מאגר פסקי דין

החלטה

לפנינו, בקשת האישה לחייב את הבעל לשעבר בכתובה ובפיצוי מחיי הנישואין בסך של 400,000 ₪. מאידך, טוען הבעל לשעבר שאין מקום לחייבו כלל לא בכתובה ולא בפיצויים.

רקע עובדתי וטענות

להלן השתלשלות וסקירת הדיונים והטענות:

הצדדים נישאו בשנת 1987 והתגרשו ביום כ"ח טבת תשע"ה (19/1/2015). לצדדים ששה ילדים משותפים, וגרים בנפרד החל משנת 2004.

בכתובה נרשם: 200 זקוקים ועוד 10,000 דולר.

האישה פתחה תיק גירושין (1) בתאריך 30/8/2004, שנסגר ב-14/10/2007.

הבעל פתח תיק גירושין (2) בתאריך 11/10/2010, שנסגר ב-20/5/2014.

האישה פתחה תיק גירושין (3) בתאריך 3/8/2014, שנסגר ב-26/1/2015.

להלן סיכום הדיונים

• מתוך פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום ה' אדר ב' תשס"ה (16/3/2005):

הצדדים גרים בנפרד למעלה משנה.

האישה: אני רוצה להתגרש. אם הבעל חוזר הביתה לוקחים לי את הילדה מהבית שבה התעלל שנים.

אני מרגישה שלא יכולה לחיות עם הבעל הזה, לא קשור לבת, אין מקום לשלום בית, אי אפשר לגשר על הפערים. לא ראיתי (את המעשה עם הבת), בתי מספרת… הנה המכתב של ד"ר חנוך מילה במילה מפיו.

הבעל: יש לה יועצים רעים שסיפרו לה שטויות במיץ עגבניות, אני רוצה שלום בית, לחזור ולבנות את הבית כמו שצריך ואת המשפחה. כרגע יש לה יועצים רעים, אולי תשקול את הדברים מעט.

ב"כ הבעל: גם לו נגיד שהכל אמת, יכול להיות שהאיש לא הבין את המעשה שהוא עשה, הוא לא הבין שמעשה זה הוא פסול.

ביה"ד: האשמות הן חמורות ביותר.

• מתוך פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום כ"ט אייר תשס"ה (7/6/2005):

לשאלת ביה"ד מדוע האישה לקחה את הבעל לפסיכיאטר ומדוע רוצה להתגרש,

עונה האישה:

לקחנו אותו מאחר והבעל התפלל במיטה וכל הזמן דיבר על בחורה בלונדינית ותמיד אמר לי, שאת תשיגי לי בחורה בלונדינית, וכן אנשים פנו אלי, שבעלך לא מתנהג בצורה נורמאלית והיה שקוע ודיבר לא לעניין ודרש דברים לא מקובלים בעולם החרדי. למד בכולל ולעולם לא הגיע בזמן ולא תפקד כבעל…

לילדה הייתה הפרעה בהתנהגות ומתנהגת בצורה לא מתאימה לבת ומספרת שאבא שלי רשע בבית הספר ולקחתי אותה לכל מיני טיפולים ורק אצל הרופא ד"ר חנוך סיפר שהאבא נוגע מגיל שנתיים בילדה ומאחר ועונה לתנאים של ילדה בלונדינית, אני לא ראיתי שבעלי נגע בילדה במקומות מוצנעים, זה רק על ידי הרופא שמעתי, אני לא יכולה לעשות שלום עם בעל שנגע בילדה שלי, הבנות לא רוצות את האבא שפגע באחותם, ולא, אי אפשר להכניס את הבעל.

ב"כ האישה: אף אמא לא תקריב את בנותיה. אם האישה רוצה להתגרש זה סימן שזה נכון.

• מתוך פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום ט"ז אלול תשס"ה (20/9/2005):

ב"כ הבעל: אין ספק שהאיש הוא גבולי, אבל הגבוליות שלו לא התחילה היום, אלא לפני החתונה, והיא ידעה עם מי היא מתחתנת. האישה העלילה עליו עלילות שווא. אם היא לא מוכנה להכניס אותו, אז שייכתב שהיא מורדת.

ב"כ האישה: האישה לא ידעה על ההפרעות של הבעל. הרבנים העלימו את זה ממנה כל החיים, והיא שתקה ואמרו לה שהוא משונה. הוא הכריח אותה לקיים יחסים עם פאה בלונדינית, והוא החביא בובות עם פאות בלונדיניות וכן תמונות לא צנועות בזמן קיום היחסים. אין שום אינטרס להעליל עליו עלילות שווא. אף אחד לא יקריב את הילדים בשביל שום דבר. קבלנו מכתב שבו נאמר שיש להרחיק את הבעל מהבית לתמיד. הבעל מתעלל בבנותיו. הוא קיים יחסים עם בנותיו. יש חו"ד המצביעים על התעללות מצד הבעל.

• בהחלטת ביה"ד מיום י"א שבט תשס"ו (9/2/2006):

יש לציין ולהוסיף שבכל חו"ד החד משמעיות הנמצאות בתיקי ביה"ד לגבי מעשיו של הבעל ומצבו הנפשי עולות בעיות חמורות ביותר מחשש פדופיל, והבנות בטיפול ממושך הנובע לדעת המטפלים מחשש להתעללות מינית. כבר כשנה מודיע ב"כ הבעל שימציא חו"ד נגדית שמשום מה מתמהמהת.

• מתוך פרוטוקול הדיון שהתקיים בתאריך ב' אב תש"ע (13/7/2010):

התקיים מו"מ ארוך ובסיומו הגיעו הצדדים לעקרונות להסכם גירושין שבסופו של דבר, לא הגיע לכדי מימוש.

• בהחלטת ביה"ד מיום ל' חשון תשע"א (7/11/2010):

ביה"ד מצטער מאד על חזרתו של הבעל וב"כ מהסכם הגירושין שביה"ד השקיע בו שעות רבות והדיונים נמשכו עד השעה 17:30. סיבת החזרה לטעמו של ב"כ הבעל היא שהבעל חשוף לתביעות על ידי הקטינים שיוכלו לתבוע אותו כשיגדלו. ב"כ האישה הסכים לדחות את העברת הדירה ע"ש האישה בעוד כשמונה שנים וזאת עד שהקטין יגיע לגיל שמונה-עשרה ויוכל לחתום בפי שופט שאין לו כל תביעה כנגד הבעל. ב"כ הבעל לא הסתפק בכך ודרש כעשרים שנה לחכות עד העברת הדירה. יש לציין שב"כ האישה הסכימה שהדירה תשמש ערובה במקרה של תביעה ע"י הילדים כנגד האב.

