אחד מסלעי המחלוקת ברבים מהליכי הגירושין הוא קביעת מועד הקרע. מועד הקרע הוא כינוי למועד בו מסתיים השיתוף בין בני זוג שסיימו את קשר הנישואין, במאמר שלהלן נעמוד על הקריטריונים לקביעת מועד הקרע

על פי החוק[1] כל רכוש שצובר מי מבני הזוג מיגיעה אישית (למעט מתנות או ירושה) החל מיום הנישואין ועד לפקיעתן נמצא בבעלות משותפת גם של בן הזוג השני. בדר"כ על מועד תחילת השיתוף אין מחלוקת[2], שכן יום הנישואין הוא חד משמעי, אולם לעניין מועד סיום השיתוף יש מקום נרחב למחלוקת. אמנם בחוק נאמר כי מועד סיום השיתוף יחול במועד פקיעת הנישואין[3],  אבל לא פעם פקיעת הנישואין הפורמאלי הוא לאחר תקופה לא מבוטלת של פירוד בין הצדדים, ובה אין כל היגיון או סיבה לקבוע כי חל שיתוף בין בני הזוג.

במדינת ישראל גירושין בין יהודים נעשים אך ורק בהתאם לכללי הדין העברי[4]. בדין העברי קיימות סיבות רבות לעיכוב הסדרת הגירושין באופן פורמאלי, למרות שאין כבר כל קשר בין בני הזוג. מצב שמוכר בכינוי "נישואין על הנייר" – למשל במצב בו אחד/ת מבני הזוג מעוניין בשלום בית, ואינו מוכן לקבל את בקשת בן/ת הזוג לגירושין. יהיה על בית הדין הרבני לברר את עילות הגירושין של הצד התובע גירושין טרם פסיקת גירושין והסדרתם. רק לאחר שבית הדין סיים את מלאכת הבירור ונתן פסק דין יצאו הגירושין לפועל[5]. כלומר בהנחה שהצדדים נפרדו ולאחר הפירוד ארך הליך גירושין שנתיים עד לביצוע הגירושין בפועל, הרי שעל פי החוק היבש תקופת ניהול ההליכים בה אין כל שיתוף בין בני הזוג תחשב לתקופת השיתוף, שכן מבחינה פורמאלית הנישואין עדיין לא פקעו. ברור שמצב זה אינו סביר.

לשם הסדרת עניין זה קבע המחוקק[6] כי בנסיבות מסוימות יוכל בית המשפט[7] להקדים את המועד הקובע לסיום השיתוף, כך שהשיתוף בין הצדדים יחול רק על זמן מוגדר בתוך זמן הנישואין, אבל לא על כל תקופת הנישואין הפורמאלית.

שטח אפור

הדוגמה שהובאה לעיל הינה דוגמה מאוד מובהקת בה ברור שלאחר שבני זוג נפרדו, ולא היה ביניהם עוד כל שיתוף, אין כל סיבה לשתף צד אחד בנכסים שצבר הצד השני. אולם, במקרי גירושין רבים, הנתק או הקרע לא נוצר ברגע אחד, אלא באמצעות תהליך איטי שלפעמים גם לוקח שנים, ואין נקודת זמן ברורה, בה ניתן לקבוע שעד לרגע זה היה שיתוף ומכאן ואילך כבר לא.

לדוגמה אנו עדים לא פעם למקרים בהם למרות שבהם הקשר הזוגי בין בני הזוג נותק, אולם מסיבות שונות הם אינם מעוניינים לפרק את התא המשפחתי. והם ממשיכים לחיות בבית אחד ותחת קורת גג אחת כשני זרים. לפעמים הילדים הם שעומדים בראש מעייני בני הזוג. לפעמים קורת גג שאין בה כדי חלוקה. וישנם עוד סיבות רבות ושונות. בפועל אין מערכת זוגית בין בני הזוג. אולם הנישואין על הנייר טרם פקעו. בני זוג מסוג זה עלולים  למצוא עצמם במחלוקת לא פשוטה באשר לקביעת מועד הקרע המדויק, שכן, ככל שמדובר על תקופה של חודשים רבים או שנים עשויה להיות לקביעה מתי חל מועד הקרע משמעות כלכלית לא פשוטה. וכל צד ירצה כמובן לקבוע את המועד המשתלם לו ביותר מבחינה כלכלית.

