ותביעה לנקיטת הליכי "ביזיון בית הדין" נגד הורי הבעל המעגן
החלטה
1. רקע והליכים קודמים
1. פרשת עיגונה המתמשך והאכזרי של [פלונית] היא אחת מפרשיות העיגון הקשות ביותר שאִתן מתמודדת מערכת בתי הדין הרבניים.
בנם של הנתבעים 2 ו-3, [פלוני], נשא לאישה כדת משה וישראל את [פלונית] בשנת תשנ"ז (1997) בברזיל, מקום מגורי הורי האישה. זמן קצר לאחר הנישואין עברו בני הזוג להתגורר בארה"ב בסמיכות להורי הבעל. לבני הזוג שני ילדים, כיום, כבני שבע עשרה ואחת עשרה.
בשנת תשס"ה (2005) הגיעו האישה והילדים לביקור אצל הורי האישה, שעלו בינתיים ארצה. במהלך הביקור לקתה האישה באירוע מוחי קשה שבגינו נשארה נכה ומוגבלת עד היום. לאחר תקופה קצרה, ננטשה האישה החולה והנכה על ידי בעלה ונשארה בארץ, ואילו בעלה שב לו לחו"ל. מאז – במשך למעלה מעשר שנים הוא מעגן אותה באכזריות ומסרב ליתן לה גט.
2. ביום ב' באב תשע"ד (29.7.14) ניתן על ידי בית הדין פסק דין מנומק המחייב את הבעל ליתן גט לאשתו. במסגרת פסק הדין נקבע כי בנסיבות העיגון החמורות ניתן גם לכפות את הבעל לתת גט לאשתו.
הבעל המתגורר בארה"ב התעלם מפסק הדין ואף לא טרח לערער עליו. הדבר אינו מפתיע שכן הבעל גם אינו מכבד פסק דין של בית משפט לענייני משפחה אשר חייב אותו לשלם מזונות לילדיו.
3. בחודשים האחרונים החל בית הדין לעסוק באופן נמרץ בפתרון חידת העגינות המתמשכת והתעלומה האופפת את מניעי הבעל המעגן.
ההליך החל נוכח טענה חוזרת ונשנית של האישה שעל פיה: חמיה וחמותה – הוריו של הבעל המעגן, המשתייכים מגזרית לציבור החרדי-חסידי ומתהדרים בעושרם הגדול ובפעילות פילנטרופית לטובת מוסדות חסידות ירושלמית ידועה, הם העומדים אחרי עיגונה.
טענתה של האישה קיבלה חיזוק מדיווחים שקיבל בית הדין מאגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים.
בית הדין זימן את הורי הבעל הסרבן למתן עדות ואף עיכב את יציאתם מן הארץ, שכן סבר, אף ללא קשר לטענת האישה, כי בירור עם הורי הסרבן המעגן עשוי לשפוך אור על התעלומה.
4. מסתבר כי החם והחמות, הוריו של סרבן הגט, לא "אהבו" את זימונם לבית הדין ולכן פנו "למסלול אלטרנטיבי" כדי לשבש הליכי משפט ולהשפיע על החלטות בעניינם.
בהחלטה מיום ה' מרחשוון תשע"ו (18.10.2015) הורנו על הגשת תלונה במשטרה נוכח פנייה שקיבל אב בית הדין מאישיות נכבדה ושנועדה להבהיר כי המבקש זכאי "ליחס מיוחד" נוכח היותו "גביר גדול."
5. ארבעה דיונים קיים בית הדין בניסיון לפתור את חידת העגינות המתמשכת כאשר ברקע כל הדיונים טענת האישה המעוגנת כי מעגניה האמִתיים הם חמיה וחמותה.
בהחלטה מנומקת (בתיק 927170/8) מיום ט"ו טבת תשע"ו (27.12.2015) דחה בית הדין את בקשת הורי הבעל המעגן לבטל את צו עיכוב היציאה שניתן נגדם.
בית הדין ציין בהחלטה כי על אף המאמצים הרבים והזמן הרב אשר הושקע, נוכח התנהלותם הבעייתית של הורי הבעל המעגן, ערפל כבד וסמיך אופף את מניעיו של סרבן הגט וחידת עגינותה של [פלונית] טרם נפתרה.