עד כאן בתיק הגירושין (1), שפתחה האישה.

בתיק זה, רוב הדיונים היו סביב טענותיה הקשות של האישה כנגד בעלה, ולקראת סיום התיק, התנהל מו"מ להכנת הסכם גירושין, שבסיסו, הסכמת שני הצדדים שהדירה המשותפת תעבור לבעלות האישה והוויכוח היה בעניין הערובות שדרש הבעל לכך שהבת או הבנות לא יתבעו אותו בעתיד תביעות נזיקין בגין מעשיו כביכול כנגדן.

כאמור לעיל, הבעל פתח תיק גירושין (2), בתאריך 11/10/2010.

• מתוך פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום י"ח אדר א' תשע"א (22/2/2011):

ב"כ הבעל: אנחנו כבר לא מתווכחים על המהות וגם לא על הכמות אלא על נושא התזמון… הבעל נתון כל הזמן באימה מהגשת תביעות… הוא "מורשע" ע"י אשתו למרות שאין הרשעה בעניינו. ללקוח שלי יש חובות אבל הוא מוכן לתת את הגט רק בעניין של הזמן יש מחלוקת… אם היא רוצה להתגרש אפשר להתגרש ונדון אח"כ בכל העניינים. אין אישום על מעשיו. אין ראיה אחת קבילה.

אם הוא רוצה שיתבע פיצויים לילדה לא לאישה… העדות של מיידובניק היא עדות סברה והיא שואפת לאפס ואם היא קבילה משקלה היא כנוצה. אני מניח שהחומר החסוי היה מונח  לפני פרקליטות המדינה ומשום מה חזקת החפות לא נמצאת על השולחן בכלל.

הצדדים פרודים מזה 7 שנים. הפירוד נעשה מחמת האישה. היא אישה רעה היא בעלת מריבה והיא העלילה עליו עלילת שווא ובמבחן התוצאה היא לא עושה חסד או רחמים בהתעללות קטינים בתוך המשפחה. ישבו רשויות טיפול והוא נהנה מעמדת חפות והיא העלילה עליו עלילת שווא.

הדברים שנאמרו למידובניק נאמר ש"נגעתי לה למטה" והוא הבין שנגע לה באבר המין ולמרות זאת לא הוגש כלום נגדו. השפה שלו מבולבלת יש לו בעיות נפשיות והאמירות הם לא ממוקדות ולפעמים הם משתמעים לכאן ולכאן. היא גרמה לכך שהוא יגורש ממשפחתו מילדיו ומביתו. ילדיו מנוכרים לו מדובר בהסתה. יתכן שהיא מעלילה עליו עלילה.

אנחנו תובעים פיצויים ממנה. מדובר ב אישה מקללת יולדו בפניו. אמא שלו באה לראות את נכדיה והיא ביזתה אותה בפניה… במידת הצורך אני צריך לחקור את כל האנשים. אם ישנם כל מיני דוקטורים ועו"ס אלו עדויות שמיעה. על הבסיס של זה אי אפשר לבסס פיצויים… מדינת ישראל לא הגישה דבר וחצי דבר. מדינת ישראל אמרה שכל דבריה הבל ורוח.

ב"כ האישה: לטענתנו מגיע לה כתובה כי הגירושין האלה יסודן בשבר גדול שנגרם כפי הידוע לביה"ד… לעניין הפיצויים, מגיע לאישה פיצויים מוגברים מהבעל… הוא הרס את חייה משאיר אותה עם ילדה פגועת נפש ועם מעמסה נפשית עד יומה האחרון.

• בהחלטת ביה"ד מהדיון הנ"ל, שניתנה ביום כ' באדר א התשע"א (24/02/2011):

על הצדדים להשיב לביה"ד תוך ארבע עשר יום לאחת מההצעות הבאות: 1. שהצדדים יתגרשו לאלתר וביה"ד ימשיך לדון לאחר הגט בכל התביעות של חלוקת הרכוש הכתובה והפיצויים. 2. שהדירה תחולק בשווה והבעל ייתן לאישה כפיצוי כתובה ופיצוי מחיי הנישואין סך של 180,000 ₪ ובזה יסתיימו ההליכים בין בני הזוג בביה"ד.

דיונים נוספים התקיימו בתאריכים: ט' כסלו תשע"ב (5/12/2011), ט"ז חשון תשע"ג (1/11/2012), ל' חשון תשע"ד (3/11/2013), כ"ט טבת תשע"ד (1/1/2014), וח' שבט תשע"ד (9/1/2014).

עקרם של הדיונים נסבו בעניין הסכם הגירושין והתנהל מו"מ בעניין הדירה והמנגנון שעל פיו ניתן יהיה להעביר את הזכויות על שם האישה, בכפוף לכך שהבעל לא יהיה חשוף לתביעות נזיקין מצד הבת.

• הבעל בקש לסגור את תיק הגירושין (2) שפתח וטענותיו עמו, ובעקבות כך החליט ביה"ד ביום ב' ניסן תשע"ד (2/4/2014) כדלהלן:

בפני ביה"ד בקשת ב"כ הבעל לסגור את תיק הגירושין, ומנגד ב"כ האישה דורש 150,000 ₪ הוצאות בגין סגירת התיק הנ"ל.

ב"כ הבעל מנמק את הסיבה לבקשתו לסגירת התיק בסעיף 11 לבקשה: "עם כל הצער שבדבר, המבקש הגיע להכרה ולהבנה כי אין טעם להמשך ניהול התביעה דנן וכי דינו נחרץ לחובה לנוכח דברי והערות ביה"ד, במהלך הדיונים, ועל כן גם אין מנוס מבחינתו אלא לעתור למחוק ולבטל את תביעת הגירושין שלו ולסגור את תיק הגירושין בביה"ד."

ובסעיף 12: "למצער הבעל סבור כי התיק בעניינו הוכרע לחובתו כבר מתחילתו לפיכך… הוא אינו מעונין כי האישה תמשיך להקיז את דמו ואת משאבי משפחתו… שלנוכח מצבו הכלכלי העגום נאלצים לסייע לו במימון ההליכים המשפטיים בעל כורחם."