כבר כעת ייאמר, כי למרות שעל פניו מועד ברירת המחדל הקבוע בחוק כמועד הקרע הוא פקיעת הנישואין, בפועל בתי הדין ובתי המשפט אינם נרתעים מלהקדים את מועד הקרע. והקדמת מועד הקרע כיום הינה דבר שבשגרה. ולא נדרשת לכך הוכחת נסיבות חריגות במיוחד[8]. ואולי אף להיפך דווקא דרישה לקיים את ברירת המחדל הקבוע בחוק, דהיינו קביעת יום הקרע ביום הגירושין, היא שנדרשת להוכחה.

הפסיקה האזרחית[9] קבעה מבחנים מוכרים, שעל עיקרם נעמוד מיד כיצד קובעים את יום הקרע.  במאמר זה נסקור דעות נוספות, פחות מוכרות, בעיקר פרי פסיקתם של דייני בתי הדין הרבניים, שלא בהכרח תואמות את העקרונות שבפסיקה האזרחית. וזאת  כדי לעודד טיעונים יצירתיים ופחות מקובלים, שבהחלט יש מקום להעלות בפני בתי הדין הרבניים בעת ההתדיינות על קביעת מועד הקרע.

הפסיקה האזרחית – סיום השיתוף הכלכלי

להלן נסקור מספר פסיקות מהם עולה כי המוטיב המרכזי לקביעת מועד הקרע המקובל בפסיקה האזרחית הינו הפסקת השיתוף ה"כלכלי" בין בני הזוג. הרציונל במבחן זה ברור, כל עוד מתקיים שיתוף כלכלי בין הצדדים, הרי שהצדדים שותפים. וברגע שהצדדים הפסיקו לנהוג בשותפות כלכלית, הרי שהרכוש שייצבר מעתה ואילך אינו משותף.

כך קבע בית המשפט העליון בבע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, "המועד שבו מפסיקים בני-זוג לנהל קופה משותפת ושממנו ואילך הם נוהגים לפי הכלל של "שלי-שלי ושלך-שלך" . אמנם בפסק דין זה, לא חל חוק יחסי ממון, והוא מתייחס להלכת השיתוף שקדמה לחיקוק חוק יחסי ממון. אולם הרציונל תקף ללא ספק גם לאחר החלת החוק.

בתמ"ש 3340/03 פלונית נ' אלמוני מיום 3.12.06, (שם חל חוק יחסי ממון) נקבע :"המועד הקובע לצורך חישוב סל איזון המשאבים בהתייחס לתום התקופה, נקבע בפסיקת בתי המשפט כמועד שבו פסק משק הבית של הצדדים מלתפקד כיחידה כלכלית משותפת".

הגדרה נוספת ניתן למצוא בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא[10], שכתב "על בית המשפט לבחון בין השאר, מתי חל שבר בלתי ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים או מתי הגיעו הנישואין לסיומם 'דה פקטו'". אולם כאמור גם לעניין זה יש לבחון את סיום השיתוף הכלכלי.

מבחנים רבניים

היות שכאמור המחוקק נתן שיקול דעת[11] רחב מאוד ללא קריטריונים ברורים לקביעת מועד הקרע, הרי שמטבע הדברים עולם הערכים של היושב על כס השיפוט מקבל ביטוי לא פעם במקום שהמחוקק נתן ליושב על מדין שיקול דעת אישי. עובדה זו הביאה לנימוקים שונים ומעניינים לאופן קביעת המועד בו יחול הקרע, ואת חלקם נסקור להלן;

יודגש, כי מאמר זה אינו עוסק בדיון השלכת בגידה לעניין מועד הקרע, שכן נושא זה רחב מאוד וראוי למאמר בפני עצמו. מאמר זה מבקש לסקור דווקא טענות פחות מוכרות וגישות חדשניות.

