החלטה
הוגש בפנינו ערעור על פסק הדין של ביה"ד האזורי באשקלון מיום ג' בשבט תשפ"ג 25/1/23 שקבע בדעת רוב שהמערערת אינה יהודיה .
סיכום הדעות כפי שמופיע בתחילת פסק הדין נשוא הערעור הוא כדלהלן:
" לאחר שמיעת דברי המבקשת ובא כוחה, ולאחר עיון במסמכים הרבים שבתיק ובכללם תיקים סרוקים של בירור יהדות אמה של המבקשת, וחוות דעת של מבררי היהדות, ביה"ד קובע בדעת רוב, כי המבקשת אינה יהודיה.
הואיל וקביעה זו עומדת בניגוד להחלטות ביה"ד ת"א מיום ט"ו בשבט תשנ"ב (20.1.1992) ומיום ז' אדר ב' תשנ"ב (12.3.1992) המאשרות את יהדותה של אם המבקשת, והואיל וההרכב שנתן את ההחלטות הנ"ל אינו קיים ועל כן אין מקום להפעיל את הנחיה 14(א) בהנחיות לבירור יהדות תש"ע-2010, ביה"ד פונה למנהל האגף לבירור יהדות, לצורך ביצוע הוראות הנחיה 14(ה) בהנחיות הנ"ל, בדבר הקמת הרכב מיוחד על ידי כב' נשיא ביה"ד הגדול שליט"א.
דעת המיעוט היא כי לא ניתן על סמך המידע שבפני ביה"ד, ובכלל זה המידע החדש שהציגו מבררי היהדות, לבטל את פסק הדין המאשר את יהדותה של אם המבקשת. לפיכך יש לבטל את כל ההחלטות המעכבות את ביצוע פסק הדין הנ"ל, ולקבוע כי פסק הדין המאשר את יהדותה של אם המבקשת עומד בתוקפו, ועל כן גם המבקשת שלפנינו היא יהודיה." ע"כ ציטוט.
רקע קצר
ט' אמה של המערערת עלתה ארצה בשנת 91 עם בעלה ב' שנקבע לגביו שהוא יהודי.
היא עלתה מלווה בשני ילדיה ש'יליד 73 וי' ילידת 79. בזמנו צוין במסמכי מחלקת העליה שהם עולים כבני משפחתו של ב' היהודי.
ביום 20/1/92 ביה"ד האזורי בתל אביב בפני הרכב הדיינים שרמן ואליעזרוב שליט"א , וריגר זצ"ל קבע בהחלטתו שט'יהודיה כל זאת על סמך שמיעת עדים שהופיעו בפניהם.
לאחר פניה של משרד הפנים אליהם שיידע אותם שט' אינה יהודיה חזרו על פסיקתם ביום 13/2/92.
לאחר פניות נוספות וחומר נוסף של מסמכים שהופנה ממשרד הפנים לביה"ד האזורי בתל אביב. ביום 22/9/05 עיכב ביה"ד האזורי בהרכב הדיינים שיינפלד וריגר זצ"ל ודומב שליט"א את פסה"ד שניתן שט' יהודיה.
בין לבין, המערערת נישאה כדמו"י ביום 19/9/96 והתגרשה בגט ביום 5/5/05 בהחלטה קבע הרב אהרון כץ שליט"א כי יש לתת לצדדים את תעודת הגירושין אולם לא לתת מסמך מעשה בי"ד עד לבירור יהדותם.
בשנת 2008 כאשר המערערת ביקשה לקבל את מעב"ד, הרב אהרון כץ שליט"א כתב בהחלטה שהמערערת הציגה תעודת לידה שלה ושל אמה ובשתיהן נכתב שהאם והסבתה אינם יהודים ועל כן דרש לראות תעודת לידה מקורית של ל' ילידת 1928 אמה של ט' .
המסמך לא הוגש.
לאחר זמן רב כשנמצא המסמך התברר שבאותה תעודת לידה מקורית הושמט שם אמה של ל' (היה כתוב סינית) ואביה נ'.
בתעודת הלידה המשוחזרת שג"כ הוגש ושהרישום שלה הוא משנת 1942 על לידה משנת 1928 נכתב ששם אמה של ל' ס'.
ביה"ד סבר שמדובר בזיוף של התעודה שהרי בתעודה המקורית הושמט שם האם.
בשנת 2018 פתחה המבקשת תיק לבירור יהדותה.
המלצת מברר היהדות של בתי הדין מיום 7/6/18 היתה שלילית.
בעקבות כך, כתב הרב שטיינהויז שליט"א החלטה שיש לעכב את נישואי אחיה של המערערת כל זאת כאמור עפ"י המלצות מבררי היהדות.