לאחר העיון בחומר שבתיק כולל טענות הצדדים, ביה"ד מקבל את בקשת ב"כ הבעל לסגור את התיק, אך מקבל אף את בקשתו העקרונית של ב"כ האישה לחיוב בהוצאות, וזאת מהסיבות הבאות:

בני הזוג הנ"ל מוכרים לבית דיננו קרוב לעשר שנים בעקבות תיק גירושין אותו פתחה האישה בשנת 2004.  התיק נפתח בעקבות טענות האישה על פגיעה מינית של האב בילדיו, לכתב התביעה צורפו חו"ד התומכות באופן חד משמעי בטענות האישה ויפורטו בהמשך. הבעל יצא מן הבית בעקבות הוראה של הפסיכיאטר אליו פנו הצדדים.

בתיק הגירושין הראשון אותו פתחה האישה, הבעל סרב להתגרש ובקש שלום בית, האישה התנגדה,  נערכו 6 דיונים,  בסופם ביה"ד נתן החלטתו ביום 20/9/05:

• לאור חו"ד שהוצגו לביה"ד ע"י האישה וב"כ בהם יש המלצה להרחיק את הבעל מן הילדות, כל זמן שלא הוגשה חו"ד נגדית לביה"ד, ביה"ד לא רואה מקום בטענות מורדת כפי שביקש ב"כ הבעל.
• ביה"ד פונה לב"כ הבעל לזרז את קבלת חו"ד הפסיכיאטרית מטעמו ובהעדר חו"ד בדיון הבא יכריע ביה"ד עפ"י החומר שיהיה לנגד עיניו.

יש לציין שעד היום הזה לא הוגשה כל חו"ד הסותרת את חו"ד שהוגשו לביה"ד לפני 9 שנים !! וההחלטה הנ"ל הינה החלטה חלוטה.

בפועל, האישה זנחה את תביעתה לגירושין, וביה"ד יעסוק בכך בהמשך, והתיק נסגר.

בתאריך 10/2010 פתח הבעל  תיק גירושין בו הוא מבקש להתגרש ולפטור אותו מחיוב הכתובה.

על אף ההחלטה הנ"ל מתאריך 20/9/2005, ולמרות שעד היום הזה לא נסתרה אף חו"ד מחו"ד החמורות שנמצאות בידי ביה"ד והוצגו לבעל וב"כ, ביה"ד ניסה  בכל כוחו להביא את הצדדים לפשרה בוויכוח הכלכלי, כאשר כל כוחו פרושו, שמונה דיונים עד שעות מאוחרות, לכן מקוממת אמירת ב"כ הבעל שהבעל סוגר את התיק כי דינו נחרץ לחובה…. 

לאחר שכלו כל הקיצים בניסיונות לפשר ולגשר, לא נותרה ברירה לביה"ד אלא לקבוע  לדיון להוכחת חיוב/פטור מן הכתובה בתביעת הגירושין של הבעל. זו הייתה ההזדמנות של הבעל אולי בכ"ז להגיע להסכם או לפטור את עצמו מן הכתובה למרות שאפילו בעל שלא נחשד במעשים מגונים בבנותיו חייב בכתובה ונטל ההוכחה לפטור מהכתובה מוטל עליו, בפרט שלאור החומר שהיה לעיני האישה וביה"ד קבע כבר שהאישה לא מורדת.

מאחר והבעל בחר בדרך של בקשה לסגירת  התיק, אנחנו נאלצים להרחיב בטענת  ב"כ הבעל כי אין טעם בהמשך ניהול התביעה וכי נחרץ דינו לחובה בפני ביה"ד.

הבעל ע"פ עדותו של ד"ר חנוך מידובניק שהוא פסיכיאטר מומחה (מנהל מחלקה בכיר בביה"ח הפסיכיאטרי באר שבע) כותב, כי הנ"ל הופנה אליו בעקבות התנהגות שאינה מקובלת במסגרת הבית מבחינה מינית. במהלך הפגישה סיפר מעצמו שיש לו ילדה שמזמן שהייתה בת שנתיים עד היותה בת 11, נוהג לגעת בה במקומות המוצנעים. בפעם האחרונה שנגע בה היה לפני חודש (פברואר 2004) כאשר היא בכתה והוא רצה להרגיע אותה ע"י ליטוף באבר המין שלה.

 בעקבות המידע החמור פעל ד"ר מידובניק ע"פ הנהלים והורה לבעל לעזוב את הבית וערב את פקיד הסעד לחוק הנוער.

ד"ר מידובניק שלח את מר פלוני לפרופסור אליעזר ויצטום מומחה בפסיכיאטריה.

פרופ' ויצטום מסר שמר פלוני נבדק על ידו פעם אחת בתאריך 29/2/04 ושלאור התנהגותו המוזרה ושיתוף פעולה חלקי הוא נשלח על ידו לאבחון פסיכולוגי אצל הפסיכולוג דאי נצר והוא העביר את החומר לביה"ד בשמו ובשם הפסיכולוג.(יש לציין כי חו"ד אלו מומנו ע"י הבעל!!!).

סיכומים אלו לאחר כל האבחונים שעבר אצל דאי נצר שחזרו והעלו ממצאים חמורים ביותר שהאב נהג להסתכל באיברים המוצנעים של בנותיו ולגעת באיברים המוצנעים של לפחות באחת מהן. כמו כן צורפה חו"ד של העו"ס במרכז טל הקשור לאוניברסיטת  באר שבע.

במכתבה כותבת העו"ס אורית מוזס שעבדה שנה עם הילדה (נכון ל- 7/6/05) וטופלה אצלה בפסיכותרפיה בשיתוף מעקב פסיכיאטרי אצל ד"ר דפנה אדר כי מתוך עבודתה בחדר הטיפול היא יכולה להעריך קלינית כי פלונית עברה ניצול מיני. הילדה נוהגת להגיד שאביה גרם לה סבל לפרקים. התנהגותה דיסוציאטיבית הקשורה באופן ברור  לפגיעה מינית.

כל החומר מצורף בתיק ביה"ד והיה לעיני הצדדים.

ב"כ הבעל חזר וטען כמה פעמים שאם החומר הזה נכון מדוע לא הועמד האב לדין. אנחנו שבתוך עמנו יושבים יודעים, שפעמים רבות בנושא הקשור בחקירות ילדים לצורך העמדה לדין, לא כל מקרה בא לידי תביעה במדינת ישראל, וגם בתיקים שרוצים להעמיד לדין, פעמים רבות העניין נמשך שנים רבות. אולם ענין זה לא קשור לתיק בו אנו דנים.