נציין כי אף שטענתה של האישה כי חמיה וחמותה הם מעגניה האמִתיים קיבלה חיזוק מדיווחי אגף העגונות כמו מדבריהם שלהם עצמם במהלך הדיונים, נמנע בית הדין מקביעה בעניין מאחר שהליך הבירור טרם מוצה והדבר לא הוכח ברמה הנדרשת.
בית הדין הסתפק באמירה מרומזת כי מניעיהם של החם והחמות שלא לסייע בפתרון חידת העגינות של כלתם הם חידה כשלעצמה.
6. ביום י"ז טבת תשע"ו (29.12.2015), יומיים לאחר מתן ההחלטה, הגישה האישה לבית הדין בקשה לנקיטת אמצעים נגד הורי הבעל המעגן [אלמוני] ו[אלמונית], על פי פקודת בזיון בית המשפט ובהתאם להוראות סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) תשט"ז-1956. זאת, נוכח טענתה כי הם העומדים מאחורי העיגון המתמשך והאכזרי.
7. כמה ימים לאחר מכן, הגישו הנתבעים ערעור על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול (תיק 1063350/1) ובהמשך גם עתירה לבית המשפט העליון (בג"ץ 959/16).
בהחלטה מיום י"ד אדר א' תשע"ו (23.2.2016) הורה לנו בית הדין הגדול לקיים הליך דיוני מהיר לפתרון התעלומה האופפת את נסיבות העיגון, הליך שבמסגרתו גם ייחקרו הורי הבעל המעגן.
בית הדין הגדול גם הורה, שבסוף ההליך הדיוני תינתן החלטה מנומקת שבה יבהיר בית הדין אם עיכוב היציאה ניתן רק לצורך הליך העדתם בשאלת-חידת העיגון, וזאת, מכוח סעיף 4 לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז-1956 או שמא גם מכוח סעיף 7א לחוק ונוכח הטענה כי הורי הבעל הם העומדים מאחורי סרבנות הגט חסרת הפשר של בנם.
8. כבר עתה, בפתח דברינו נבהיר כי עיכוב היציאה שורשו אכן בהליך העדתם של הורי הבעל, אך כפי שהוזכר עוד מתחילת ההליך, עמדו ברקע כל העת טענות שמכוחן היה מקום לבחון גם הליכים מכוח סעיף 7א לחוק, וממילא גם את המשך עיכוב היציאה לצורך הבטחת קיום הליכים אלה וקיום ההחלטות שיינתנו בהם – ככל שאכן ינבטו זרעי טענות אלה ויגובו בראיות שיהיה בהן כדי לבססן ולהביא לידי קיום הליכים אלה.
9. ואכן, בהחלטה מיום ט"ו אדר א' תשע"ו (24.2.2016) החליט בית הדין, בהתאם להחלטת כבוד בית הדין הרבני הגדול, לקבוע שלושה מועדי דיון רצופים – לימים כ' אדר א' תשע"ו (29.2.2016), כ"א אדר א' תשע"ו (1.3.2016) כ"ב אדר א' תשע"ו (2.3.16). כדי לאפשר הליך דיוני מהיר ורצוף אף נקבעו הדיונים ב"משמרת שנייה."
בהחלטה קבע בית הדין, בהתאם להחלטת בית הדין הגדול, כי הדיונים יתמקדו בניסיון לפתור את חידת עגינותה של התובעת גב' [פלונית] וכן בבקשתה לנקיטת אמצעים נגד הורי הבעל המעגן [אלמוני] ו[אלמונית] על פי פקודת בזיון בית המשפט ובהתאם להוראות סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) תשט"ז-1956, נוכח טענתה כי הם העומדים מאחורי העיגון המתמשך והאכזרי.
בית הדין גם קבע בהחלטה נוהל מהיר להגשת בקשות לזימון עדים לדיונים בשל סד הזמנים הצפוף.
למחרת היום, בט"ז אדר א' תשע"ו (25.2.2016), הגישו ב"כ האישה בקשה, ולפיה ייחקרו בדיון התובעת והנתבעים – הורי הבעל המעגן, וכן חמישה עדים נוספים.
