מאגר פסקי דין

פסק דין

בפנינו תביעת האשה לחייב את בעלה באמצעות האפוטרופוס שלו, לשלם לה מזונות אשה. בנוסף תובעת האשה מדור ספציפי, דהיינו זכות מגורים בדירה המשותפת עד אחרית ימים ושנים.

השתלשלות האירועים

הצדדים נישאו בשנת תשל"ד (1974), ולהם  שמונה ילדים בגירים. לצדדים דירה משותפת ב[ק], שבה גרה כיום האשה עם בנם הנכה של הצדדים.

במשך שנות נישואיהם חיו הצדדים תקופות ארוכות בנפרד, בחלקן שהה הבעל בארץ והאשה בחו"ל.

בתאריך 5.10.2018 עבר הבעל להתגורר בבית אבות ב[ק].

בתאריך 13.2.2019 מינה בית המשפט את אחיו של הבעל, [מ], לאפוטרופוס קבוע על גופו ורכושו של הבעל.

כאפוטרופוס של הבעל, החליט האח [מ], להפסיק לשלם לאשה את הסכומים שנהג אחיו לתת לה בתקופת כשירותו.

ביום 14.2.2019 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך, וביום 3.3.2019 פתחה גם בקשה לסעד דחוף בקביעת מזונות אשה זמניים.

בהחלטה מיום 13.5.2019, דחה ביה"ד את הבקשה לקביעת מזונות זמניים, וקבע כי עניינם של הצדדים יידון לאחר שתוגש תביעה מסודרת בבוא העת. בהחלטה זו סיכם ביה"ד את עיקרי הדברים שהוצגו בפני ביה"ד, בזו הלשון:

"בפני ביה"ד תביעה למזונות אשה במסגרת של סעד זמני.

הופיעו לפני ביה"ד המבקשת, אחיו של המשיב, [מ] אשר מונה ע"י בית המשפט לאפוטרופוס של אחיו המשיב, וכן הופיעה ב"כ המשיב. המשיב עצמו לא הופיע הואיל והוא מאושפז בבית חולים סיעודי.

המבקשת הנ"ל תבעה דמי מזונות 7,800 ₪, ואמרה בפני ביה"ד שכיום סך הכנסותיה עומד על 3,850 ₪ הכוללים פנסיה שלה 1,750 ₪, וקצבת זקנה בסך 2,100 ₪. המבקשת תובעת את דמי המזונות הנ"ל רטרואקטיבית מתאריך 6/2018. לטענתה בעלה נהג להפקיד לחשבון שלה כל חודש סך של 1,600 ₪, ועוד עזר לה בשכירות ובשאר הוצאות הבית, אלא שלדבריה הפסיק להכניס לחשבון שלה 1,600 ₪ מתאריך 6/2018.

המבקשת הנ"ל הודתה בפני ביה"ד שלמעלה מ-11 שנה חיו בדירת נפרדות, ולא היו ביניהם יחסי אישות. לדבריה זה היה רצון בעלה.

אח המשיב הנ"ל השיב על תביעתה שמצבו הרפואי של אחיו מאוד התדרדר, והוא אחרי שני אירועי מוח, ועתה הוא מאושפז בבית חולים סיעודי, וחושבים לטפל בו בטיפול חדשני בתאי גזע המוח. זהו טיפול חדשני, שאינו מסובסד ע"י קופת החולים, כך שאין להם לשלם למבקשת הנ"ל מזונות אשה.

עוד אמר בפני ביה"ד שהוגשה תביעה במשטרה נגד המבקשת הנ"ל שהוציאה מחשבון בעלה כ-500,000 ₪ בשנתיים האחרונות. עוד טען המשיב שהמבקשת הנ"ל ובניהם המשותפים לא הסכימו לחתום ערבות למשרד הבריאות, אשר באמצעותה ניתן היה להוזיל את עלות האישפוז מסכום חודשי של כ-14,000 ₪ ל- 1190 ₪. עוד ציין כי יש צו מבית המשפט האוסר על המבקשת להיפגש עם המשיב. עוד טען שהצדדים פרודים כ-15 שנה, ושהמבקשת היא שהוציאה את המשיב מביתם המשותף.

