון הראשון שכבוד הדיין הרב [א] הופיע בתיק כדיין חדש, וללא שהכיר את הצדדים מדיונים קודמים. לאחר מספר שורות פרוטוקול חוייב הבעל ע"י ביה"ד במתן גט לאשתו. כל זאת ללא שהתקיים קודם לכן הליך שנקבע בתקנות הדיון בתקנה ע"א. תקנה  שקובעת את סדרי הדין כאשר בא שינוי בהרכב ביה"ד.

באותו יום יצאו מביה"ד האזורי שתי החלטות האחת על חיוב בגט, והשניה ביה"ד מורה לב"כ האשה שתציג את כל החומר שיש כנגד הבעל תוך 24 שעות.

לאחר מכן – בדיון, החל ביה"ד לחקור את הבעל. כלומר ביה"ד קודם פוסק לחייב בגט. ואח"כ ביה"ד חוקר את הבעל בדיון, וכך אוסף חומר נוסף לבסס את פסיקתו ההלכתית.

לשאלת ביה"ד הגדול כיצד כל הפעולות הנ"ל מצדיקות פסילת הרכב , הרי פסילת הרכב נעשית רק כאשר יש חשש ממשי למשוא פנים.

על כך השיב ב"כ המערערים שבהלכה נקבע הכלל ש"עביד איניש לאחזוקי בדיבוריה". למעשה ביה"ד נעול על פסיקתו בענין תוקף הסכם הגירושין ופועל עפ"י אותה קונספציה. המערער נמצא במצב שמסתתמים כל טענותיו.

תשובת ב"כ המשיבה

ב"כ המערער יכול היה לשלוח לאותו דיון עו"ד אחר במקומו.

התיק מתנהל משנת 2015 , היו הוכחות בתיק.

המערער היה עם אשה בשם [ח] גם בזמן הנישואין, חזר לשלו"ב ואח"כ חזר לאותה אשה.

לשאלת ביה"ד האם יום לאחר חיוב בגט מטילים סנקציות, השיבה ב"כ המערער "יש דבר כזה בביה"ד בחיפה".

עתה ניגש להכרעה

נקדים, מאחר והערעור נוגע לעניני סדר הדין. מטבע הדברים פסק דין זה עוסק בכללי סדר הדין בלבד, וההשלכות שלהם על מסקנת פסק הדין. בשלב זה ביה"ד לא דן לגופו בפסיקה לחיוב הבעל במתן גט לאשתו.

החוק קבע כללים ברורים ועילות של ממש ע"מ להגיש ולהצדיק בקשה שכזו- בקשת פסילת הרכב.

 העילות שיש בהן כדי למנוע דיין מלשבת בדין הן כדלהלן.

 סעיף 19א' מחוק הדיינים תשט"ו-1955 מונה עילות אלו:

19"א. (א)        דיין לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי            קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול             המשפט.

          (ב)        בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), דיין לא ישב בדין בידעו           שמתקיים אחד מאלה:

(1)   צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של הדיין או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת;

(2)   יש לדיין עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של הדיין יש עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו;

(3)   בטרם התמנה לדיין היה הדיין מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת";

עיון בכל העילות דלעיל מגלה שלמעשה אין בהם בתיק שבפנינו משום סיבה לקבוע פסלות הרכב. אנו סבורים ומשוכנעים שביה"ד האזורי משתדל לעשות את מלאכתו בנאמנות ואין כל חשש למשוא פנים ח"ו.

אולם מאידך גיסא אין ביה"ד יכול להתעלם מהפגמים המהותיים הרבים שיש בהליך הפסיקה שבפנינו.

נוסיף ונקדים, מדובר בהליך איסורי חמור ביותר של חיוב בעל שנשא אשה כדמו"י לתת גט לאשתו בניגוד לרצונו. הליך שכזה חייב עפ"י ההלכה להיעשות במתינות ולפי כל כללי הפסיקה.

כותב החזו"א סי' צ"ט סק"ב לגבי חומר החיוב בגט וז"ל :

"יש לעיין בחייבוהו חכמים לגרש ולא כפוהו בשוטי ונמצא שחייבוהו שלא כדין אי חשיב אונס. ומהא דכתבו (בב"י סי' קל"ד וסי' קנ"ד ) שאם נשבע לגרש יתירוהו קודם דלא ליהוי דומה לאונס, וכתבו דמן הדין לא הוי אונס כיון דנשבע מעצמו, משמע דאם הוא אנוס משום מצוה חשיב אונס, וא"כ אם הוא אנוס משום מצוה לשמוע, נמי חשיב אונס. ועוד דחשיב גט בטעות, דאילו הוי יודע שאינו חייב לא הוי מגרש. עכ"ל. וע"ע בשו"ת עוי"ט אבהע"ז סי' קס"ח (דף רמ"ד ע"ב ד"ה ואם) שגם משמע כן.

נוכחים אנו ורואים את חומר הדין של חיוב בגט, ואלו השלכות יש לדברים הנ"ל. על כן יש לעיין היטב ולהיזהר ביותר לפני החלטה על חיוב הבעל בגט. שח"ו לא יגיעו לידי גט בטעות או גט מעושה.