נציין כי ב"כ הנתבעים לא הגישו בקשה כלשהי לחקירת בעלי הדין או לזימון עדים מטעמם עד לתחילת הדיונים, ואף לא לאחר מכן – במהלך ימי הדיונים – למרות העובדה שבית הדין נעתר לפנים משורת הדין לבקשתם העקרונית במהלך הדיונים, לפיה, יתאפשר להם לזמן עדים להמשך הדיונים ככל שיבקשו זאת.
בהחלטה מיום י"ט אדר א' תשע"ו (28.2.2016) קבע בית הדין את סדרי הדיון ואת סדר חקירת הצדדים והעדים.
2. ההליך הדיוני
א. מסגרת הדיונים ופתיחת ההליך
1. בימים כ' אדר א' תשע"ו (29.2), כ"א אדר א' תשע"ו (1.3) וכ"ב אדר א' תשע"ו (2.3) קיים בית הדין שלושה ימי דיונים רצופים "במשמרת שנייה" במטרה לפתור את חידת ותעלומת העגינות.
על כתיבת הפרוטוקול הופקד הרב יחיאל פריימן המכהן כעוזר המשפטי של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב והנחשב כסופר הדיינים הטוב ביותר במערכת בתי הדין הרבניים.
נוכח העובדה שכתיבת הפרוטוקול הופקדה בידי סופר דיינים מקצועי ודייקן ובשל סד הזמנים הצפוף, דחה בית הדין בתחילת הדיון את בקשת ב"כ הנתבעים להקליט את הדיון.
שלוש עשרה שעות דיון קיים בית הדין, כאשר בשני הימים הראשונים מתחילים הדיונים בשעות הצהריים ומסתיימים בשעות הערב.
2. נוכח העובדה כי מדובר בהליך רגיש וטעון, וכדי להשרות אווירה נינוחה ככל האפשר, מצא בית הדין לנכון לפתוח את ימי הדיונים במתן הבהרות.
בית הדין הבהיר כי הוא מחויב לדון דין אמת ולעשות משפט וצדק וכי ההליך הדיוני יתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה.
עוד הבהיר בית הדין כי עסקינן בזכויות אדם של שני הצדדים: זכותה של גב' [פלונית] להשתחרר ממערכת הנישואין, וזכותם של מר [אלמוני] וגב' [אלמונית] לחופש התנועה, וכי עם כל הרצון והמחויבות לפתור בעיית עגינות – על פי ההלכה אין מתקנים עוול בעוול. לפיכך, ככל שיתברר שלמר [אלמוני] ולגב' [אלמונית] אין חלק בפרשת העיגון, יבוטל צו עיכוב היציאה באופן מידי.
בית הדין גם הבהיר כי הוא מחויב לקיום הליך ראוי, ואף שהתיק טעון מאוד תהיה הקפדה על קיום ההליך הדיוני בצורה ראויה, ללא התפרצויות והפרעות ותוך שמירה על כבודו של בית הדין.
נוכח העובדה כי הנתבעים צירפו לייצוגם פרקליט שאינו עוסק בדיני משפחה ואינו מכיר את סדרי הדין בבתי הדין הרבניים, מצא בית הדין לנכון כמה פעמים במהלך הדיונים להבהיר ולהסביר את המושכל הראשון הידוע לכל באי שערי בית הדין, כי בשונה משיטת ניהול הדיון בשאר מערכת המשפט הישראלית שיטת ניהול הדיון הרבנית אינה אדוורסרית.
בית הדין הסביר כי הגישה הבסיסית של סדרי הדין הרבניים היא כי תפקידו של הדיין אינו לצפות באופן סביל במאבק המשפטי הנטוש נגד עיניו, כי אם ליטול חלק פעיל בחקירת בעלי הדין והעדים. בית הדין הבהיר כי תפקידו וסמכויותיו כממונה הראשי על חקירת עדים קבועים בתקנה פ"ט לתקנות הדיון.
ב. התנהלותם הבעייתית של ב"כ הנתבעים
1. לאור ההבהרות והמאמצים שעשינו, ציפינו שעל אף המתח הרב יעלה בידינו לחשוף את המניעים ואת העומדים מאחורי עיגונה של [פלונית] בהליך יעיל, מהיר וענייני.