כבר פסקנו כאמור לפני 9 שנים שהאישה שעזבה את בעלה לאור החומר הנ"ל היא לא מורדת. האישה הגיעה עם בעלה לטיפול אצל ד"ר חנוך מידובניק בעקבות קשיים שלה להתמודד עם ההנהגות המיניות של בעלה ודרישותיו ממנה, שהיא לא יכולה או התקשתה לעמוד בהן.

ואז התפוצצה בפרצופה הידיעה המרה בדבר החשדות ליחסים המיניים שבין בעלה לבנותיה והוראת הפסיכולוג שיעזוב את הבית.

כאמור, אישה שמקבלת כזו חו"ד והוראה של הפסיכיאטר לבעל לעזוב את הבית, הוא הגורם הוא המורד והוא זה שהיה צריך להתמודד עם הדברים כולל תביעת האישה לכתובה ופיצויים ולא לגלגל עיניים לשמים, בפרט שהוא זה שפתח את תיק הגירושין.

טענת ההוצאות המשפטיות

מקוממת עוד יותר טענת ב"כ הבעל שהבעל לא רוצה שהאישה תמשיך להקיז את משאבי משפחתו בהליכים המשפטיים שמנהל ב"כ הבעל בביה"ד.  ביה"ד כבר הסביר בדיונים הראשונים לנציגת המשפחה שכדאי להשקיע בעזרה לילדים ולא לבזבז כספים ומשאבים על דיוני סרק כשהחומר גלוי לפניהם כולל כל ההחלטות הישנות.

כל הדיונים נסובו סביב נקודה אחת והיא דרישת הבעל וב"כ כי בתמורה לוויתור על מחצית מן הדירה לטובת האישה והילדים, תתקבל ערבות שלא תהיה תביעה מן הבנות הנפגעות נגד האב.

האישה הסכימה שלא לתבוע אולם כל מה שהוצע לא סיפק את ב"כ הבעל. לדעת ביה"ד חלקו הגדול של חוסר היכולת להגיע להסכמות מוטל על כתפי ב"כ הבעל.

כאמור ביה"ד הזמין עדים לדיון  בנושא "עלילת  הדם אותה רקמה האישה" כלשונו הציורית של  ב"כ הבעל.

ולפתע ב"כ הבעל המלומד נזכר בהערות ביה"ד מהן יוצא כי נחרץ דינו של הבעל…. כאמור פס"ד נכתבו כבר בעבר ודעתו של ביה"ד נכתבה בפס"ד שהוא חלוט שנים רבות . טיעון זה כשלעצמו דינו חיוב הוצאות וביזיון ביה"ד.

במהלך משפטי  המבוסס על טיעוניו כבדי המשקל מהן עולה כי אדם יכול לנקוט בהליך משפטי וכשתוצאותיו לא נוחות לו ופסקי הדין הקודמים היו מונחים בפניו  מבקש ב"כ הבעל לסגור את התיק. אין ספק כי מהלך זה יביא לחיוב הוצאות.  אחריו כמובן, יוכל ב"כ הבעל המלומד  להוכיח את צדקתו בערעור וערעור על ערעור בהוצאות על הוצאות עד אין קץ.

לסיכום קובע ביה"ד כדלקמן:

• החלטת ביה"ד מיום 20/9/05 בתוקף והאישה לא מורדת.
• מאחר ושני הצדדים רוצים להתגרש והבעל שפתח את תיק הגירושין רוצה לסגור אותו לפני הדיון האחרון וההחלטה בחיוב ובגובה  הכתובה והפיצויים, כאשר התקיימו שמונה דיונים חלקם עד שעה 17:00-18:00, והבעל מבקש להפכם לדיוני סרק, על כן, קובע ביה"ד שעל הבעל לשלם לאשה הוצאות משפט
• בסך 24,000  ₪, 3000 ₪ לדיון עבור שמונה דיונים שנערכו בתיק זה,  ו- 12,000 ₪ הוצאות לקופת המדינה, 1,500 ₪  עבור שמונה הדיונים .
• אם תוך 60 יום יחזור הבעל מבקשתו לסגירת התיק ויגיע להסכם עם ב"כ האישה על הסכם גירושין וגט, תבוטל החלטה זאת לחיוב בהוצאות.
• אם לא יבוצע האמור בסעיף ג., זכות האישה לפתוח מחדש תיק גירושין, בתביעה לגירושין כתובה ופיצויים (בנוסף להוצאות שנפסקו בסעיף ב).
• לבטל את הדיון הקרוב ולסגור את התיק כמבוקש.  

(עד כאן החלטת ביה"ד מתאריך ב' ניסן תשע"ד 2/4/2014).  

כאמור, תיק גירושין (2) נסגר ביום כ' באייר התשע"ד (20/5/14).

ב"כ האשה הגיש תביעה לגירושין (3) ביום ז' אב תשע"ד (3/8/2014), יחד עם תביעה לכתובה ופיצויים בסך 400,000 ₪, "עקב מעשיו/ מחדליו של הנתבע/ הבעל גם כלפיה וגם כלפי הילדות" (סעיף 13). סכום התוספת שנרשם בכתובה הוא מאתיים זקוקים ועוד 10,000 דולר. לאחר עשר שנים של התדיינויות, הצדדים התגרשו כדמו"י ביום כ"ח טבת תשע"ה (19/01/2015). נשאר לדון בחיוב הכתובה ופיצויים.

התקיים דיון ארוך ביום כ"ח באייר תשע"ה (17/05/2015) בנושא חיוב כתובה, בו גם חקרו ב"כ הצדדים את האישה ואת הבעל לשעבר.

ב"כ האישה הגיש סיכומים משלימים ביום כ' חשון תשע"ו (2/11/2015), וב"כ הבעל הגיש סיכומים ביום ח' טבת תשע"ו (20/12/2015). הוא טען לטובת הבעל, שלא הובאו הוכחות נגד הבעל ולא הואשם במשפט פלילי או בתביעת נזיקין בבית המשפט לענייני משפחה. לטענתו, האישה מנסה להשתלט על רכושו של הבעל, כולל מחצית זכותו בבית. יש לבעל חוב למל"ל בסכום של למעלה מ-320,000 ₪, וכן בהוצל"פ לאשתו בסכום של למעלה מ-40,000 ₪. וויתור על חלקו בבית (שפירוק שיתוף בו מתוכננת בהגיע הבן הצעיר לגיל 19, ב30.7.19, עפ"י פסק ביהמ"ש) היא שוד הקופה הציבורית וגם יפגע בזכאותו לקצבת זקנה. דירת הצדדים נרכשה במלואה ע"י אם הבעל, אשר נרשם על שם שניהם, וכעת שווה כ-850,000 ₪, כך שכבר קיבלה האישה בפועל סכום גדול מ-400,000 ₪. הנתבע מכחיש את טענות האישה כלפי המעשים שעשה, ובכל מקרה אין לה זכות לתבוע עליהם, כיון ששמורה זכות תביעה עצמאית לבנות.