לאחר שמיעת דברי הצדדים ולאחר עיון במסמכים שבתיק ביה"ד קובע כי לעת עתה לא ניתן לחייב את המשיב בתשלום מזונות אשה במסגרת של סעד זמני.

עם זאת, זכותה של המבקשת להגיש תביעת מזונות מסודרת, אשר בה היא תידרש להציג אסמכתאות לטיעוניה, ובכלל זה לטענתה באשר לגורמים שהביאו לפירוד הממושך בין הצדדים.

להבנת נימוקי ההחלטה, יש להבחין בין התביעה למזונות עבר, לבין התביעה למזונות מכאן ולהבא:

• בתביעת האשה בחיוב מזונות לשעבר – אין הבעל חייב לשלם לאשה, הואיל והאשה לא תבעה מזונותיה לשעבר אנו אומרים שמסתמא מחלה על מזונותיה, כמבואר בשו"ע אה"ע (סימן ע סעיף יב), ורק אם המניעה היתה ממנו כגון שהיה מתקוטט עמה  ולוותה מאחרים חייב לשלם לה, כמבואר שם, אין ראייה לכך שהאשה לוותה מאחרים כדי להתקיים בתקופה שמיום הפסקת ההפקדות ועד יום הגשת הבקשה למתן סעד דחוף, 3.3.19.
• בתביעת האשה בחיוב מזונות מיום התביעה ואילך – מיום הגשת התביעה ואילך, הואיל ויש לאשה מדור, ויש לה גם הכנסות של 3,850 ₪, לעת עתה אין ביה"ד יכול לחייב את הבעל בדמי מזונות נוספים. לעניין זה, אם יינתן צו לפירוק שיתוף מטעם ביהמ"ש, ייתכן שיהיה בכך משום שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש. מכל מקום, עד אז תוכל המבקשת להגיש תביעה מסודרת, כאמור לעיל.

זאת ועוד, הואיל ויש כאן הודאה מפורשת של המבקשת שבני הזוג לא חיו ביחד למעלה מ-11 שנה, חיוב מזונות המוטל על הבעל אינו ברור כלל, כמבואר ברמ"א (סימן ע סעיף יב), ועל המבקשת מוטלת הראייה להוכיח שבנסיבות הפירוד של הצדדים נותר על הבעל חיוב מזונות, כטענתה.

ומה שטענה המבקשת כי המשיב היה מפקיד לה 1,600 ₪ כל חודש, הואיל ואין ידוע לאיזו מטרה הפקיד לה, וכיום המשיב אינו יכול להגיב על בקשתה, על המבקשת להציג אסמכתאות לביה"ד באשר לטיבו של תשלום זה. יתר על כן, הואיל והמשיב מנוע מלהופיע בפני ביה"ד, חובתו של ביה"ד לטעון בשבילו, שמא תשלום זה היה למטרה מיוחדת שהיתה עושה בשבילו או לבניו שירות מיוחד. וכל זמן שאין ראיה שמדובר בתשלום מזונות, המוציא מחבירו עליו הראיה.

מצב הלכתי-משפטי זה, שבו ביה"ד טוען עבור הבעל, מעלה שאלה גם בסוגיית "צאי מעשה ידייך למזונותייך". אם יתברר כי על פי דיני התורה יכול היה המשיב היה יכול לטעון כך, ייתכן שביה"ד יטען כך עבורו בהתחשב בכך שהוא אינו יכול להופיע בפנינו ולטעון כך בעצמו.