דא עקא, ככל שהתקדם ההליך נוכחנו כי בעוד בית הדין ביקש לחשוף את האמת בהליך ענייני, ב"כ הנתבעים ביקשו לקעקע את ההליך ולשלול את הלגיטימיות שלו ובכך למנוע את חשיפת האמת.
רק כך אפשר להסביר את העימותים היזומים על ידי בא כוח הנתבעים – עו"ד אליעד שרגא המתועדים לרוב בעשרות עמודי הפרוטוקולים;
רק כך אפשר להסביר התנהגות פרובוקטיבית ההולכת ומקצינה ככול שהעדויות הופכות להיות משמעותיות יותר;
רק כך אפשר להסביר את הזלזול ואת ההתנשאות של עו"ד שרגא כלפי ביה"ד ("האינסטנציה הזו…" כלשונו) ;
רק כך אפשר להסביר שתי בקשות פסילה מופרכות מיסודן;
רק כך אפשר להסביר הימנעות מהגשת בקשה להעיד עדים לפני ביה"ד;
רק כך אפשר להסביר בא כוח המטיח בפני עד שיש בידו קלטת המפריכה את דבריו, בעוד אין היא מצויה בידו במועד הדיון ותִמלול שלה כלל אינו מצוי ברשותו – אכן, מי שבא במטרה לקעקע את ההליך ו"לפוצץ" את הדיון לא מתכונן לחקירה נגדית…
רק כך אפשר להסביר הימנעות הפגנתית מחקירת עדים מרכזיים, החל מאמצע יום הדיונים השני והימנעות מההתייצבות לדיון השלישי, הקצר, תוך שליחת עו"ד זוטרה, גם היא – לא כדי שתטען או תחקור אלא לשם הגשת הודעה רצופת השמצות אישיות כלפי אב בית דין המנסה ככל יכולתו לעשות מלאכתו אמונה, לקיים הליך ראוי ולחשוף מי עומד מאחורי עיגונה של אישה צעירה ונכה;
רק כך אפשר להסביר הימנעות מהגשת סיכומים, המנומקת גם היא בהודעה דומה המכילה השמצות.
במקום להתמודד עם עדויות ועובדות עוברים לתקיפת והשמצת הדיין…
דרך זו אינה מכובדת ואינה מכבדת, וחבל שכך.
2. אולי כך אפשר להבין גם את העובדה, שבעוד בית הדין מקיים הליך חריג של דיונים רצופים וארוכים, יום אחר יום, ב"משמרת שנייה" בשל הנחיצות בבירור האמת במהירות האפשרית, בא כוחם של הנתבעים, עו"ד אליעד שרגא, מוצא זמן לנסיעה לצפון הארץ בבוקרו של יום הדיונים השני. נסיעה זו היא בעיניו עובדה מוגמרת ואינה סובלת דיחוי, ומכוחה הוא מבקש הוא לדחות את שעת התחלת הדיון. אין הוא חושש כי האיחור ייפגע ביכולת להשלים את חקירות העדים. ייתכן שמראש ידע כי אין בדעתו להשלים את חקירותיהם.
אכן ייתכן שלעובדה זו יש הסבר אחר: עמדנו כבר בהחלטה מיום י"ד בכסלו תשע"ו (26.11.15) על העובדה המתמיהה כי בא כוחם של [אלמוני] ו[אלמונית] טו"ר משה מיטלמן ביקש לשנות מועדי דיון בשל יומנו הצפוף. גם בהחלטה מיום כ"א בכסלו תשע"ו (03.12.15) ציינו כי התנהלותם של הללו מלמדת שכפי הנראה עתותיהם בידיהם ואין הם נחפזים לדרך.
אפשר כי התמונה שלפיה עיכובם של הללו בארץ פוגע בזכויותיהם וברצונם לחזור לביתם שבארה"ב במהרה, אינה חמורה כל כך כפי שמנסים לציירה, או שמא קשה עליהם העיכוב בארץ אך קשה ממנו שבעתיים הכפפתם להוראות ולזימונים ועליהם להפגין קבל עם ועולם או לפחות קבל דיינים ואוּלם כי לו"ז להם משלהם ואליו יש להתאים את המועדים.