האישה הגישה מספר חו"ד מקצועיות:

• חו"ד של ד"ר חנוך מידובניק פסיכיאטר מומחה מיום 20/2/2004:

הגיע אלי (הבעל), בגלל התנהגות שאינה הולמת ואינה מקובלת במסגרת הבית  נוהג להסתובב עירום בחדר השינה, מאונן בנוכחות אשתו, מבקש ממנה לעשות דברים שאינם מקובלים עליה מבחינה מינית.

במהלך השיחות אתו הסתבר שיש לו זה שנים מחשבה כפייתית אודות הצורך שתהיה לו אישה בלונדינית. הוא עסוק בכך באופן כפייתי. כבדרך אגב, בתשובה לשאלתי, ספר שיש לו בת אחת העונה לקריטריונים של בלונדינית בהירה כפי שהוא אוהב. ועל כן, נוהג לגעת בה במקומות מוצנעים זה שנים מאז היות הילדה בת שנתיים, כיום הילדה בת 11 שנים… לדבריו, הפעם האחרונה בה נגע בבתו הייתה לפני כחודש כאשר היא בכתה מאוד בלילה. ולדעתו, ניסה להרגיע אותה ע"י ליטוף אבר המין שלה, "חשבתי שיהיה לה נעים וזה ירגיע אותה". מר פלוני אינו מודע כלל לחומרת הדבר, או לפחות כך טוען. הוא אינו מבין מדוע דרשתי ממנו לעזוב את ביתו לאלתר עד לברור הנושא.

• מתוך עדותו של ד"ר מידובניק במשטרה:

הבעל טוען כנגד אשתו שאיננה אישה טובה מכיוון שהיא לא בלונדינית.

הוא באופן ספונטני סיפר שיש ילדה אחת שהיא יותר מקורבת אצלו ואותה הוא אוהב, היחידה שהוא אוהב, כי היא בלונדינית.

שאלתי לגבי נגיעות בגופה והוא סיפר ללא חשש או מעצורים שאכן הוא נוגע בה במטרה להרגיע אותה.

פלונית הבת שלו בכתה בצורה בלתי נשלטת והוא הכניס אותה למיטתו וניסה להרגיע אותה ע"י ליטוף איבר המין שלה.

כשביקשתי ממנו הסבר לכך ענה "חשבתי שאם יהיה לה נעים היא תפסיק לבכות", ניסיון לעמת זאת מול הטיעון הבלתי סביר בעיני, נתקל בחוסר תובנה מוחלט למעשהו וטען שאני מנפח את הדברים ושבסך הכל כוונותיו טובות.

במקביל, אשתו שהייתה נוכחת בחדר בזמן הגילוי, פרצה בבכי והיא סיפרה שרחלי כבר מזמן מגלה הפרעות בהתנהגות ומטופלת תרופתית, שהיא שנים שונאת אותו ועד היום לא הבינה למה פלונית שונאת אותו.

• חו"ד של דאי נצר, פסיכולוג קליני מומחה מיום 22/3/2004:

חו"ד דומה לחו"ד של ד"ר מידובניק, המתארת את התנהלותו המינית של הבעל בבית, כלפי אשתו והילדים ובפרט כלפי הבת כולל נגיעות שלו במקומות מוצנעים של הבת. מתוצאות המבחנים עולה שלפלוני דחף מיני מוגבר והתעניינות אובססיבית באבר המין הנשי, וכן שאינו מבחין בין אישה לילדה ורואה בשתיהן אובייקט מיני. בנוסף לנגיעה בבת המסוימת יש לו נטייה להיכנס למקלחת בזמן שהבנות מתקלחות ולהציץ להן. לדבריו, העניין המיני המוגבר קשור באהבתו הנכזבת ולחוסר היענות מספקת מצד אשתו.

סיכום ומסקנות: מדובר בגבר ילדותי ותלותי עם אינטליגנציה תקינה ויכולת מניפולטיבית גבוהה… פלוני פיתח עם השנים התעניינות ייחודית בהקשר המיני, הוא אוהב להסתכל ולגעת באבר המין הנשי… נסחף להסתכל על בנותיו או לגעת לפחות באחת מהן.

לדעתי, זקוק לטיפול משולב, פסיכותרפיה פסיכו-חינוכית וזריקות להורדת הדחף המיני.

• חו"ד של אורית מוזס, עו"ס, מרכז טל:

מתוך עבודתה של פלונית בחדר הטיפול, אני יכולה להעריך קלינית כי פלונית עברה ניצול מיני… בלטו תכנים מיניים הקשורים לאביה של פלונית ולפגיעה… כמובן שהרחקתו של האב מהבית תרמה ותורמת לשיפור מצבה הנפשי של פלונית, מצב בו היא הרבה יותר מוגנת.

• חו"ד של שולמית קלימי, עובדת סוציאלית, מתאריך כ' סיון תשס"ה 27/6/2005.

הכרותי עם המשפחה הנ"ל (פלונית), החלה בעקבות טיפולים שנאלצתי לטפל בבנות המשפחה- ומאוחר יותר אף טיפולים משפחתיים לכל בני הבית.

הטיפולים נסבו סביב ענין התעללות האב בבנותיו (מהן התעללות מינית, ריגשית ונפשית), כאשר הנושא הדומיננטי היה התנהגותה של הבת פלונית כתוצאה מיחסי האב עמה שבעקבותיו- פלונית היתה מתפרצת בבית וחושפת דברים שקרו בינה ובין אביה שגרמו לפגיעה משנית קשה ביותר בבנות- שבלאו הכי היו חלקן פגועות ביותר. ( למשל היתה מרימה את חצאיתה בבית לעיני כל ונוגעת בצניעותה ומספרת מה האב היה עושה, או כשצעקה על אחיה הקטן שאסור לו להשתין בחוץ כי "קטנים עושים או באסלה או בפה").

הבת הגדולה אלמונית היתה פגועה מאד לאור מה שקרה לבת פלונית, שכן, זה העלה זכרונות עבר מילדותה, שגם היא כנראה נפגעה מאביה.