עתה ניגש לגופו של ענין:

כותב ביה"ד האזורי ביום כ"ב בסיון תשע"ט בנימוקיו לפסק דינו לחיוב הבעל במתן גט , בהתייחסות לביה"ד הגדול "והתעלם מעיגון האשה 4 שנים כאשר האיש חוגג עם אשה אחרת". לכאורה, ניתן להבין היה שביה"ד הגדול אחראי בין היתר לעיגונה.

אולם מעיון בתיק ביה"ד האזורי עולה שבמשך קרוב לארבע שנים, עד למועד בו ביה"ד הודיע לבעל על חיובו בגט, ביה"ד האזורי מצא לנכון לקיים שלשה דיונים בלבד. לו ביה"ד האזורי היה מעוניין הוא יכול היה לקיים דיונים לעיתים תכופות יותר. וכפי שנהג גם בתיק זה לאחר שהחליט לחייב את הבעל בגט.

בנוסף, הדיונים הנ"ל היו קצרים ולא ממצים כלל וכלל, כאשר במהלך הדיונים ביה"ד שמע אך ורק את טענות הצדדים זה כנגד זו, בבחינת מילה מול מילה. לא התקיימו בתיק כל דיוני הוכחות.

להלן נסקור בקצרה תוכן דיונים אלו:

בדיון הראשון ביום 4/11/15 האשה בקשה להתגרש והבעל ביקש שלו"ב. בדיון התברר שהאשה הוציאה כנגד הבעל צו הגנה, מאחר ולדבריה חטף לה דברים. הבעל לא הועמד לדין, אולם ב"כ אמרה לו שהוא לא יחזור הביתה משום שהאשה איימה כי "הוא ייעצר שנית". למעשה הבעל לא שב יותר לבית.

לאור חשדותיה של האשה בדבר קשריו עם אשה אחרת, כאשר מנגד הוא מכחיש וטוען שזו רק ידידה ו"לא היה בינינו כלום" כדבריו. הציע ביה"ד לצדדים ללכת לבדיקת פוליגרף המערער השיב שהוא מסכים, אולם "אינו מוכן שזה יקבע את פסק הדין". עוד טען בדיון שכאשר היה מתקרב לאשתו היא היתה זו שדחתה אותו.

בסופו של דבר הוא לא הלך לבדיקה פוליגרף. כי לדבריו, עו"ד ייעצה לו לא ללכת.

האשה הלכה לבדיקה ויצאה דוברת שקר בשאלה "האם סירבת לקיים יחסי אישות עם בעלך". בשאלות האחרות שנגעו לתפקודה השוטף בבית ,יצאה דוברת אמת.

בדיון שהתקיים לאחר מכן ביום  19/5/16  שוב שמע ביה"ד את טענותיהם . עלה ענין הפוליגרף. דובר שנעשו בינתים נסיונות לשלו"ב.

בסוף הדיון ביה"ד קבע שיקבע מועד להוכחות ……

בדיון שהתקיים לאחר מכן, כעבור כשנה ותשעה חדשים ביום 13/2/18 הדיון שמוזכר  ע"י ב"כ המשיבה , כדיון ההוכחות. הדיון מכיל 66 שורות פרוטוקול בלבד (כשני עמודים) כאשר חלק מהפרוטוקול הוקדש לענין הסכם הגירושין שהתגבש בין הצדדים .

באותו הדיון ביה"ד שמע שוב את טענות הצדדים. טענות האשה בדבר חשדותיה, כאשר המערער מכחיש שישן אצל אותה ידידה, ביה"ד הקריא מדו"ח חוקר שנעשה ביום 25/11/17 כשנתיים לאחר שהורחק מהבית, שהמערער נצפה ברחוב [ת] ב[ע] בשעה 11.00 בלילה כשהוא הולך שלוב זרוע עם אשה אחרת.

• בדיון שהתקיים בפנינו, טען ב"כ המערער מאחר ומדובר במעשה שנעשה שנתיים לאחר הפירוד כאשר נמנע ממנו לחזור לביתו, מדוע יש בזה בכדי לחייב בגט. ב"כ המשיבה התרעמה על שאלת ב"כ המערער. וכי אח"כ מותר לו ללכת עם אשה אחרת? –

בדיון ביום 12/6/19 בתיק סידור גט . הצטרף דיין חדש להרכב, דיין שלא ישב בדיונים הקודמים, בשורה 34 בפרוטוקול מודיע ביה"ד על חיוב הבעל בגט ולהלן ציטוט מהפרוטוקול :

"בית הדין:  משכך ולאור החומר לאור הסכמת האיש להתגרש ולאור פסק הדין של בית הדין הגדול מיום כ"ד ניסן תשע"ט 29/04/2019 אשר החזירו את התיק לדיון בבית הדין האיזורי בעניין הכתובה ועניין ההסכם יעבור לכל ערכאה. בית הדין סבור כי לאור הפירוד ולאור דוח החוקר שהיה לעיני בית הדין ולעיני ב"כ הבעל עו"ד גוזלן אשר אף היא המליצה לו בענין הגירושין בית הדין מורה על חיוב האישה ( צ"ל – הבעל) בגט ויינתנו נימוקים. אתה רוצה לתת גט?