ביום 2/2/21 נפתח מחדש תיק לבירור יהדות ובעקבות כך הוצא פסק הדין נשוא הערעור.
ב"כ המערערת ביקש שנאמץ את דעת המיעוט, וע"י כך תתייתר למעשה החלטת הרוב שקבעה שיש להעביר את התיק להרכב מיוחד לבירור יהדות של בי"ד אזורי .
מבלי להיכנס לגופו של ענין ולבירור הערעור שבפנינו ביה"ד הסביר למערערת ולב"כ שסדר הדין והדרך הנכונה להמשך בירור היהדות היא בפניה לבי"ד מיוחד.
להלן נבאר דברינו:
בהנחיות בירור יהדות מיום ג' באלול תשפ"ב 30/8/22 נקבע בסעיף 14 (ה) "נשארו שני בתי הדין חלוקים בדעתם, יודיע על כך מנהל תחום בירור יהדות לנשיא בית הדין הרבני הגדול, והנשיא יעביר את התיקים הנוגעים בדבר להרכב מיוחד של בית דין אזורי שיכריע במחלוקת…"
בתיק שבפנינו קיימות שתי החלטות סותרות של בתי הדין האזוריים.
ביום 20/1/92 ביה"ד האזורי בתל אביב קבע שטטיאנה שהיא אמה של המערערת – יהודיה על סמך שמיעת עדים שהופיעו בפניהם.
ואילו בפסק הדין נשוא הערעור שהיא בתה של טטיאנה נקבע בדעת רוב כי המערערת אינה יהודיה.
מאחר וההרכב הראשון משנת 92 כבר אינו קיים, עפ"י ההנחיות הנ"ל יש להעביר את התיק לבירור בפני הרכב מיוחד של בית דין אזורי, וכפי שנקבע בביה"ד האזורי בדעת רוב.
ביה"ד הגדול משמש כערכאת ערעור על בתי הדין האזוריים.
בתקנות הדיון תקנה קל"ב (1) נכתב "כל פסק דין וכל החלטה של בית דין אזורי הגומרת את הדיון באופן שלא יינתן עוד פסק דין , ניתנים לערעור לבית הדין הגדול."
לאור האמור, בתיק בפנינו ההליכים בבתי הדין האזוריים טרם הסתיימו שהרי על פי הנחיות בירור היהדות המערערת טרם פנתה לביה"ד המיוחד ע"מ שיקבע את עמדתו בשאלת יהדותה.
רק לאחר השלמת ההליך בפני הרכב זה , יושלם למעשה הבירור המלא בפני בתי הדין האזוריים וניתן יהיה לפנות לערעור בפני ביה"ד הגדול. בית הדין הגדול משמש כערכאה סופית לבירורים מסוג זה .
למותר לציין שאם ביה"ד הגדול היה דן בתיק לגופו והיה מקבל החלטה לדחות את הערעור בכך היה קובע למעשה שהמערערת אינה יהודיה. לא היה שייך להעביר את התיק לאחר מכן להמשך בירור בפני הרכב מיוחד של בית דין אזורי. שהרי ההרכב המיוחד דינו כדין בית דין אזורי, ואינו משמש כערכאת ערעור על ביה"ד הגדול.
לאור כל האמור לעיל :
- כאשר ישנם החלטות סותרות של בתי הדין האזורים לגבי בירור יהדות של קרוב מן האם של בעל דין יש לנהוג עפ"י הנחיות בירור יהדות סעיף 14 שאושרו ע"י חבר דייני ביה"ד הגדול ומועצת הרבנות הראשית.
- בנדון דידן היות וההרכב הראשון של בית הדין האזורי שקבע עמדתו לגבי אמה של המערערת כבר אינו קיים, עפ"י ההנחיות הנ"ל סעיף 14 (ה) יש להעביר את התיק לכבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול הגאון הרב דוד לאו שליט"א, והנשיא יעביר את התיק להרכב מיוחד לבירור יהדות של בית דין אזורי שיכריע במחלוקת.
- לאחר שביה"ד המיוחד יכריע בשאלת יהדותה של המבקשת, ככל שידרש, ניתן יהיה לפנות ולהגיש ערעור בפני ביה"ד הגדול.
- ניתן ללא צו להוצאות , על המזכירות להשיב למערערת את דמי הערבות שהפקידה כערובה לשמיעת ערעורה.
- ביה"ד סוגר את התיק.
- ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום כ"ג בסיון התשפ"ג (12/06/2023).
הרב אברהם שינדלר הרב מימון נהרי הרב ציון לוז־אילוז
