הפרת הסדרי ראיה

פסק דין א.         לפנינו ערעור על צבר החלטות של בית הדין הרבני האזורי ירושלים שבהן דחה בית הדין למעשה – בין תוך אמירות מפורשות ובין

החלטה א.      לפנינו בקשת המערערת לנקיטת הליכים נגד המשיב בהתאם לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז – 1956, ולפקודת ביזיון בית המשפט,

החלטה ביום א' בכסלו תשפ"ד (14.11.2023) ניתנה החלטת ביה"ד כדלהלן: "לפני תביעה נוספת בעניין ניכור הורי, אחריות הורית, חלוקת זמני שהות וסנקציות על הפרות. עיון

החלטה התובעת מבקשת להתגרש. בקשתה נשלחה לתגובת הבעל.  בתגובתו לבקשתה, הנתבע מסרב לגרש. בעיקר בשל הניכור ההורי שהוא חווה מהמבקשת. ואכן, עיון קל בתיק להסדרי

פסק דין לפני בית הדין פרשה כאובה שאין דרך לכנותה אלא "פרשת האב העגון למרכז הקשר". הצדדים התגרשו כדמו"י לפני למעלה מ 7 שנים, ולהם

פסק דין א.         לפנינו ערעור שעניינו בהחלטת בית הדין הרבני האזורי תל אביב (הרכב יא) מכ"ז בסיוון התשפ"ב (26.6.22) שבה נקבע כי המערער "האב מפר

פסק דין בפניי בקשת הנתבעת לרשום את הילדים למוסדות החינוך בב'. בדיון שהתנהל בפני הח"מ לאחר שהצדדים קבלו את סמכותו כדן יחיד ופעלו על פי

פסק דין רקע ביום 09.01.2021 פתחה האישה תיק גירושין. במסגרת זה הציגה תביעת גירושין חריפה, שלא מותירה ספקות בדבר רצונה להתגרש. עם היפתח התיק ניתנה