הבעל: לא

בית הדין: יש להמתין בחוץ עד להודעה אחרת כמו כן יש להופיע בכל יום בשעה 8:30 בבוקר. בית הדין מתרה אם לא יופיע או יאחר בית הדין ישקול לתת הוצאות ולזמנו באמצעות צו הבאה." 

לאחר שביה"ד הודיע למערער על חיובו בגט ועל הסנקציה המוטלת עליו להופיע כל יום בביה"ד ללא הגבלת זמן  . ביה"ד העלה אותו לדוכן לחקירה ממושכת.

 ב"כ המערער התנגד לחקירות אלו :  א, משום שזה לא נקבע לחקירה ב. משום שהוא לא ב"כ המייצג בתיק. אולם ביה"ד דחה את דבריו . הבעל נחקר, ונרשמו כחמשה עמודי פרוטוקול של חקירתו, לצורך כתיבת נימוקי פסק הדין לחיובו בגט.

לאחר מכן, הבעל חוייב להופיע בביה"ד האזורי כל יום ואכן הוא הופיע למחרת ביום 13/6/19 16/6/19 /19/6/19 20/6/19 23/6/19 24/6/19.

ההופעות היומיומיות של המערער בביה"ד האזורי בחיפה פסקו בעקבות צו לעיכוב ביצוע שהוצא ע"י דיין ביה"ד הגדול.

חלק מהדברים שנאמרו בפרוטוקולים אלו ג"כ צורפו ונכתבו בנימוקי פסק הדין של ביה"ד האזורי.

כפי שתואר לעיל אכן נפלו פגמים מהותיים בסדר הדין ובפסק הדין .

בשו"ע חו"מ הלכות דיינים נקבעו הכללים של דרכי הפסיקה .

 בסימן י"ט, לאחר שבסימנים הקודמים הוזכרו סדר החקירות , הבאת ראיות ועדים וכו' נכתב "אחר שנשאו ונתנו בדבר מכניסים הבעלי דינים וגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב.."

תקנות הדיון של בתי הדין הרבניים מושתתים על הלכות אלו .

בתקנות המתייחסות לסדרי הדין, נקבעו הכללים כדלהלן :

בתקנה נ"ט נקבע :

"הדיון יתנהל לפי סדר זה:

• טענות התובע והנתבע וחקירתם
• עדויות והוכחות .
• סיכומי הצדדים , בעל פה או בכתב , לפי קביעת בית הדין."

בתקנה קט"ו נקבע סדר הפסיקה כדלהלן:

" כל פסק דין צריך להכיל , מלבד ההחלטה בנושא המשפט, גם

• סיכום תמציתי של טענות הצדדים
• קביעת העובדות החשובות
• נימוקי ההחלטה."

• לא יתכן שבמהלך הדיון יודיעו לצדדים את מסקנת פסק הדין . וכפי שצוטט לעיל מהשו"ע זה מוגדר בהלכה- כמתן פסק הדין. ואילו רק לאחר מכן יתחילו לחקור את המערער חקירה לצורך כתיבת נימוקי פסק הדין. לא יתכן לצטט בתוך נימוקי פסה"ד מדיונים שהתקיימו לאחר הקראת מסקנת פסה"ד בפני הצדדים.

נוסיף, בימים אלו ממש – כמה חדשים אחרי מתן פסק הדין ופרסום הנימוקים. ביה"ד האזורי נעתר לבקשת ב"כ המשיבה ומזמין  חמשה עדים לדיון הוכחות לצורך מה שהוגדר ע"י ב"כ המשיבה "גילוי האמת בענינם הנדון של הצדדים". בעבר,  ביה"ד לא שמע עדים בתיק זה (היה מסמך – דו"ח חוקר , אולם עדים לא נשמעו).  בין העדים הוזמן לדיון הקרוב גם החוקר הפרטי שעקב אחרי המערער – שנתיים לאחר שעזב את הבית, ושמעולם לא הופיע בביה"ד. מהדו"ח שכתב אותו חוקר בזמנו, ציטט ביה"ד האזורי בנימוקים לפסק הדין. עפ"י סדר הדין קודם יש לשמוע עדויות וראיות, ורק לאחר מכן להוציא פסק דין.

אמנם העדויות בשלב הזה נקבעו בביה"ד האזורי לצורך בירור חיוב בכתובה (כתובה מוגזמת- בסך עשרה מיליון דולר , כאשר מדובר בצדדים שאין הפרוטה מצויה בכיסם), אולם מדובר על ראיות לעילות ההלכתיות המשפיעות הן על חיוב הבעל במתן גט והן על חיובו בתשלום הכתובה. את כל הנ"ל היה על ביה"ד לעשות קודם למתן פסק דין לחיוב וקודם להטלת הסנקציות .

• בנוסף דיין שלא השתתף בדיונים קודמים לא יכול להיות שותף לפסיקה כה חמורה לחייב בעל במתן גט לאחר כמה שורות פרוטוקול בלבד כאשר באותם השורות הבעל  מכחיש את שיוחס לו ע"י האשה וב"כ.