דיון בשלום בית מרחיב את מועד השיתוף

במקרה של בני זוג פרודים שניהולו הליך גירושין במסגרתו הבעל ביקש שלום בית, קבע בית הדין הרבני בנתניה[12], כי עצם הדרישה לשלום בית מלמדת על כך שאין עדיין קרע מוחלט. ולכן השיתוף יחול עד למועד בו הסכימו הצדדים להתגרש, להלן ציטוט הדברים;

"לטענת ב"כ האיש יש לראות את מועד פתיחת ההליכים בתאריך 22.11.17 כמועד הקרע המוחלט בין הצדדים לאור התביעות המשפטיות והנתק הכלכלי בין הצדדים.

ברם, עיון בפרוטוקול הדיון מתאריך 7.3.18 מלמד שהאיש ביקש שלום בית והתחנן לחזור לייעוץ זוגי ולשקם את הבית:

לפיכך, אין ספק שלא ניתן להגדיר את המצב בין הצדדים כקרע בלתי ניתן לאיחוי המצדיק חריגה והקדמה של מועד הקרע כבר למועד פתיחת ההליכים, שכן בתאריך הדיון, ארבעה חודשים לאחר פתיחת ההליכים, וכחצי שנה לאחר שהבעל עזב את הבית, הוא עדיין פונה לניסיון לשלו"ב.

אין אנו בוחנים כליות ולב לדעת אם היה מדובר בניסיון טקטי בלבד של הבעל בזמנו או בניסיון כנה. כך או כך, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ומאחר ולפי החומר המונח בפנינו היה ניסיון לשלו"ב, שוב אין מקום לתת חותמת של קרע בלתי ניתן לאיחוי נכון לשלב הדיון הנ"ל.

מכל מקום, הדיון האמור בעצמו הסתיים בהסכם גירושין כולל בין הצדדים וקביעת מועד לסידור גט. ורק שבפועל סידור הגט התעכב במשך כחצי שנה תמימה עד שהצדדים התגרשו בתאריך 7.3.18.

הסיבות לעיכוב בסידור הגט היו בשל עניינים טכניים – היומן העמוס של בית הדין, שביתת עובדים בדיוק ביום בו הוזמנו הצדדים לגירושין וכך הלאה, עד שהתגלגלו הדברים כך שהגירושין התקיימו רק בתאריך …..

נמצא, שהסכם הגירושין שנחתם בתאריך 7.3.18 נתן גושפנקא סופית וסתם את הגולל על גירושי הצדדים, אף שסידור הגט בפועל התרחש רק כחצי שנה לאחר מכן.

מסקנה:

לאור האמור לעיל בדבר שיקול הדעת שיכול ביה"ד להפעיל, נראה שיש לקבוע את התאריך 7.3.18 כמועד הקרע בין הצדדים לעניין איזון המשאבים ביניהם."

החלטה דומה ניתנה על ידי בית הדין הרבני באשדוד[13] שכתב כך:

בעניין מועד הקרע, האיש טוען ללא כל נימוק שמועד הקרע הוא לפני ארבע שנים. האשה טוענת שמועד הקרע הוא יום התרת הנישואין בגט כקבוע בחוק.

ההליכים בין הצדדים החלו לפני כשנה ומחצה. דיון ראשון התקיים ביום 23/01/2020. הצדדים הצהירו שהם חפצים בגירושין. פסק דין לגירושין ניתן בו ביום. הגירושין בפועל התעכבו עד מכירת הדירה ומסירת החזקה לקונים. באותו מעמד בירר ביה"ד את עמדות הצדדים בתביעת מזונות הילדים.

הצדדים התגוררו תחת קורת גג עד סמוך לגירושין, אך בביתם פנימה התנהלו הצדדים כשני זרים כמה שנים קודם לכן. הוצאות הבית והילדים שולמו על פי סיכום בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה של ביה"ד בפסק הדין למזונות זמניים.

בכל כגון דא יש לביה"ד שיקול דעת לפי סעיפים 5א (1) ו(2) ו 8 (3) לקבוע את מועד הקרע למועד המוקדם להתרת הנישואין.

