מאגר פסקי דין

פסק דין

הוגש בפנינו ערעור על פסק הדין של ביה"ד האזורי בתל אביב מיום כ"ח אדר א' תשע"ט בו נפסק כדלהלן:

"כל האמור לעיל  טענת מאיס עלי, הודאת האישה על בגידה, רגליים לדבר, ופירוד ממושך, בית הדין מקבל את תביעת האישה לגירושין, ודוחה את תביעת הבעל לשלום בית ופוסק:

1. הבעל ייתן גט לאישה ניתן בזה פסק דין לגירושין.
2. האישה הפסידה כתובתה .
3. קובעים מועד לסדור גט ביום 17/03/2019 בשעה 9:00.
4. ככל שהבעל יסרב לבצע פסק דין זה רשאית האישה לבקש הרחקות דר"ת- צווי הגבלה".

טענות המערערים :

1. מבחינת ההלכה האשה אינה נאמנת לומר שחיה עם בן זוג בשם [א]. לדברי ב"כ המערער האשה עיניה נתנה באחר, ועיניה נתנה בממון המערער. על כן מבקש שיורו על שלו"ב.
2. בעבר, ביה"ד הפנה אותם למטפלת זוגית במכון שינוי . המערער היה מעונין בעוד מפגש אך המשיבה לא באה.
3. המשיבה לא הוכיחה כלל את טענת המאיסות. ביה"ד עצמו כותב שלא הוכח שהמערער סובל ממחלת הניקיון. לא הוכח שהיו לו התקפי קנאה. הוא הציג אישור רפואי שאינו מסוגל לעבוד יותר ממה שהוא עובד.
4. ארבעה דיונים התקיימו בדן יחיד. לאחר מכן התקיים דיון בפני שלשה. בדיון האחרון התקיים דיון ארוך ונכתבו בו 15 עמודי פרוטוקול כאשר אחד הדיינים הוא דיין חדש, שלא השתתף בדיונים קודמים. א"כ כיצד יכול ביה"ד להסתמך על הדיונים הקודמים ולקבוע בפסק דינו :

"לכל אורך הדיונים שמע בית הדין את טענות האישה כי הבעל מאוס עליה ואינה מעוניינת בחיים משותפים עמו, וכפי שאמרה בדיון ביום 09/05/18 "היא שונאת אותו, ולא רוצה אותו לא פיזית לא בבית ולא כשותף לחיים".

כבוד הדיין הרב [ו] לא שמע זאת בדיונים הקודמים משום שלא היה בעת הדיונים הקודמים. תקנה ע"א שנקבעה בתקנות הדיון, לא התבצעה כיאות.

טענות המשיבים:

1. אין כל סיכוי לשלו"ב. היה סדר כרונולוגי. קודם טענה האשה שוב ושוב על מאיסות, מאיסות. מאחר והגיש נגדה תלונות למשטרה. טען שהיא שקרנית, טען שיש לה הפרעה נפשית. היא מוסתת ע"י בני משפחתה.  רק אח"כ הכירה אדם אחר.
2. המערער הוא זה שפתח תחילה תיק לתביעת גירושין ולחילופין שלו"ב . לאחר מכן חזר בו וסגר את תביעת הגירושין.
3. היא חיה בפירוד מחודש 11/16. רק במרץ 17 הגישה את תביעת הגירושין ובחודש 10/17 התחיל הקשר עם גבר זר.

לאור האמור מבקשת לחייב ואף לכפות על המערער ליתן גט.

דיון והכרעה.

כבר בתחילת הדיון בפנינו, כאשר הציג ב"כ המערער כי הערעור נסוב כנגד החלטת ביה"ד האזורי שחייב את הבעל ליתן גט, העיר ביה"ד הגדול כי נוסח ההחלטה כפי שנוסח אין בו ואינו מורה כלל על "חיוב" בגט.

הנוסח שכתב ביה"ד האזורי "הבעל ייתן גט לאישה ניתן בזה פסק דין לגירושין". הינו נוסח עלום ואשר הכוונה העומדת מאחוריו ידועה אולי ליודעי ח"ן והעוסקים בחכמת הנסתר, אך בהחלט אינו יכול להיות ברור, ומהווה אך "חידה", לכל אדם.

בעבר כבר התייחס ביה"ד הגדול ללשונות מעין אלו, לשונות שאין אנו יכולים לעמוד על דעת הכותב אותן ועל כוונתו. מה שברור הוא, שלשון זה אינו יכול לשמש כהוראה על הטלת "חיוב" בגט. הנוסח הנ"ל של ביה"ד האזורי ככל שנתבונן בו אינו יכול לשפוך אור על מה היתה כוונת ביה"ד האזורי. הנוסח של "הבעל ייתן גט לאישה…" אינו מזכיר לא "חיוב" לא "מצוה" ואולי יכול לסבול שהכוונה היא אכן ל"המלצה". הנוסח נכתב בלשון סתמית "הבעל ייתן" נוסח המתייחס למה שיהיה בעתיד קביעה כללית שאינה מחייבת. וייאמר מפורשות, ביה"ד האזורי הוא הסוברני להחליט בתיק המונח בפניו, כל פסק והחלטה אשר נראים לו על פי שיקול דעתו ועל פי הראיות ששמע. בכוחו להטיל חיוב או מצווה או המלצה בלבד או גם לדחות כליל את התביעה לגט. אך על ביה"ד לנסח את החלטתו בצורה ברורה המובנת לכל אדם. הצדדים באים לפני ביה"ד בכדי לשמוע את מסקנתו והחלטתו ופסק דינו שייאמר הם בצורה ברורה וחותכת, ולא שהחלטת ביה"ד רק תהיה מקור חדש לספקות. הם אמורים לקבל תשובה ברורה שאין בה כל ספק אם "חיוב" או "מצוה" או "המלצה". מ"מ ברור כי כדי להורות על הטלת "חיוב" יש לכתוב זאת בצורה ברורה, דבר שאין בהחלטת ביה"ד האזורי שבפנינו. לדעתנו נוסח זה של החלטה כפי שניתנה יכול להכיל "המלצה" לגירושין כפי שביה"ד האזורי התרשם מתוך התיק ומן הדיונים שהיו בפניו.