כיום המצב טוב יותר מאחר והאב נעדר מהבית תקופה של כשנה וחצי. ואולם, אם האב יחזור הביתה, ברור לחלוטין  (ע"פ תגובות הבנות ומהשיחות עמן), שהטראומות בבית יחזרו והמצב יהיה קשה עוד יותר שכן הבנות אינן מסוגלות לחשוב על כך בכלל. כיום יש להן מודעות גבוהה למה שקרה להן, והן עלולות להתפרק לחלוטין במידה והאב יחזור הביתה.

אנו ממליצים מאד להמשיך את הרחקתו של האב מהבית לתמיד.

• חו"ד של ד"ר חנה נמץ פסיכיאטרית ילדים ונוער, מנהלת מרכז טל:

הנידון: פלונית.

בשנת 2005, התגלתה התעללות מינית שחוותה על ידי אביה מאז שהיתה פעוטה (כבת שנתיים), עד להוצאתו של האב מהבית בהיותה בת 11.

• חו"ד של עו"ס דורית קליש, בעניין הבת פלונית:

מאובחנת כמתמודדת עם הפרעה פוסט טראומתית והפרעה סכיזואפקטיבית. עברה התעללות מינית קשה מצד אביה בילדותה.

דיון בנושא הכתובה ופיצויים

א. חיוב כתובה

 על אף שתביעת הגירושין הראשונה והאחרונה, ממנה התגרשו הצדדים, הוגשה על ידי האישה, כבר נפסק בכמה וכמה פסקי דין שחיוב הכתובה ותוספת כתובה אינה תלויה בשאלה: מי פתח את תיק הגירושין? אלא בשאלה: ממי יצאו הגירושין? כלומר, מי גרם לפירוק הבית.

דין זה מובא בגמרא כתובות (דף עא ע"א), לעניין דברי תנא קמא במשנה (שם דף ע ע"א) וז"ל: "המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה".

מעמידה הגמרא את דין המשנה במקרה הבא: "כגון, שנדרה היא וקיים לה איהו וקסבר ר"מ הוא נותן אצבע בין שיניה".

משמעות הדברים, שלמרות שהאישה יזמה את הגירושין, בכך שנדרה נדר שיש בו "עינוי נפש", ולא ניתן להמשיך בנישואין באופן זה, אך מאחר והיה ביכולתו של הבעל להפר את נדרה של האישה "ביום שומעו" ולא עשה זאת, בכך הוא הופך להיות הגורם שבעטיו הצדדים מתגרשים, ומתחייב בכתובה.

 עיין טור (אה"ע סי' קיח):

"מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות זולתו מה שהיא טוענת ויתברר מסכום נדונייתה ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה, כי כתב לה אדעתא למיקם קמיה, אדעתא למיפק ולמיטב לא כתב לה, ואם תבע הוא גירושין אינו יכול לגרשה אלא לרצונה או לאחר שיפרע לה כל סכום כתובתה עיקר ונדוניא ותוספת".  

העולה מהטור (כפי שראינו בגמרא), שהזכאות או אי הזכאות של האישה לכתובה, תלויה בשאלה, בעטיו של מי מהצדדים נגרמו הגירושין. אם הגירושין היו ביוזמת ובעטיה של האישה – הפסידה כתובתה, ואם הגירושין היו ביוזמת ובעטיו של הבעל – לא הפסידה כתובתה.  

 מובא בחזון איש (אה"ע סי' סט ס"ק כב ד"ה דיני תוספת), וז"ל:

"והאומר אי אפשי אלא כמנהג הפרסיים (כתובות דף מח, א), דאמר יוציא ויתן כתובה, נראה דיש להן תוספת [כתובה], וכל שכן, במורד מתשמיש או אומר אינו זן ומפרנס, דמחייבינן ליה לגרש, יש לה תוספת, וכן במדיר את אשתו (כתובות דף ע, א), יש לה תוספת, דכל שהוא מעיק לה, הוי כמוציאה לדעתו, וכ"כ בהגהות מרדכי בהדיא, וכן בהיא אומרת שלא לצאת [מארץ ישראל] (כתובות דף קי,  ב), נראה דיש לה, דהא אסור לצאת… ויש מקום לומר, דאלו שכופין להוציא, מודה ר"ח דיש להן, דכיון דאנוסה היא חשיב כמוציאה הוא, וכ"ש בנעשה מקמץ שלא מדעתה… ומיהו במורד בבחירת לב כמו מדיר ונעשה מקמץ, ודאי יש לה תוספת… וגם בנעשה מוכה שחין, יש לומר, דיש לה תוספת, שזה אונס יותר גדול אצלה, ואי אפשר לה למיקם קמי' ולא מיקרי דאיהי מפקה נפשה".

היוצא מהחזון איש כאמור לעיל בדברי הטור, שעניין תוספת כתובה, תלוי בשאלה, מי הגורם המרכזי לגירושין.  

עיין עוד בתשב"ץ (שו"ת חלק ב' סימן ח), וז"ל:

"עוד שאלת, אשה שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב צער היא מואסת בו והכל יודעים בו שהוא אדם קשה הרבה והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות וגם שהוא מרעיבה עד שהיא שנאה את החיים והיא אינה יכולה לבוא לב"ד מפני שאחד מבעלי ההוראה הפחידה שאם תשאל כתובתה בב"ד שתפסיד אותו"… "תשובה, קרוב הדבר בזה שיוציא ויתן כתובה דקי"ל לחיים ניתנה ולא לצער…כ"ש בצער תדיר שיש לנו לומר יוציא ויתן כתובה לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה, ואע"ג דבאומר איני זן ואיני מפרנס פסק הרי"ף ז"ל דלא יוציא ויתן כתובה, התם היינו טעמא משום מדאפשר בתקנה עד שיכפוהו לגרש יכפוהו לזון, אבל הכא מעוות לא יוכל לתקון הוא ומקרא מלא דבר הכתוב טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב ועוד כתוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו, הרי שיותר קשה היא מריבה מחסרון מזונות ואיזו טובה יש לאשה שבעלה מצערה במריבה בכל יום ויום… ומ"מ אם היא מרוב שיחה וכעסה הולכת לב"ד ותובעת כתובתה, לא הפסידה כלום, ורח"ל  מעלבון העלובות וכי כך עונין אל המעיקות".