לאור כל האמור ולאחר שיקול דעת מחליט ביה"ד לקבוע את מועד הקרע ליום 23/01/2020, המועד שבו הצהירו הצדדים בפני ביה"ד על החלטתם להתגרש זה מזה, והצהרתם זו קיבלה תוקף של פס"ד, אשר לא מומש לאלתר רק עקב האילוץ של ההמתנה להפרדת המגורים בפועל.

קיום יחסי אישות בזמן פירוד מאריך את תקופת השיתוף

במקרה בו אין חולק על כך שהצדדים היו פרודים, אולם בזמן הפירוד קיימו יחסי אישות, נחלקו הדעות בבית הדין הרבני ברחובות[14] מהו המועד הראוי לקביעת מועד הקרע, וכך כתבו;

"האיש טוען שמועד הקרע הוא בזמן הפירוד ואף צורפה לו הודעה על הפירוד שהיא תקפה לפי ההסכם.

האשה טוענת שגם לאחר הפירוד ניסו הצדדים שלום בית וקיימו יחסי אישות כמה פעמים והקרע היה רק בסמוך לגירושין. לכן מועד הקרע צריך להיות בגירושין.

הבעל טוען שבתקופת הפירוד הם קיימו יחסי אישות רק פעם אחת בחודש יוני 2021.

לאחר העיון נחלק המותב בדעתו.

לדעה אחת מגורים נפרדים והפרדה רכושית, הם ודאי קרע לגבי איזון המשאבים, גם אם הם קיימו אח"כ יחסי אישות בודדים. הקרע ב-2/2021.

לדעה שניה מאחר והם קיימו אח"כ יחסי אישות, הקרע הוא בזמן הגירושין 11/2021.

לדעה שלישית (הדעה האמצעית): מאחר והבעל הודה בקיום יחסי אישות ביוני 2021, לכן הקרע יחושב מתאריך 30/6/2021.

ההכרעה כפי הדעה האמצעית ומועד הקרע נקבע מתאריך 30/6/2021."

ההחלטה האמורה לא עמדה במבחן הערעור, אולם בפסק דין אחר התייחס בית הדין הרבני הגדול[15] מזווית אחרת לסוגיית הפסקת קיום יחסי אישות כגורם משפיע או לא משפיע על קביעת מועד הקרע, וכך קבע:

"כאשר מדובר במצב של העדר חיי אישות, שיכולות להיות לו סיבות אובייקטיביות כמו בנדון דנן. כדי שהוא ייחשב למועד קובע לעניין ניתוק השיתוף הכלכלי, הוא צריך להיות מלווה בהעדר שיתופיות כלכלית באופן בולט ביותר."

כלומר אם אין נתק כלכלי, אז גם אם לא התקיימו יחסי אישות עדיין יתקיים השיתוף בין בני הזוג למרות העדר קיום יחסי אישות. בפסק דין בית הדין הרבני האזורי[16] עליו נסוב ההליך בבית הדין הרבני הגדול אומץ המבחן המשולש דלהלן:

צירופם של שלושת גורמים אלו: העדר יחסי אישות, פירוד רגשי עמוק, ונתק כלכלי הבא לידי ביטוי בתשלום נפרד של המשכנתא ותשלומי הבית, אינו מותיר ספק לביה"ד כי מדובר בקרע אשר ממנו ואילך אין מקום עוד לראות את הצדדים כשותפים לעניין חוק יחסי ממון.

יישוב סכסוך או תביעת גירושין

קביעה נוספת, לא פחות מעניינת, היא של בית הדין הרבני בפתח תקווה[17], שהסביר כי הגשת בקשה ליישוב סכסוך איננה מלמדת על קרע. ומועד הקרע יקבע רק בעת הגשת תביעת הגירושין. וזאת למרות ששני הצדדים רצו גירושין. וברור כי ההליך הפורמאלי להגשת תביעת גירושין מחייב הגשת יישוב סכסוך קודם לכן, להלן ציטוט דברי בית הדין:

"עמדת בית הדין היא שלא ניתן לקבוע את מועד הקרע בעת הבקשה ליישוב הסכסוך, שכן יש לקבוע את מועד הקרע בעת שבה הגיעו הצדדים לנקודת השבר בחיי הנישואין.