באשר לטענת האפוטרופוס בדבר הטיפול החדשני המוצע למשיב, לעת עתה אין ביה"ד רואה צורך לדון בטענה זו. אם תוגש תביעת מזונות, וביה"ד ימצא כי עקרונית קיים חיוב מזונות, יידרש ביה"ד לשאלת מצבו הרפואי של הבעל, ולשאלה האם הטיפול המיוחד המבוקש ע"י האפוטרופוס, קודם לחיובו של הבעל במזונות אשה, ופוטר את המשיב מלזון את אשתו.

לאור כל סימני השאלה הנזכרים לעיל בשאלת חיובו של המשיב במזונות אשתו, בית הדין מחליט כדלהלן:

1. לעת עתה אין ביה"ד יכול לפסוק לאשה דמי מזונות משל בעלה.
2. אם תגיש האשה תביעת מזונות מסודרת, יהיה עליה לכלול התייחסות אל מכלול העניינים הנזכרים לעיל, ובכללם הגורמים שהביאו לפירוד הממושך בין הצדדים.
3. ביה"ד סוגר את התיק שבכותרת."

ביום 29.5.2019 הגישה האשה את התביעה בתיק שבכותרת, וביום 8.7.2019 הגישה ב"כ כתב תביעה מתוקן.

ביום 3.9.2019 הגיש האפוטרופוס בשם אחיו, תביעת גירושין, ותביעה להכרזה על האשה כ"מורדת".

לדיון ביום 22.10.2019 לא הופיע האפוטרופוס של הבעל. לפיכך הורה ביה"ד על מינוי אפוטרופוס לדין. בנוסף, הואיל וב"כ התובעת הודיעה לביה"ד כי האפוטרופוס של הנתבע פתח בהליך לפירוק שיתוף בדירת המגורים בביהמ"ש, נתן ביה"ד צו זמני למדור ספציפי.

לדיון ביום 19.11.2019 הופיעו הנתבע עצמו, עו"ד [ג] שמונתה לאפוטרופא לדין, אחיו של הנתבעת אשר הוא האפוטרופוס לגוף ולרכוש, וב"כ של האפוטרופוס עו"ד ארביב. חלק מהלך הדיון יובא להלן. בתום הדיון הורה ביה"ד על הגשת סיכומים. האפוטרופא לדין עו"ד [ג], וב"כ האפוטרפוס לגוף ולרכוש עו"ד ארביב, הגישו בנפרד, כל אחת את סיכומיה. בנוסף האריך ביה"ד את תוקף הצו הזמני למדור ספציפי.

טענות האשה

1. הבעל היה משלם מידי חודש סך 1,600 ₪ עבור הוצאותיה האישיות חוץ מתשלום של הוצאות הבית, וברגע שהתמנה אח הבעל לאפוטרופוס הוא ביטל את הוראות הקבע של הוצאות הבית, וכן הפסיק להעביר סך 1,600 ₪.
2. עוד תובעת האשה, מאחר שאפוטרופוס לדין פתח בבית המשפט תיק פירוק שיתוף בדירה המשותפת של הצדדים, מבקשת האשה כי בית הדין יקבע, שהיות והיא אשתו הנשואה אליו כדמו"י, מחויב הוא במדור אשתו, ואף יקבע כי הדירה היא ה'מדור ספציפי' שהבעל מחויב להמשיך ולתת לאשתו עד אחרית ימים ושנים.
3. לטענת האשה הכנסתה החודשים כיום כוללת פנסיה מוקדמת בסך 1,750 ₪, ועוד קצבת זקנה בסך 2,100 ₪, סך הכל הכנסתה של האשה 3,850 ₪ לחודש. לטענת ב"כ האשה פנסיה נחשבת כמעשה ידיה ועל כן הבעל זכאי בה, אולם קצבת זקנה אינה נחשבת כמעשה ידיה ועל כן אין לצרף  סכום זה לכלל תשלום המזונות.
4. עוד תובעת מזונות עבר לא רק מזמן התביעה אלא מזמן שהגישה בקשות לאפוטרופוס דאז, דהיינו מתאריך 7.10.2018.
5. עוד טענה האשה כי הצדדים חיו ברמה גבוהה ודינה הוא "עולה עמו ואין יורדת עמו", ועל כן יש לחייב את הבעל בסך 7,143 ₪ כמובא בכתב התביעה הראשון.
6. באשר לתשלום הסכום הקבוע בסך 1,600 ₪, טענה האשה כי גם האפוטרופוס לדין שמונתה ע"י ביהמ"ש [ואחר כך גם ע"י ביה"ד], הסכימה שראוי להמשיך בתשלום זה.
7. בנוסף טען ב"כ האשה טענות שונות באשר לאמינותו של האפוטרופוס [מ], ובאשר לעמדותיה של האפוטרופוס לדין.