בשולחן ערוך חושן משפט סי' י"ג סעיף ו' נפסק:

'אם הוצרכו הדיינים לשאול דבר מבי"ד הגדול כותבין ושולחין ובי"ד הגדול מודיעים להם דעתם והם דנים אותם. דליכא למימר שיפסקו בי"ד הגדול עליהם את הדין דהא בעינן שיהיו בעלי הדין עומדים לפני הדיינים'

כלומר, פשוט וברור שדיין שלא שמע את טענות הצדדים באופן שהצדדים עצמם הופיעו וטענו בפניו, דיין כזה ו/או בי"ד כזה אינו יכול לפסוק בענין זה. (ע"ע באתר בתי הדין הרבניים פסק דין בתיק 1105408/2 של ביה"ד הגדול, בהרכב שישבתי בו ושהרחיב בביאור דין זה)

לא היתה ע"י ביה"ד האזורי התייחסות לסדר הדין שנקבע בתקנה ע"א בתקנות הדיון.

• כמו"כ הסנקציה הזו להופיע כל יום בביה"ד האזורי ולשהות כל יום במסדרון בין השעות 8.30 עד לסוף היום וללא הגבלה בזמן היא סנקציה חמורה ביותר. אין לה אזכור בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין התשנ"ה 1995) ולא בתקנות הדיון.

ברור לכל, שאדם שיאלץ להופיע יום יום בביה"ד ולהמתין שם כל היום – יאבד את מקום עבודתו, כאשר הוראה שכזו לא תהיה מוגבלת בזמן.

אין הבדל גדול בין להיות כלוא בין כותלי בית הסהר "מעשיהו" , לבין להיות כל יום ובמשך כל היום כלוא במסדרון ביה"ד האזורי בחיפה – ללא הגבלת זמן.

בזמנו לפני כעשרים וארבע שנים כאשר התחילו בתי הדין הרבניים לפסוק עפ"י חוק לקיום פסקי דין של גירושין והוציאו צווי הגבלה כנגד הבעל בגין סירובו לתת גט. נכתבו ע"י הדיינים פסקי דין רבים שדנו וחקרו מדוע אין בהרחקות אלו משום כפיה לגט . 

בשורת הדין חלק ה' מוזכרים מספר פסקי דין שהרחיבו מאד בנושא ודנו מדוע אין בכל הנ"ל משום כפיה.

הצד השווה בפסקי הדין שאין בצווי ההרחקה לחץ כ"כ, ואינן אלא מניעת הטוב בשב ואל תעשה, יש מהדיינים שסברו שיש ליתן אפשרות לבעל שיוכל לעבור למקום אחר ושם ינצל מהרחקות אלו, ורק בכה"ג לא הווי כפיה.

מ"מ לדעתנו, להורות לבעל בקום ועשה להתייצב יום יום בביה"ד ולשהות במסדרון ביה"ד כל היום  כאשר הוראה זו ניתנת ללא הגבלת זמן וכאשר זה נעשה בצו של ביה"ד ובאיום בצו הבאה, לכאורה, יש לעיין היטב  האם לא נכשל ביה"ד  ח"ו במכשול כפיית גט.

• עפ"י חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין התשנ"ה 1995) סעיף 4 יש לאחר מתן פסק הדין לחיוב בגט, לקבוע מועד לסידור גט . לא סודר הגט . יש לקיים דיון במתן צווי הגבלה. בסעיף 4 (א 1) נכתב שיש לתת לכל בעל דין הזדמנות להשמיע את טענותיו קודם מתן הצו.          לא יתכן שביום שצדדים מוזמנים לצורך סידור הגט, גם יפסקו חיוב בגט, וגם ייחלו במתן סנקציות , להופיע למחרת ובכל יום, ולהמתין במסדרון ביה"ד כל היום.
• בחוק הדיינים בסעיף 19 א (ח) נכתב לגבי בקשה להפסיק המשך דיונים עקב בקשת פסלות הרכב "בעל דין שבדעתו לערער על החלטת דיין או בית דין לפי סעיף זה יודיע על כך לבית הדין, ומשהודיע כך, יופסק הדיון עד להחלטה בערעור , זולת אם החליט הדיין או בית הדין, לפי הענין, מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך בהליך…"

ביה"ד האזורי המשיך בהליך. עד שביה"ד הגדול נאלץ להוציא פעמיים צווים לעיכוב ביצוע. פעם לעיכוב סידור גט, ופעם לעיכוב קיום דיון על כתובה.

לאור כל האמור לעיל.

ביה"ד דוחה את הבקשה לפסלות ההרכב. כבוד דייני ביה"ד האזורי אינם חשודים ח"ו במשא פנים.

אולם מחמת הפגמים העקרוניים  הרבים שהיו במהלך סדרי הדין ושהוזכרו לעיל, ביה"ד מקבל את הערעור וקובע שיש לקיים את ההליך לפי סדר הדין. על כן פסק הדין של ביה"ד האזורי מיום כ"ב סיון תשע"ט 25/6/19 מבוטל.

מאחר והרכב זה של ביה"ד האזורי כבר אמר את דעתו בענין חיוב המערער בגט, ובכדי להסיר כל לזות שפתיים. ביה"ד הגדול מעביר את התיק להמשך טיפול בפני הרכב אחר של ביה"ד האזורי כל זאת בהתאם לתקנה קנ"ג בתקנות הדיון.