אין אנו יודעים בוודאות, לזוג [אלמוני ואלמונית] ולבאי כוחם הפתרונים. מכל מקום, לא חידה זו היא המעסיקה אותנו.
3. כך או כך, כמי שמופקדים על קיום הליך ראוי ועל בירור אמת לא אִפשרנו לקעקע את ההליך והשלמנו את הליך העדת העדים וחקירתם.
//דילוג – פסק הדין המלא בקובץ המצורף//
6. החלטה ומתן הוראות
לאור כל האמור לעיל, בית הדין הגיע לכלל מסקנה כי הנתבע עומד מאחורי עיגון כלתו-התובעת באמצעות סרבנות בנו שחויב בפסק דין לשחררה בגט. עדיין אין הסיבה לכך ברורה ומובנת עד תום, "עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ", אך נראה כי פעולותיו נובעות מיצר נקמנות עז, שכרון כוח וגאווה בלתי נדלים של "עשיר יענה עזות", בצירוף אטימות וקשיות לב.
הנתבעת, גב' [אלמונית] – אף היא ללא ספק בבחינת "מסייע לדבר עברה". אך סיועה זה – במידה שבה הוכח בפנינו – אינו עולה כדי האפשרות להטיל עליה סנקציות על פי החוק. סבורים אנו כי מדין שמים לא תינקה אף היא, אך בבית דין של מטה אין אנו מוצאים מקום להמשיך בהליכים נגדה ולא בלב קל מגיעים אנו למסקנה כי יש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן נגדה.
אשר על כן בית הדין מחליט ומורה כדלהלן:
א. צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן כנגד הנתבעת גב' [אלמונית] – יבוטל.
מזכירות בית הדין תפתח תיק "ביטול עיכוב יציאה" בעניינה. צו אופרטיבי יינתן בכפוף להגשת בקשה פורמלית בתיק זה.
ביטול צו עיכוב היציאה יעוכב למשך עשרה ימים מהיום, כדי לאפשר לתובעת, אם תהיה מעוניינת בכך, לערער לבית הדין הגדול על הוראה זו שבהחלטתנו.
ב. על הנתבע מר [אלמוני], אנו מטילים ומצווים, מכוח סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז-1956 וסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, מאסר למשך שלושים יום.
ג. אנו מעכבים החלטת מאסר זו למשך עשרה ימים מהיום, עד ליום י"ד אדר ב' תשע"ו (24.3.2016), כדי לאפשר לנתבע, אם יהיה מעוניין בכך, לערער אל בית הדין הרבני הגדול על החלטה זו.
לפיכך, בשלב זה אין אנו נותנים צו אופרטיבי בעניין.
עם תום פרק זמן זה וככל שלא יורו בית הדין הגדול או כבוד נשיאת בית המשפט העליון הוראה אחרת ייתן בית הדין צו מאסר.
במשך תקופה זו ועד לאחר תום 14 יום מסיום תקופת המאסר הנקובה, ימשיך ויהיה בתוקפו צו איסור היציאה מהארץ נגד הנתבע. זאת, כדי לאפשר לתובעת, אם תהיה מעוניינת בכך, לחזור ולבקש מבית הדין לאחר תום תקופת המאסר, להמשיך ולהטיל על הנתבע סנקציות נוספות בגין ביזיון בית משפט, ככל שימשיך במריו.
ד. בית הדין מטיל על עו"ד אליעד שרגא הוצאות משפט אישיות בסך 10,000 ש"ח לטובת המדינה, ומורה למזכירות בית הדין לעדכן בהחלטה זו את המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות.
ה. על מזכירות בית הדין להודיע באופן מידי לנשיאת בית המשפט העליון על החלטה זו.
ו. מותר לפרסם החלטה זו לאחר השמטת שמות הצדדים.
הרב שלמה שטסמן – אב"ד
מצטרף להחלטת כבוד האב"ד.
הרב אייל יוסף
מצטרף להחלטה של כבוד האב"ד. יש עמדי נימוקים הלכתיים נוספים שלא צורפו לפסק הדין מפאת קוצר הזמן.
הרב עידו שחר
הוחלט כאמור לעיל.
ניתן ביום ד' באדר ב' התשע"ו (14/03/2016).