טענות האפוטרופוס לדין והאפוטרופוס לגוף ולרכוש

טענות אפוטרופוס לדין

1. לטענת הנתבעים האשה אינה זכאית למזונות אשה. לדבריהם האשה לא היתה מיטיבה עם בעלה, ולא זו בלבד, אלא שהיא גרמה ביודעין להתדרדרותו של בעלה במצבו הרפואי, בכך שלאחר שעבר 2 אירועים מוחיים לא עדכנה את בני המשפחה, ועל ידי כך הדרדר מצבו עד כדי סכנת חיים עד שבני משפחתו שכרו לו יחידת דיור. לדבריהם לאחר שהדרדר מצבו והוא הוכנס לדור בבית אבות ב[ק], האשה מעולם לא ביקרה את בעלה בבית האבות.
2. זאת ועוד, לטענתם בשנת 2006 עזבה האשה את הבית המשותף ועברה לגור עם בנה [י] בבני ברק בנפרד מבעלה למשך 11 שנה, עד שחזרה לבית בעלה בשנה 2017. וגם כשחזרה לבית היא קנתה מוצרי חשמל בשבילה בלבד ללא שימוש הבעל מפני שטענה שלבעל יש חיידקים. נמצא כי שנים רבות חיים בני הזוג בנפרד והשלום לא שכן בביתם.
3. ועוד שהאשה הודתה שבמשך שנים לא חיו כאיש ואישה לכל דבר, וכמו כן האשה ביקשה מבית המשפט צו חירום לאשפוז בכפיה, וזה ודאי מראה על אי שלום בית, ועל כן יש לקבוע כי האשה מורדת ואין לה זכות במזונות ולא במדור ספציפי.
4. עוד טענו, שהכנסות הבעל אינם מספיקות לכל הוצאותיו. לדבריהם אמנם הבעל מקבל מידי חודש סך 11,800 ₪ מפנסיה וקצבאות שונות, אולם ההוצאות על המגורים בבית האבות ועל הטיפולים גבוהות מאד, ואף מצפים להם בעתיד הקרוב טיפולים מיוחדים וטיפול שיניים בעלות של 100,000 ₪ בערך.
5. כאמור לעיל, האפוטרופוס הגיש בשם אחיו תביעת גירושין. לטענתם על ביה"ד לחייב את האשה בגט, מפני שזה רצונו האמיתי של הבעל כפי  ששוחח עם אחיו [מ], וכן במפגש עם בית הדין ניתן להתרשם כי כל רצונו העיקרי שהאשה לא תתבע ממנו עוד כספים,  ורצונו האמיתי הוא להתגרש ממנה. בהתחשב בפירוד הממושך ובטענותיהם הקשות נגד האשה, לטענתם יש לחייב את האשה לקבל גט.
6. עוד טענו כי האשה גנבה מהבעל פנקסי שיקים ורכשה בהם מוצרים שונים, ובס"ה נעלמו מחשבון הבעל סך 500,000 ₪, שבגינם הוגשה תלונה למשטרה.

דיון  והכרעה

ראשית יש להקדים, שבניתוח הלכתי של התביעה שבפנינו, יש לדון בשני יסודות חיוב. האחד הוא חיוב מזונות אשה, שבעניינו הושקע רוב המאמץ של הצדדים בהליך המשפטי, והשני הוא הסכמת הבעל, אשר על אף שמשפטית אין היא יכולה לחייבו ממון בשל היותו חסוי, על פי דיני התורה ייתכן שהוא עדיין כשיר להביע הסכמה.

