החלטה
לפניי בקשה "לביטול החלטה שניתנה בדן יחיד ולהורות לבית הדין לדון בערעור ובבקשות ולפסוק בהרכב מלא" שעניינה בהחלטתו של כבוד חבר בית הדין הגדול הרב שלמה שפירא שליט"א שדחה על הסף, בדן יחיד, את ערעורו של המבקש.
הבקשה נדחית על הסף מן הטעם הפשוט שנשיא בית הדין הגדול אינו מוסמך על פי חוק לשמש ערכאת ערעור על החלטותיהם של דיינים אחרים בבית הדין הגדול וממילא אינו משמש כערכאה כזו.
ככל שהמבקש סבור כי יש יסוד לכך רשאי הוא לבקש מן הדיין שנתן את ההחלטה לעיין בה מחדש, אך לבקשה שלפניי אין יסוד בחוק ובתקנות.
בשולי הדברים, מבלי לקבוע מסמרות, ורק כדי שלא יתפרשו הדברים כ'עצה' להגיש לדיין שנתן את ההחלטה בקשה כאמור, אומר כי לכאורה אין יסוד גם לבקשה כזו, אם משום שבקשה לעיון מחדש צריכה להיות מושתתת על עובדות או ראיות שלא היו ידועות בעת שניתנה ההחלטה המדוברת, ובכל הנוגע לעובדות הנטענות בבקשה שלפניי – דומה שאין כאלה; אם משום שבטענה נגד מתן החלטה בדן יחיד שגויה לכאורה, שכן הצורך במתן החלטה בשלושה הוא בהחלטה שיש בה הכרעה של הדין בהיותה דוחה או מקבלת את הערעור לגופו, ולא כך בהחלטה הדוחה ערעור על הסף כבמקרה שלפנינו, בשל הגשתו לאחר המועד, תוך שהדיין אינו נעתר לבקשה – אפילו מפורשת וכל שכן לבקשה שאינה מפורשת ורק לפנים משורת הדין נדונה כאילו הוגשה, כבמקרה שלפנינו – להרשות את הגשת הערעור למרות האיחור.
לעניין זה אזכיר כי תקנה קלג(3) לתקנות הדיון מתירה בפירוש מתן החלטה הדוחה בקשת רשות ערעור במקרה שבו הערעור אינו 'בזכות' – וערעור לאחר המועד המותר אינו 'בזכות' – או החלטה הדוחה בקשה להאריך את המועד להגשת ערעור (וממילא דוחה על הסף, ולא לגופו, את הערעור עצמו), כמו גם החלטה הנעתרת לבקשה ממין זה, בדן יחיד.
מתן החלטה ממין זה בדן יחיד הוא אף דבר שבשגרה. למעלה מן הצורך אציין כי נוהג זה קיבל גושפנקה גם מבית המשפט העליון, על בסיס התקנה האמורה, שדחה בבג"ץ 250/15 עתירה שבה נטען נגד כך במקרה, שיצוין אגב גם כי הוא מזכיר ברבים מפרטיו ומטענות המערער – העותר, בערעור עצמו ובעתירה, את המקרה שבענייננו.
הבקשה שלפניי נדחית אפוא על הסף, והתיק ייסגר.
החלטתי מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.
ניתן ביום ו' באייר התשפ"ג (27.4.2023).
