צווי הגבלה (סנקציות)

החלטה בפנינו תביעת גירושין של התובעת. עד היום הנתבע מסרב לגרש את אשתו, אף שחויב בכך בפסק הדין שמיום 8.1.23, והוא מעגן את אשתו. בהחלטת

החלטה בפנינו בקשת התובע למתן החלטה בבקשתו למינוי כונס נכסים ספציפי (עו"ד יאיר שופל) לגביית הקנסות שהוטלו על הנתבעת, לאור הודעות המרכז לגביית קנסות כי

פסק דין רקע ועובדות מוסכמות הצדדים נישאו באב תשנ"ד (יולי 1994). בתשנ"ו–תשנ"ז (1996) קבע בית הדין האזורי בהרכב קודם כי האישה מורדת וכי הפסידה את

פסק דין לפנינו ערעור על החלטות בית הדין האזורי בצפת – חיוב הבעל לגרש את אשתו והטלת צווי הגבלה עקב סירובו לקיים את פסק הדין.

החלטה לפנינו בקשת המבקש להטיל על האישה מאסר כאמור בהוראות סעיף 3(א) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995. נקדים ונאמר, כי

החלטה הובאה לפני החלטת בית הדין האזורי מיום י"ג בשבט תשפ"א (26.1.21) המורה כדלהלן: לאור האמור מחליט בית הדין כדלקמן: 1.       מורים על מאסרה של

החלטה בהתאם להחלטת בית הדין בית הדין מיום ה' באדר תשפ"א (17.2.21), קבוע להיום מועד לסידור גט בין הצדדים. הבעל מבקש לגרש. טוען בא כוח

החלטה בפנינו תביעת גירושין של התובעת, בפירוד הנמשך כבר כשלוש שנים. הבעל מתגורר בצרפת, האישה גרה בישראל. נציין כי תיק הגירושין נפתח על ידי התובעת

החלטה ביום ו' תמוז תש"פ (28.6.20)  הגיש  נתבע מס' 2 בקשה כי אפסול את עצמי מלשבת בדין בעניינו. עוד טרם הספקתי לסיים את קריאת הבקשה

החלטה לפנינו בקשת המבקש כדלקמן: כב' בית הדין מתבקש להרחיב את הסנקציות שהוטלו על האישה ולהחליט כדלקמן: להטיל על האישה מאסר כאמור בהוראות סעיף 3