ניכור הורי

פסק דין א.         לפנינו ערעור על צבר החלטות של בית הדין הרבני האזורי ירושלים שבהן דחה בית הדין למעשה – בין תוך אמירות מפורשות ובין

החלטה א.      לפנינו בקשת המערערת לנקיטת הליכים נגד המשיב בהתאם לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז – 1956, ולפקודת ביזיון בית המשפט,

החלטה ביום א' בכסלו תשפ"ד (14.11.2023) ניתנה החלטת ביה"ד כדלהלן: "לפני תביעה נוספת בעניין ניכור הורי, אחריות הורית, חלוקת זמני שהות וסנקציות על הפרות. עיון

החלטה התובעת מבקשת להתגרש. בקשתה נשלחה לתגובת הבעל.  בתגובתו לבקשתה, הנתבע מסרב לגרש. בעיקר בשל הניכור ההורי שהוא חווה מהמבקשת. ואכן, עיון קל בתיק להסדרי

החלטה בפני ביה"ד תביעת האב, להורות לאם להשיב את שלוש בנותיהם של הצדדים להתגורר באזור אשקלון, מקום מגורי הצדדים בתקופת הנישואין. כיום האם מתגוררת עם

החלטה בפניו בקשת האב לראיית הילד (בן יחיד). עמדת שני הצדדים כבר נשמעה פעמים רבות, בתיקים השונים. האם טוענת שהאב פוגע בילד, כולל פגיעה מינית,

החלטה תיק זה מתנהל בפניי כדיין יחיד, בהסכמת הצדדים. בדיון ביום י"ג באייר תשפ"ג (04/05/2023) שמעתי על מצבם של הילדים מפי הצדדים, וכן על מצבם

החלטה בפנינו תיק להסדרי שהות. הצדדים גרושים מיום 19.11.15. לצדדים שני ילדים, תאומים, בן ובת, בגילאי 11.5. למעשה, בפנינו תלונת אב על ניתוק הילדים ממנו

פסק דין בפניי בקשת הנתבעת לרשום את הילדים למוסדות החינוך בב'. בדיון שהתנהל בפני הח"מ לאחר שהצדדים קבלו את סמכותו כדן יחיד ופעלו על פי

פסק דין הצדדים התגרשו בבית הדין ביום …. תשפ"ב, ולהם חמישה ילדים, מהם שתי קטינות. בית הדין דן בעניין מזונות הקטינות והסדרי השהות. התקיימו דיונים