על המזכירות להעביר את התיק לכבוד הראב"ד של ביה"ד האזורי בחיפה, ע"מ שיעביר את המשך הטיפול בתיק להרכב אחר.

לאור התמשכות ההליך , ביה"ד מבקש שביה"ד האזורי בהרכבו החדש ידון ויכריע בתביעת הגירושין בהקדם.

הרב אברהם שינדלר

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מתאריך 6.6.19, הדוחה את הבקשה לפסילת ההרכב שהגיש המערער. במקביל טוען המערער לבטלותם של החלטות בית הדין האזורי מתאריך 12.6.19, המחייבות את הבעל במתן הגט וב'סנקציות' שהוטלו עליו, המחייבות אותו להתייצב מידי בוקר בבית הדין.

אקדים ואומר, שאינני רואה צורך להציג שוב את עובדות הרקע, שמוצגים באר היטב בדברי כבוד ידידי הרה"ג שינדלר שליט"א.

קראתי בעיון את מה שכתב כבוד ידידי הרה"ג שינדלר שליט"א, והריני מצטרף חד משמעית לדחיית הערעור בכל הנוגע לבקשת הפסילה של ההרכב. לא קיימת אינדיקציה כל שהיא למשוא פנים של ההרכב לטובת המשיבה וכנגד המערער. העובדה שמסקנת כבוד בית הדין האזורי היא שיש לקבל את תביעת האישה ולחייב את המערער במתן הגט ולהטיל עליו את ה'סנקנציות' המדוברות (שנתייחס אליהם בהמשך) אינם תולדה של משוא פנים כלל וכלל אלא הם פרי ניתוח הנסיבות שמונחות לפניו, שהובילו את בית הדין למסקנה שמדובר בבעל המעגן את אשתו שנים רבות ומהתל בבית הדין (ובכלל זה בחזרתו מהסכם הגירושין) ושכל טענותיו לשלום בית היו מן השפה ולחוץ, כאשר במקביל הוא מנהל יחסים עם אישה זרה. וכי כל נתבע שיוצא חייב בדין יוכל לטעון למשוא פנים רק בגלל שלא קבלו את עמדתו ורק בגלל שהוטלו עליו סנקציות לאכיפת החיוב, אתמהא.

אמנם, ב"כ המערער מצביעים (לטענתם) על פגמים רבים בהליך שהובילו להכרעת הדין, ושלדעתם יכולים לעורר חשש שמא משוא פנים יש כאן, ושמא המערער 'סומן' על ידי בית הדין כמי שצריך לחייב אותו במתן הגט בכל מקרה, עוד לפני שיתקיים ההליך השיפוטי הראוי. ואם אכן כך היו פני הדברים היה מקום לדון בבקשת הפסילה, כי אין לך משוא פנים גדול מזה, שהכרעת הדין כבר נתנה וכבר מונחת היא בראשם של הדיינים עוד לפני הדיון ולפני שמיעת הצדדים, וכל ההליך השיפוטי אינו אלא 'הצגה' לפרוטוקול.

אולם, כאמור, לדעתי, אין ספק שלא כך היו פני הדברים כלל, ורק לאחר קריאת כתבי הטענות, ולאחר שמיעת דברי הצדדים בדיונים הקודמים, וניתוחם, והעמדת אינדיקציות לבירור האמת, רק אז נתגבשה עמדתם של חברי ההרכב, וכך פועל כל בית דין, מי בקצרה ומי בארוכה.

אשר על כן, כאמור, אין מקום להיענות לבקשה לפסילת ההרכב בשום פנים, וחלק זה של הערעור נדחה.

אולם, באשר לחלק השני של הערעור, באשר לבטלותם של ההחלטות המחייבות בגט והמטילות את הסנקציות החריגות, ובאשר לדרישה להעביר את המשך הדיון בתיק להרכב אחר ככל ותתקבל הדרישה לבטלותם של ההחלטות, אינני מסכים למסקנתו של כבוד ידידי הרה"ג שינדלר שליט"א.

כבודו סבור שיש לקבל את החלק הזה של הערעור לאור הפגמים הרבים שהיו בהליך שהוביל להכרעת הדין, ולכן, לדעתו, יש להורות על בטלותם של ההחלטות הנ"ל, וממילא להורות על העברת המשך הדיון בתיק להרכב אחר, בהתאם לכללי ההלכה, שמבוארים היטב בדבריו של כת"ר.

לאחר העיון המדוקדק בחומר שבתיק, ולאור ההשלכה שיכולה להיות להוראה שכזו, אינני מסכים  למסקנה זו, ואבהיר את עמדתי.

אתייחס לטענותיו של כת"ר אחת לאחת, שכאמור כולם נוגעים לפגמים בהליך שהובילו להכרעת הדין, ולא להכרעה לגופה שבזה לא נדרשנו לדון כלל. הטענה המרכזית היא שהפגם בהליך הוביל לתוצאה ולהכרעה שיכולה להיות לא נכונה, לטענת המערער.

הפגם הראשון שעליו מצביע כת"ר היא שמספר הדיונים, שהוביל לחיובו של המערער במתן גט, במשך ארבע שנים היה שלשה בלבד, ושלושת הדיונים לא היו ממצים לדעתו של כת"ר ולא יכלו להוביל להכרעת הדין שנתנה, ואף לא כללו דיוני הוכחות של ממש.