מן הטעם הזה, הדיון בתאריך כ"א חשון תש"פ, שבו הופיע הבעל עצמו בפני ביה"ד היה דיון משמעותי מאד. בדיון זה ניכר היה שהבעל מבין היטב את הסיטואציה ואת האפשרויות העומדות בפניו, וגם מצב כשירותו ההלכתי נבחן על ידי ביה"ד.

מפני רגישות הדבר בית הדין שוחח עם הבעל באולם ספרית בית הדין, המעוצב כחדר ישיבות ולא כאולם דיונים, כדי להשרות אוירה נוחה יותר לבעל. בית הדין שאל את הבעל את כל השאלות העומדות לפנינו לדיון והבעל ביאר את דבריו, וז"ל הפרוטוקול שורות [74-122].

"ביה"ד: אתה זוכר מתי נפרדת מהאישה?

הבעל: מעולם לא נפרדנו. אין לי שום קשר איתה במשך שנים רבות הייתי רוצה שהיא תקבל גט מוסמך. טוב לי במצב שלי כרגע אני לא מחפש שום תביעות ממנה אין לי מחויבות כלפיה ולה אין מחויבות אליי.

ביה"ד: אתה העברת לה כסף?

הבעל: אני לא זוכר.

ביה"ד: בעבר היית מעביר לה 1600 ₪ בחודש. אתה רוצה להמשיך עם זה?

הבעל: כן נכון 1600 ₪ בחודש זה בשביל הפרנסה של האישה. מצידי אני מוכן להמשיך את זה עד יומי האחרון.

ביה"ד: אתה יודע שהיא גרה בדירה ב[ק]?

הבעל: שתגור איפה שהיא רוצה לי זה לא מפריע.

ביה"ד: אתה מודע שאנשים שקרובים אליך אומרים שחבל שדירה שלך שיש לך חצי ממנה עומדת ככה ורק האישה משתמשת בה?     

הבעל: הם אומרים לי את ה"חבל" הזה כבר שנים. לי אין כוח להתעסק עם זה מצידי זה יכול להישאר ככה, לא אכפת לי שהיא תישאר בדירה.

ביה"ד: אבל אתה לא רוצה להתגרש ממנה?

הבעל: אני לא רוצה שהיא תתחיל בכל מיני דרישות אליי במסגרת הגירושין. לכן אני מעדיף להשאיר את הכול ככה.

ביה"ד: אבל אם היית יודע שביה"ד יכול להסדיר את כל הדרישות שלה בצורה מסודרת ולסדר לכם גט היית רוצה את זה?

הבעל: אני לא נותן לה שום גט. מבחינתי המצב יכול להישאר ככה.

ביה"ד: אבל המצב הזה הוא טוב ככה?

הבעל: זה לא מצב שגרתי אני מחכה לבורא עולם שייקח אותי אליו בבוא העת.

ביה"ד: או שישלח לך רפואה שלימה?

הבעל: או שישלח לי רפואה שלימה, בכל מקרה במצב הזה אני לא רואה צורך להתחיל לעשות שינויים. בכל מקרה אמרתי לאנשים שקרובים אליי שאם היא תגיש תביעות אני מוכן לתת לה כל מה שמגיע לה לפי מה שיגיד ביה"ד הרבני.

ביה"ד: אבל אנחנו מאחלים לך רפואה שלימה בכל מקרה.

ביה"ד: אם הבריאות שלי תלויה בה, אני מעדיף להיות חולה.

עו"ד [ג] האפוטרופוס לדין של הבעל: אני לא בטוחה שהוא מבין שאתם הדיינים בבית הדין הרבני.

ביה"ד: אתה יודע מי אנחנו?

הבעל: אתם הדיינים.