משמעות הדברים, כפי שראינו לעיל, שלמרות שהאישה הולכת לבי"ד ותובעת כתובתה, אם הבעל בהתנהגותו גורם לגירושין, האישה לא הפסידה כתובתה.

לשם כך, איננו צריכים להגיע לידי עילה שבכוחה כדי לכפות, או אפילו לחייב, את הבעל בנתינת גט, אלא לקבוע שאשמת פירוק הבית מוטלת על כתפי הבעל, אף אם תביעת הגירושין באה בפועל מאת האישה.

לדעת ביה"ד, גם אם לא הוגשו הוכחות למעשי הבעל בכדי לחייב אותו במשפט פלילי, או אפילו בתביעת נזיקין בביהמ"ש לענייני משפחה, די בחו"ד החמורות שהגישו המומחים הנ"ל ובהודאות הבעל בפניהם שהזכירו על התנהגותו כלפי אשתו וכלפי בתו בכדי לקבוע בצורה חד-משמעית שאשמת פירוק הבית תלויה בו.

האישה הייתה נוכחת בזמן פגישת הבעל עם ד"ר מידובניק, והיא שמעה את דברי הבעל כפי ששמע אותם ד"ר מידובניק, ובפרט, שדברים אלו ששמעה מבעלה על התנהגותו החמורה  עם הבת המשותפת, מצטרפים למעשיו של הבעל והתנהגותו המינית בתוך הבית, כלפי אשתו ובכלל, ואף אם הבעל לדבריו, לא הובן כראוי, יש בכלל התנהגותו של הבעל ודבריו, להביא למאיסות מוחלטת וחוסר יכולת לחיות עמו כבעל ואישה מכאן ולהבא, ואין ספק, שהפירוד בין בני הזוג נגרם בעטיו של הבעל ובגין מעשיו החמורים כפי המתואר בחו"ד המקצועיות ואף בטענות האישה בפרוטוקול הדיון, שלא הוכחשו כלל על ידי הבעל. גם בחקירת האישה והבעל, הבעל לא הכחיש לגמרי את דבריה של האישה, והודה שאכן קרו חלק הדברים, אלא שלטענתו היו אירועים חד פעמיים. כמו כן, טענותיו שד"ר מידובניק לא שמע ולא הבין אותו כראוי ושכל דבריו היו מכוונים כלפי אשתו, לא מתקבלות כלל על דעת ביה"ד, לאור הדברים המפורשים בחו"ד של ד"ר מידובניק ושל ד"ר נצר, שהוזכרו בפתח הדברים. אף לא הוגש שום חו"ד נגדית, למרות שב"כ הבעל, כבר בתחילת התהליך, אמר שיעשה כן.

ב. תוספת כתובה

כאמור, האישה לא הפסידה את זכאותה הבסיסית לכתובה, ויש לדון, אם האישה זכאית לעיקר כתובה או אף לתוספת כתובה.

עיין פסקי דין רבניים ח"א, בית הדין תל אביב בהרכב הרה"ג: א. גולדשמידט, ש. ש. קרליץ, י. בבליקי, עמ' 201 ואילך, במקרה שהאישה תובעת להתגרש עקב מומו או אשמתו של הבעל או סיבה אחרת התלויה בו, אף שתביעתה צודקת ומחייבים את הבעל להתגרש.

מובא בתוספות ביבמות דף סה, ב ד"ה "כי" וז"ל:

"פירש ר"ח: דכל הנך דכופין מחמתה, דוקא מנה ומאתים אית לה, אבל תוספת לית לה, דאדעתא למיפק לא הוסיף לה… ור"ת מפרש דלכל מילי הוי תנאי כתובה ככתובה… כן מצאתי בתשובה אחת שפסק ריצב"א, על אשה שהיתה טוענת על בעלה כי אין לאיש גבורתו והאיש היה טוען כי היה לו גבורת אנשים, אך היא בועטת וגורמת שאין יכול לבעול…ומיהו אם יכול להתקשות ויש לו כח לכל הפחות הכנסת עטרה אבל אין לו כח למרק, על זה נראה דיש תוספת, דיש כאן חיבת ביאה בהכנסת עטרה… ומטעם דפסק ר"ח דאין תוספת בבאה מחמת טענה משום דאדעתא למיפק לא כתב לה, זה הטעם אין שייך באין יכול לבעול, דמידע ידיע דנישאת לו מתחילה לכך".

כלומר, נחלקו הראשונים, במקום שהגירושין באים מחמת תביעת האישה, אף שתביעתה מוצדקת, מחמת מום של הבעל, אם הבעל חייב בתוספת כתובה, ואם כן, לכאורה הבעל יכול לומר, "קים לי" כדעה הפוטרת מתספת כתובה, כי על דעת שהאישה תרצה להתגרש, לא התחייב בתוספת כתובה, אך זה אינו, עיין שם בפד"ר, שהביאו את הרמב"ם (פי"ב מהל' אישות הי"א): "ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה… כופין אותו להוציא ותהיה כתובתה חוב חוב עליו עד שתמצא ידו ויתן".

וכתב על זה באור שמח (שם):

"ברור דאף התוספת חייב עליו לכשיתעשר, ולא שייך למימר דאדעתא לאפוקה לא הוסיף לה שתצא בעל כרחו, דהא מידע ידע דאדעתא דליזון נשאת, ובלא מזונות אי אפשר לה, וכמו שכתב ריצב"א כיוצא בזה בתשובות מיימוני ותוספות בסוף פרק הבא על יבמתו, ופשוט"…

"הרי פסק הריצב"א כי גם לר"ח הסובר שבמקום שכופין מחמת דרישת האשה פטור הבעל לשלם התוספת, אם הדרישה לגט עקב דבר יסודי בנשואין, שהנשואין היו מתחילה על דעת כך, כגון חיי אישות, אין לומר שהבעל לא התחייב בתוספת על דעת שהאשה תדרוש גט, כי הרי ידע הבעל שהאשה נשאת לו על דעת חיי אישות, ואם לא יהיו חיי אישות יש להניח שתדרוש גט ועל דעת כן התחייב, ולכן הוא חייב בתוספת".

ואם כן, במקרה שלנו, שהתנהגותו המינית של הבעל, הן בתוך הבית, כולל דרישותיו המיניות כלפי אשתו, ובפרט שמדובר בבני זוג חרדים, והן בהתנהגותו כלפי הבת המשותפת, מעשים אלו גרמו לאישה למאיסות מוחלטת לפחות מחיי האישות וחוסר יכולת לחיות עמו כבעל ואישה, שנגרמו בעטיו ובהתנהגותו של הבעל, ועל כן, הבעל במעשיו הרעים ושלא מחמת אונס, גרם לניתוק בין הצדדים ולאי קיום יחסי אישות, וודאי שהאישה לא מפסידה את זכותה העקרונית והבסיסית לכתובה ולתוספת כתובה.