אמנם, ייתכן שבתי דין אחרים היו מתנהלים אחרת, והיו מקיימים דיונים נוספים במשך אותם ארבע שנים כדי להגיע להכרעת הדין, אבל מכל מקום לענ"ד אין פגם שכזה בהליך צריך להוביל לביטול ההחלטה. וכי ישנה הלכה או תקנה כל שהיא המצביעה על מספר הדיונים או לכמות מינימלית של השורות בפרוטוקול, או לאורך הדיון, שמאפשרים חיובו של בעל בגט. הדבר ברור, שזה תלוי בנסיבות התיק, בעילות הגירושין, באינדיקציות השונות לאימות הטענות, ובהתרשמות הדיינים מהצדדים, שפתם, תנועות גופם, תגובותיהם לשאלות בית הדין (וכמו סירוב המערער להיבדק בפוליגרף, בתיק שבפנינו), וכל דיין וניסיונו, וכישוריו השיפוטיים, ועוד גורמים רבים. אין ספק שיש תיקים שדורשים מספר דיונים רב ואף יותר משלושה כדי להגיע להכרעה, ויש תיקים שגם חצי דיון מספיק להיווכח בטענות האמת שבו. ובאופן כללי על כגון זה ניתן להמליץ 'שכשם שפרצופיהם של הדיינים שונים זה מזה כך דרכי התנהלותם ומזגם השיפוטי שונים זה מזה, מי בא בקצרה ומי בא בארוכה'. מכל מקום, לענ"ד מספר הדיונים ומספר השורות בפרוטוקול לא יכול להיכנס לקטגוריה של פגם בהליך.

כת"ר כדי להבליט את הבעיות בהליך המקוצר הנ"ל כתב להטעים את דבריו, בזה הלשון:

"מדובר בהליך איסורי חמור ביותר של חיוב בעל שנשא אשה כדמו"י לתת גט לאשתו בניגוד לרצונו. הליך שכזה חייב עפ"י ההלכה להיעשות במתינות ולפי כל כללי הפסיקה".

אבל מעיון בהכרעת הדין נשואת הערעור, הדבר ברור שלא מדובר בכפיית המערער במתן הגט אלא בהוראת חיוב של בית הדין, שלדעתו של כבוד בית הדין האזורי כך ראוי על פי הדין (ולענ"ד לא קרבו זה אל זה ורב המרחק, בין הוראת חיוב במתן גט לבין כפייתו, ואכמ"ל).

הן אמת, שמדובר בהכרעה משמעותית ביותר הדורשת שיקול דעת רציני ביותר, אבל לענ"ד כל הוצאת ממון מאדם, גם היא דורשת שיקול דעת רציני ביותר, ואם הפגם האמור בהליך אמור לבטל את ההחלטה, זה היה צריך להיות נכון גם בכל הכרעה אחרת שיש בה הוצאת ממון (גובה המזונות, חלוקת הרכוש, וכו'). ואין כוונתי חלילה להמעיט בחומר הדין של החלטה לחייב בגט אלא להעצים גם הכרעות אחרות, כשהעיקר הוא, שאם הפגם בהליך קבלת ההכרעה מוביל לביטול ההחלטה הרי שיש לעשות כן גם בשאר ההחלטות.

מכל מקום, לענ"ד אין זה פגם בהליך כלל, ואם בית הדין מגיע למסקנתו החד משמעית לחייב את המערער במתן הגט לפי הנסיבות שלפניו, שאין לו בהם ספק כלל, יהיה מספר הדיונים אשר יהיו, לא ניתן לבטל את החלטתו של בית הדין מחמת זה בלבד.

עוד צויינה טענת המערער, שהפסיקה המחייבת את המערער במתן הגט הופיעה תוך כדי דיון, ללא הוכחות, וללא שמיעת טענות, ללא סיכומים וללא הזכות היסודית לאפשר למערער לפרוך את טענות המשיבה התובעת, ומציין לדיון מיום 12.6.19 שורה 34, וההכרעה שנתנה מיד אחריו, שהיא ההחלטה נשואת הערעור.

באשר לטענה זו, לענ"ד, האמת צריכה להיאמר. דיון זה מתרחש כדיון רביעי מרגע הגשת התביעה לגירושין על ידי האישה, לאחר שהסכם הגירושין שעליו חתם המערער בוטל על ידי בית הדין הגדול בערעור קודם. אילו ההסכם היה מתקיים על ידי הצדדים, הם היו מתגרשים בהסכמה ללא טענות ומענות, וללא צלילי הרקע הצורמים שהתלוו להליך בסופו של דבר. ורק בגלל ביטולו של ההסכם הוצרך בית הדין האזורי לחזור למסלול התביעה הראשוני, שהחל כבר בתאריך 20.5.15.