ביה"ד: דיינים של מה?

הבעל: של ביה"ד הרבני.

ביה"ד: עכשיו בלי שום קשר לעניין עם האישה רצינו לשאול אותך שאלות אחרות

קודם שאלנו לגבי החודשים. עכשיו נזכיר לך אנחנו בחודש חשוון אילו פירות נוכל למצוא בשוק?

הבעל: מחייך.

ביה"ד: תפוח נוכל למצוא?

הבעל: כן.

ביה"ד: קלמנטינה נוכל למצוא?

הבעל: כן.

ביה"ד: ענבים נוכל למצוא?

הבעל: אני לא חושב.

ביה"ד: אפרסק נוכל למצוא?

הבעל: לא.

ביה"ד: אבטיח נוכל למצוא?

הבעל: לא.  

ביה"ד: תודה רבה לך, ביה"ד מברך את הבעל ברפואה שלימה."

מובהר במפורש שהבעל בעצמו מבין את המעמד בו הוא נמצא, הוא מבין היטב שהוא מדבר בפני הדיינים שיפסקו את דינו, הוא אומר במפורש כי הוא מוכן לשלם סך 1,600 ₪ לאשה מידי חודש, וכן הוא אומר בפירוש כי הוא מוכן שהאשה תדור בביתו, וכן אין לו עניין בגירושין עצמם, אלא שאין לו גם עניין באשה.

הבעל התקשה, אמנם, להיזכר בתאריך המדויק, וניכר היה שקשה עליו המחשבה על כך, אך אוריינטציה כללית באשר לחגים שהיו לאחרונה, היתה לו, ובאשר לעונת השנה ולפירות הנמצאים בעונה זו (כאמור בב"י וברמ"א אה"ע קכא, ה) הוא נראה בקי בהחלט.

אמנם יש מקום לטעון שהבעל עייף מכדי להתמודד עם ההליך המשפטי, ותפקידו של האפוטרופוס הוא להילחם בשמו של הבעל, ולא לקבל את ויתורו בשוויון נפש. אולם הבעל אומר לנו בפירוש שבני משפחתו "אומרים לו את ה'חבל' הזה כבר שנים." כלומר, כבר שנים שהוא סבור שמוטב לו לאפשר לאשה להתגורר בנכס ולתת לה 1,600 ₪ לחודש, ולא לחתור לסילוקה ולגירושין ממנה, וזאת על אף שבני משפחתו מנסים לשכנע אותו לעשות זאת. היעלה על הדעת שעתה, כשהבעל נחלש מכדי לדאוג לענייניו, וביהמ"ש ממנה את אחיו לאפוטרופוס, יעשה האפוטרופוס מה שטוב לבעל בעיניו ולא מה שהיה טוב בעיני הבעל עצמו כבר שנים?

אמנם, אילו לא היה לנו גילוי דעת מפורש כזה, והיינו צריכים לדון בפעולותיו של האפוטרופוס, היינו מצפים ממנו להילחם בכל כוחו עבור אחיו, ועבור מימוש זכויותיו בנכסיו. אך עתה, שגילוי הדעת כה מפורש, נראה כי די בכך, ואל לו לאפוטרופוס לנסות להשיג עבור אחיו דברים שאחיו בעצמו אינו רוצה בהם.

נמצא שהמשך המגורים של האשה בדירה המשותפת, והמשך העברת 1,600 ₪ מנכסי הבל אל האשה מדי חודש, נעשים ברצון הבעל ובהסכמתו, ובנסיבות אלו אין מקום לשנות הסדר זה, המקובל על הבעל.

אלא שיש לדון גם ביסוד החיוב השני, דהיינו בשאלה האם הבעל חייב במזונות האשה. אם הבעל חייב במזונותיה, יש צורך לדון מהו היקף המזונות הנדרש לה, מהן הכנסותיה, והאם צרכיו הרפואיים של הבעל עשויים לצמצם את סכום המזונות שעליו לתת לאשה.