נוסיף, כי גם האמור בסעיף ד' של החלטת ביה"ד האזורי, שהאשה רשאית לבקש שביה"ד יטיל הרחקות דר"ת על הבעל, אין בה כדי להבהיר את כוונת ביה"ד האזורי בהחלטתו בסעיף א'. זאת משום שלדעת חלק מבתי הדין ניתן להטיל הרחקות דר"ת גם על החלטה שהיא בדרגת "המלצה". כידוע דבר זה אינו מוסכם וחלק אחר של בתי הדין אינם מטילים הרחקות אלו אלא רק ב"חיוב" או לפחות ב"מצוה" אך לא בהמלצה. מ"מ כאמור אין בכך להבהיר את כוונת ביה"ד בהחלטה הנ"ל.

על פי פרשנות זו, שביה"ד האזורי כלל לא "חייב" בגט, אלא לאור המצב והנתק שבין הצדדים הגיע למסקנה כי יש ליתן החלטה שהיא בגדר "המלצה" לגירושין אך אין בה כדי "חיוב בגט", זוהי החלטה שבסיסה בשיקול הדעת של ביה"ד האזורי שדן בכל התיק לעומקו ואשר מכיר את המצב בין בני הזוג מתוך הדיונים והטענות וההליכים שבפניו, אין אנו מתערבים בהמלצתו.

בזאת היינו אמורים לסיים את הדיון בערעור הבעל. שהרי הערעור היה מכוון על כך שהבעל "חוייב" בגט, והיות ואנו סבורים כי אין כלל "חיוב" בגט בהחלטת ביה"ד אלא המלצה.

אולם בכדי שלא להשאיר את הצדדים בספק החלטנו להתייחס גם לאפשרות שביה"ד האזורי כיוון בהחלטתו על הטלת "חיוב" על הבעל ליתן גט לאשתו.

דעתנו היא שאם אכן כיוון ביה"ד האזורי לחייב בגט וכפי שב"כ המשיבה טענה בפנינו, אנו מקבלים את הערעור, וקובעים כי על פי הנאמר בתיק, אין מקום להטיל "חיוב" גט על הבעל. מהנימוקים הבאים :

1. טענת המאיסות לא הוכחה. הכל התבסס על טענות האשה בלבד.
2. טענת האשה שהיא חיה חיי אישות עם אדם זר. טענה זו לא הוכחה בעדים, ואינה סיבה מספקת לחייב את המערער בגט. וכמבואר בפוסקים. גם אם היו עדים על כך, אין כופים אותו לגרש. (ע"ע פד"ר ט' עמ' 171)
3. פירוד ממושך. גם בפירוד הממושך אין בכדי לחייב בגט, אם הגורם לפירוד היא עזיבת המשיבה את הבית ללא סיבה הלכתית מספיקה ומוצדקת. בנוסף נזכיר כי הנוהג המקובל בבתי הדין כי אין להעמיד חיוב בגט על בסיס תשובת רבי חיים פלאג'י. לכל היותר מצרפין שיטה זו במקום שקיימים יסודות אחרים לחיוב הגט.
4. באשר לטענה בערעור בדבר סדרי הדין – פסק הדין ניתן בפני שלשה דיינים שרק בדיון האחרון בתיק, השתתפו בו אותם שלושת הדיינים.

בנושא זה עלינו לציין שהמערער אינו בא בידיים נקיות.

בדיונים בתאריכים 31/1/18 , 4/3/18, 15/4/18, 18/4/18. המערער לא הופיע לדיונים. לו היה מופיע, היה מתקיים דיון בפני שלושה.

בדיון האחרון, השתתפו כבוד שלושת הדיינים הרבנים הגאונים חברי ההרכב בראשות האב"ד שליט"א. היה דיון ארוך ביותר וממצה. נכתבו 15 עמודי פרוטוקול. בהתחשב בכך שביה"ד הגדול מפרש את פסק הדין של ביה"ד האזורי כ"המלצה" בלבד על גירושין, די בדיון ממצה זה כדי להגיע למסקנה שביה"ד האזורי הגיע אליה, והמליץ עליה. וככל שהתכוון ביה"ד להטיל "חיוב", כתבנו לעיל שהערעור מתקבל מהנימוקים שנזכרו, כך שאין כל צורך לדון בערעור גם מנקודת מבט זו.

לאור כל האמור לעיל מוחלט:

1. ככל שכוונת החלטת ביה"ד האזורי להוות אך "המלצה" לגט, אין ביה"ד הגדול מתערב בהמלצה זו.
2. ככל שכוונת ביה"ד האזורי היתה להטיל "חיוב גט" על הבעל, אנו מקבלים את הערעור תוך קביעה שעל פי הנתונים הקיימים בתיק אין עילה לחייב את הבעל בגט.
3. ניתן ללא צו להוצאות.
4. ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ח בשבט התש"פ (13/02/2020).

הרב אליהו הישריק                         הרב מיכאל עמוס                       הרב אברהם שינדלר