בדיון השלישי, לאחר שנשמעו טענות ומענות הצדדים במשך שלושה דיונים, כשהאישה עומדת כל הזמן על תביעתה ועל רצונה להתגרש, בית הדין מוביל את הצדדים להסכם, שבכללו, המערער מוותר על חלקו בדירה (!!) בתמורה לוויתורה של האישה על כתובתה. יש לי יסוד להניח, שאלמלי ההגעה להסכם זה, בית הדין האזורי כבר אז היה מוציא הכרעה על חיוב הבעל במתן הגט, וייתכן בהחלט, שחששו של הבעל מהכרעה שכזו, לאור תוכנם של הדיונים ולאור טענותיה של האישה נגדו, היא זו שהובילה אותו לחתום על אותו הסכם שבוטל לאחר מכן. לפי זה, טענת ב"כ המערער שכביכול החיוב בגט ניתן במהלך דיון אחד ותוך כדי הדיון, (בלשון ב"כ המערער, "פסה"ד ניתן בהליך שמעולם לא ראינו כדוגמתו"), אין לה מה להישען. הדיון שבעקבותיו ניתנה החלטה, אינו אלא חזרה לנקודת הסיום של הליך בן שלושה דיונים שקדם להסכם.

עוד נטען, שהנימוקים נתנו לאחר פסק הדין ונבנו מפרוטוקול הדיון שלאחר מתן ההכרעה, גם טענה זו לענ"ד אינה במקום. בית הדין כתב את נימוקיו בקיצור נמרץ בהחלטה הראשונה, על בסיס כל דיוני העבר, וכך היא לשון ההחלטה, כפי שהיא מובאת בפרוטוקול הדיון:

"בית הדין סבור כי לאור הפירוד,  ולאור דוח החוקר, שהיה לעיני בית הדין ולעיני ב"כ הבעל עו"ד גוזלן אשר אף היא המליצה לו בענין הגירושין בית הדין מורה על חיוב האישה ( צ"ל – הבעל) בגט ויינתנו נימוקים".

ובלשון ההחלטה עצמה מתאריך 12.6.19:

"לאחר העיון בחומר שבתיק, והפירוד הארוך בין הצדדים כ-4 שנים, ושמיעת הצדדים בית הדין מחייב את האיש בגט.

נימוקים יצורפו לתיק בתוך 10 ימים".

ובכן, הנימוקים העיקריים הם, הפירוד הממושך (4 שנים!!), רעייתו של הבעל/המערער בשדות זרים (שמתומצת במינוח דו"ח החוקר), והעדר הסיכוי המוחלט לשלום בית.

האמירה ש"הנימוקים יצורפו לתיק בתוך 10 ימים", אין בכוונתה לומר, שאנו נחשוב מהם הנימוקים להחלטתנו שכבר נתנה ועכשיו 'נייצר אותם'. המכוון באמירה זו היא שעריכתם בצורה מסודרת, והרחבתם של הנימוקים, תינתן בשלב מאוחר יותר, וכפי שנראה מהחלטה המנומקת מתאריך 25.6.19, שאינה מוסיפה נימוקים על הנימוקים התמציתיים הנ"ל, אלא רק מרחיבה אותם. זהו הליך מצוי ומקובל (שלעיתים יש בו מעלה, ומניעת עינוי הדין) ואינני רואה בציטוט מפרוטוקול הדיון שלאחר החלטה פגם מהותי שיורד לשורשה של החלטה עד כדי ביטולה. הציטוטים הם רק הבלטה לעילות שכבר היו ידועות מראש על בסיס דיוני העבר.

עוד נטען על צירופו של דיין שלא היה בדיונים הקודמים להחלטה, ומפנים לתקנה ע"א בתקנות הדיון. בנסיבות שלפנינו הדיין החדש נכח בדיון האחרון שעל גביו נתנה ההחלטה נשואת הערעור, ואין ספק שבטרם שהצטרף להחלטה קרא את החומר שבתיק, וביחד עם שמיעת הצדדים בדיון הגיע למסקנה נשואת הערעור.

אמנם, תקנה ע"א מתקנות הדיון – ה'תשנ"ג, מצריכה שבית הדין בהרכבו החדש יודיע לצדדים על השינוי וישמע את תגובתם בטרם שיחליט כיצד יימשך ההליך, ומה שלא נתקיים בדיון שלפנינו. אולם, הצדדים לא הביעו התנגדות כל שהיא במהלך הדיון לסמכותו של ההרכב החדש להמשיך בדיון, ואף השתתפו באופן פעיל בדיון. לדעתנו, העדר הבעת התנגדות לסמכות של ההרכב החדש, בפעם הראשונה שניתן היה להעלותה, כמוה כהסכמה להמשך ההליך, ובדומה לנאמר בסעיף 15 (ד) (4) לחוק יסוד – השפיטה, שלפיו, התנגדות לסמכות אמורה להיאמר בהזדמנות הראשונה, ומכל שכן, בנדון שבפנינו, שלא רק שאף לא אחד מהצדדים הביע את התנגדותו לדיון בפני ההרכב החדש אלא הייתה השתתפות בדיון עצמו על ידי שני הצדדים, ואם הייתה התנגדות היא הייתה רק סביב שאלת הפסלות על בסיס סעיף 19 (א) לחוק הדיינים.

סוף דבר, אינני רואה פגם בהליך קבלת ההחלטה, שמצדיק את ביטולה רק בגלל הפגם שבהליך, וכאמור איננו דנים בהחלטה כשלעצמה, האם על בסיס נימוקיה היא מצדיקה את החיוב בגט אם לאו, שלזה לא נדרשנו כלל במסגרת הערעור.