הצדדים האריכו בסיכומים האם יש להגדיר את האשה כמורדת או לא. לשם כך עסקו הצדדים בבירור העובדות באשר לעומק הפירוד הפיזי בין הצדדים לאורך שנים, ובאשר לסיבות שהביאו לפירוד ממושך זה.

יודגש כי השאלה אינה רק האם הוכח עובדתית עומק הפירוד והגורמים לפירוד, אלא גם השאלה ההלכתית על מי מוטלת חובת הראיה. בדרך כלל, אשה מוחזקת שהיא זכאית למזונות, והבעל צריך להביא ראייה שהאשה הפסידה את זכותה במעשיה. בנידון דידן הדבר אינו פשוט כלל, מכיוון שהפירוד הממושך הוא עובדה מוסכמת, וייתכן שבכל חזקתה של האשה כבר אבדה, ומעתה חזרנו אל הכלל "המוציא מחברו עליו הראייה".

לאחר ירידה לפרטים של הכנסות האשה והוצאותיה, ולאחר שביה"ד הסכים פה אחד כי מכוח הסכמת הבעל יש לחייב אותו לתת לה את זכות המגורים בנכס ולהוסיף לה 1,600 ₪ מדי חודש, ביה"ד סבור שאין עוד צורך להכריע בשאלה העקרונית, האם הבעל חייב במזונות אשתו.

זאת מכיוון שהכנסתה של האשה מגיעה ביחד עם הסכום שהיא תקבל מהבעל לסכום של כ-5,450 ₪. אם אין לה הוצאות על שכירות דירה, סכום זה אמור להספיק לה בהחלט, ויכול הבעל לומר לה" "צאי מעשה ידייך במזונותייך". ביה"ד אינו מקבל את טענת ב"כ האשה שעל קצבת זקנה לא ניתן לומר זאת. נהפוך הוא, על הקצבה אין כל צורך לומר זאת, שהרי כל מטרת הקצבה היא לאפשר לאשה להתפרנס בכבוד בזקנתה וזהו בדיוק גם ייעוד המזונות. על כן הקצבה נדונה כמזונות שניתנו לאשה ממקור אחר, שאין הבעל מחויב לתת לה אוכל מעבר לצרכיה.

טענת האשה שהצדדים חיו ברמת חיים גבוהה המחייבת את הבעל בסכום מזונות גבוה יותר – לא הוכחה, ולכאורה היא אינה עולה בקנה אחד עם שגרת החיים של הצדדים, שכללה תקופות פירוד רבות אשר עליהן כלל אין דין "עולה עמו".

מסקנא דדינא

1. בית הדין מחייב את הבעל, בהסכמתו, לשלם לאשה למזונותיה באמצעות האפוטרופוס שלו סך 1,600 ₪ מידי חודש. החיוב הוא מתאריך הגשת הבקשה לסעד דחוף, 3.3.2019, ועד אריכות ימים ושנים של האשה או של הבעל, המוקדם ביניהם.
2. בית הדין מוציא צו קבוע ל'מדור ספציפי', על דירת הצדדים ברחוב שד' העצמאות 94/12 [ק].
3. בהעדר החלטה אחרת, תהיה האשה רשאית לדור בדירה המשותפת של הצדדים עד אריכות ימים ושנים שלה או הבעל, המוקדם ביניהם.
4. בית הדין אינו דן בתביעת הגירושין שהגיש האפוטרופוס בשמו של הבעל, מאחר והבעל בעצמו אמר לבית הדין שהוא אינו מעוניין בתביעה זו. כך גם באשר לתביעת ה"מורדת".
5. בית הדין סוגר את כל התיקים של הצדדים.

ניתן לפרסם פסק דין זה לאחר השמטת פרטים מזהים של הצדדים ושל האפוטרופוס.

ניתן ביום ט' בתמוז התש"פ (01/07/2020).

הרב מאיר כהנא – אב"ד הרב שלמה צרור הרב גודיס דניאל