לאור כל האמור,  אין ספק, שהבעל חייב לשלם לאישה את מלוא הכתובה כולל תוספת כתובה.

ג. ערך הכתובה

 יש לדון בערך הכתובה, הכוללת את עיקר כתובה בסך 200 זוז וכן תוספת כתובה בסך "מאתיים זקוקים" ועוד 10,000 דולר.

בהגדרת ערך "מאתיים זקוקים" נחלקו הפוסקים, כידוע. [עי' מאמר אב"ד רחובות הרה"ג נחום גורטלר שליט"א שורת הדין ובביכורי גושן]. השיטות בזה נעות בין 2.8 ק"ג כסף לבין 57.6 ק"ג כסף (דעת החזו"א). הרה"ג שלמה שפירא שליט"א, אב"ד בנתניה, הוציא פס"ד מקיף בבירור הנושא בתיק 917210/2, ביום כ"ד בטבת התשע"ו (05.01.2016), עיי"ש.

באופן כללי, יש להפעיל את הכלל "המוציא מחבירו עליו הראייה" ולחייב בסכום הנמוך, וכפי שנכתב בפס"ד הנ"ל. וכן נפסק ברוב דעות – הגר"ע יוסף והרב קפאח לעומת הגר"מ אליהו זצ"ל – בביה"ד הגדול (פד"ר י"א, עמ' 364). בכל זאת, לאור הדברים החמורים אשר בתיק זה, המלחמה המשפטית אשר ארכה יותר מעשר שנים, הפגיעה בבת המשותפת אשר אחריותה ועלותה הכספית נופלת על כתפי האם אשר מגדלת אותה, ביה"ד רואה לנכון – גם כפיצוי לאשה – להכריע בתיק זה לפי השיטה המחמירה של החזו"א.

מעין זה כתב גם הרה"ג אושינסקי אב"ד בחיפה בתיק 585334/13, בפס"ד מיום כ"ז בניסן התשע"א (01/05/2011):

בנסיבות תיק זה, שאין ספק לבית הדין כי הבעל עזב את אשתו ועבר להתגורר עם אשה זרה, כפי האמור בהחלטה קודמת וכן מוזכר בפסק דין זה, בית הדין מוצא מקום שלא לפסוק בהכרח כשיטה המקילה ביותר בשאלת עיקר הכתובה (דהיינו מאתיים זוזים ומאתיים זקוקים).

באותו תיק, הכריעו כפשרה מחצית שיטת החזו"א.

במקרה שלנו, אנו רואים את התוצאות חמורות יותר, וקובעים שיש נקוט בשיטה המחמירה כפיצוי, וכדעת הגר"מ אליהו. כמו כן, יש להוסיף את עיקר כתובה בבעל אשכנזי: 960 גר' כסף, סה"כ עיקר כתובה ותוספת כתובה (200 זקוקים): 58.56 ק"ג כסף.

לפי המחירים היום (14.3.16), ק"ג כסף עולה כ-497 דולר. לפי"ז, 58.56 ק"ג כסף עולה כ-29,104 דולר. בתוספת 10,000 דולר הנוספים, סך חיוב הכתובה היא: כ-39,104 דולר. שער היציג היום היא כ-3.878 ₪ לדולר.

סה"כ חיוב הכתובה ותוספת כתובה היא: 151,645 ₪.

סכום זה יש לקזז מחלקו בבית כאשר יימכר על פי החלטת ביהמ"ש.

כמו"כ, הקנס של 24,000 ₪ אשר נפסק לטובת האישה ביום ב' ניסן תשע"ד (2/4/2014), והקנס של 12,000 ₪ לקופת המדינה, עומדים בתוקפם אם טרם שולמו.

יש לציין, שכבר לפני חמש שנים הציע ביה"ד כהצעת פשרה שהצדדים יחלקו את הדירה, והבעל ישלם לאישה סכום של 180,000 ₪ כפיצוי כתובה וכפיצוי מחיי הנישואין, כמוזכר לעיל.

לסיכום: על הבעל לשעבר לשלם לאישה כפיצוי כתובה וכפיצוי מחיי הנישואין סך של 151,645 ₪, וכן סך של 24,000 ₪ (אם לא שולמו עד היום), סה"כ: 175,645 ₪.

אהרן דרשביץ

לדעתי  במקרה שבפנינו יש להעמיד את גובה הכתובה ופיצוי כתובה על הסך המבוקש של 400,000 ₪. מהסיבות הבאות:

• בנוסף לכל האמור לעיל יש לציין כי האם נשארת בבית עם ילדה נכה שלפי כל החומר שבפנינו הדבר נגרם בעטיו של האב והסכום הנ"ל ישאר לצורך מזונות ומדור של הבת שהרי השוטה דינו כקטן שאביו חייב במזונותיו.
• במשך שנים ארוכות שילם האב סך של 3,000 ₪ לחודש למזונות ששת ילדיו, והשאירם במצוקה כלכלית, בטענות של מצוקה כלכלית, כאשר מנגד הוא מבזבז את כספו וכספי משפחתו על דיוני סרק. כאשר בין יתר השיקולים לגובה המזונות הנמוך היה הפיצוי בדמות הדירה שתישאר לאישה לצורך גידול ששת ילדיה לבד ללא כל תמיכה מצד האב ומשפחתו וכדמי טיפול שלא שולמו לאישה מעולם.
• מכיוון  שעניין גובה  הפיצוי נתון לשיקולו של ביה"ד יש להעמיד את גובה הפיצוי ע"ס שיאפשר לאישה לרכוש את מחצית חלקו של הבעל בדירה.

כאמור יש להעמיד את גובה הכתובה ופיצוי כתובה על הסך המבוקש של 400,000 ₪.

אליעזר איגרא

לענ"ד, עקב המקרה החמור והקשה שבתיק זה, הנני מצטרף לדעת כבוד אב בית הדין הגר"א איגרא שליט"א, לחייב במלוא הסכום המבוקש.

משה בצרי

ניתן ביום ז' באדר ב התשע"ו
(17/03/2016)

הרב אליעזר איגרא – אב"ד             הרב אהרן דרשביץ – דיין הרב משה בצרי – דיין