והואיל וכך ואין הצדקה לביטול ההחלטה המחייבת בגט, אינני רואה סיבה להעביר את הדיון בהמשך ההליך, שעיקרו, שאלת חיובו של הבעל בכתובתה של האישה, להרכב אחר.

על אף האמור, אם למערער ישנם טענות או ראיות כנגד התביעה שלא נשמעו בדיון על ידי בית הדין, הוא רשאי להגיש בקשה לסתירת הדין לפי הנהלים המוסדרים  בתקנות הדיון, ובית הדין האזורי ישקול את הבקשה לגופה.

אולם, כל האמור זה באשר לעצם ההחלטה המחייבת את הבעל במתן גט, ומה שאין כן באשר לסנקציות שאותם הטיל בית הדין על המערער לצורך אכיפת החיוב, בענין זה אני מסכים עם מסקנתו של כבוד ידיד הרה"ג שינדלר שליט"א, וכפי שנדברנו בעל פה, שלסנקציות מסוג זה אין שורש וענף בסמכותו של בית הדין להורות עליהם, ולכן הם בטלות מעיקרם, ועל כבוד בית הדין האזורי, ככל שיראה לנכון להטיל סנקציות על המערער, עליו לפעול בהתאם לסמכות המוקנית לבית הדין במסגרת החוק וההלכה.        

הרב ציון לוז-אילוז         

ראיתי את דברי עמיתי כבוד ידידי הדיין הרה"ג ציון אילוז שליט"א בהתייחס לדברי.

אתייחס לנקודה אחת. בשאר הנקודות, הדברים שכתבתי מדברים בעד עצמם.

  כותב עמיתי לגבי ההצדקה לצירוף דיין חדש לפסיקה לחיוב בגט, כאשר לא השתתף כלל בדיונים קודמים אלא נכח בתחילת דיון – כמה שורות פרוטוקול בלבד ובו המערער הכחיש את הטענות שהעלתה המשיבה . " ואין ספק שבטרם שהצטרף להחלטה קרא את החומר שבתיק, וביחד עם שמיעת הצדדים בדיון הגיע למסקנה נשואת הערעור…. הצדדים לא הביעו התנגדות כל שהיא במהלך הדיון לסמכותו של ההרכב החדש… ובדומה לנאמר בסעיף 15 (ד) (4) לחוק יסוד – השפיטה, שלפיו, התנגדות לסמכות אמורה להיאמר בהזדמנות הראשונה…".

במחכ"ת, צר לי , אבל כוונתי היתה לפן ההלכתי בלבד.

ההלכה דורשת שהדיינים שפוסקים את ההלכה ישמעו את טענות וראיות הצדדים, וכפי שכתבתי סימוכין לכך לעיל.

אין הצדדים צריכים להעלות את זה בפני הרכב ביה"ד. אלא מוטל על הדיין לדרוש – לשמוע מפי הצדדים את טענותיהם וראיותיהם בקצרה קודם הצטרפותו לפסיקה. אין די בכך שקרא את החומר שבתיק ושמע מחבריו. וכפי שנכתב בתקנה ע"א לתקנות הדיון, העוסקת במצב בו בא שינוי בהרכב ביה"ד.

הרב אברהם שינדלר

קראתי בכל לב ובעיון את דברי עמיתיי הדיינים שליט"א.

לאחר העיון אני מסכים עם מסקנת עמיתי הרה"ג אברהם שינדלר .

הרב יעקב זמיר

לפיכך, לאור כל האמור לעיל ביה"ד פוסק:

1. דוחים את הבקשה לפסלות הרכב ביה"ד האזורי הנ"ל.
2. הסנקציה לחייב את המערער להופיע כל יום בביה"ד האזורי ולשהות כל יום במסדרון בין השעות 8.30 עד לסוף היום, וללא הגבלה בזמן, היא סנקציה חמורה ביותר. אין לה אזכור בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין התשנ"ה 1995) ולא בתקנות הדיון. מאחר ולסנקציות מסוג זה אין שורש וענף בסמכותו של בית הדין להורות עליהם, לכן הם בטלות מעיקרם. על כבוד בית הדין האזורי, ככל שיראה לנכון להטיל סנקציות על המערער. עליו לפעול בהתאם לסמכות המוקנית לבית הדין במסגרת החוק שצויין לעיל.      
3.  על פי הנימוקים דלעיל, פסק הדין של ביה"ד האזורי מיום כ"ב סיון תשע"ט 25/6/19 מבוטל. על המזכירות להעביר את תיק זה לכבוד הראב"ד של ביה"ד האזורי בחיפה כדי שיעביר את המשך הטיפול בתיק להרכב אחר בביה"ד האזורי בחיפה. סעיף זה ניתן ברוב דעות.
4. לאור התמשכות ההליכים בתיק זה, מבוקש שההרכב החדש ידון ויכריע בהקדם בתביעת הגירושין.
5. על המזכירות להשיב למערער את הסכום שהפקיד כתנאי לשמיעת הערעור, ועפ"י הנהלים המקובלים.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים, כמקובל.

ניתן ביום י"א בשבט התש"פ (06/02/2020).

הרב אברהם שינדלר הרב יעקב זמיר הרב ציון לוז-אילוז