לעיתים קרובות, גם לאחר פתיחת התיק ביישוב הסכסוך, מגיעים הצדדים להסכמות ביניהם בנושאים שבמחלוקת, במקרה זה הצדדים אכן נפגשו לפגישת המהו"ת [כמצוין בהחלטת בית המשפט מתאריך 26.2.18 שהתקיימה פגישה כזו, מה שמעיד על רצון לנסות ליישב את הסכסוך, בהבחנה ממקרים בהם הצדדים אינם מופיעים לישיבות המהו"ת אלא פתיחת התיק הינה רק בשל הצורך החוקי לפתוח בהליך זה טרם פתיחת תיק גירושין.

לפיכך לא ניתן להתייחס למועד זה כנקודת השבר בחיי הנישואין של הצדדים."

סרבנות גט – סיבה להארכת תקופת השיתוף

בית הדין הרבני בת"א[18], החליט במקרה בו הבעל סירב לתת גט, אולם טען לקרע של 10 שנים, להאריך את תקופת השיתוף עד לסידור הגט, למרות הפירוד המוחלט בפועל. להלן נימוק בית הדין:

במקרה דנן אמנם יש פירוד של ממש בין הצדדים, אלא שהצדדים נחלקים ביניהם על סיבת הפירוד, האישה טוענת שהבעל יצר קשר עם נשים זרות והאיש טוען שהאישה כבר חיה בנפרד ממנו שנים רבות. הדברים מתבררים בתיק הכתובה, אך בפועל האישה תבעה גירושין והבעל הוא זה שמעכב אותם.

מחד הבעל מבקש להחזיק את האישה נשואה לו, ומאידך הוא מבקש להתנער מהזכויות שלה העולות מן הנישואין.

בית הדין סבור שלא יתכן לאחוז את החבל משני קצותיו, האישה עומדת ואומרת שמבחינתה היא מוכנה לוותר על הנישואין ולהפסיד בזה את מזונותיה וכן את זכויותיה ברכוש מיום הגט, ואילו הבעל הוא זה שמחזיק בה בכל תוקף מתוך מטרה לקבל יתרון מסוים בתחום הכספי בלבד, שהרי אין לו כל כוונה לשלום בית, במציאות זו הצדק מחייב שככל שהוא עומד על דרישתו להמשיך בנישואין, הרי שיש לכך השלכות לגביו הן לחיוב והן לשלילה. ועל כן מועד הקרע יתקיים רק במועד סידור הגט.

סיכום ומסקנות

תם ולא נשלם. אין ספק כי סוגיה זו רחבה, וניתן להאריך ולהעמיק עוד בעניין. מטרת המאמר הייתה ליצור עניין סביב שלל הטיעונים שניתן להעלות בעת ההתדיינות על מועד הקרע. אין ספק כי ישנם סוגיות נוספות שעולות בעניין קביעת מועד הקרע, כגון נאמנות בין בני זוג או מקח טעות. טיעונים אלו חלקם מצאו ביטוי רחב בפסיקה, וחלקם ראויים למאמר בפני עצמו. במאמר זה נסקרו  טיעונים פחות מוכרים וסוגיות שראויות לדיון.

תכליתו של מאמר זה היא לעורר חשיבה בקרב מייצגים ומתדיינים לטעון טענות יצירתיות רלוונטיות בעת ההתדיינות על קביעת מועד הקרע, כאשר אין ספק כי העלאת טיעונים יצירתיים רלוונטיים גם יניבו פרי בפסיקת דייני ישראל.

[1] בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 נקבע "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג".

[2] למעט מקרים בהם טרם הנישואין חיו בני הזוג כידועים בציבור ללא נישואין. במקרים שכאלו ניתן לטעון כי מועד השיתוף חל מעת שהצדדים הוכרו כידועים בציבור, ועוד טרם הנישואין.

[3] כלומר סידור הגט.

[4] בסעי' 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 נקבע " נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".

[5] בהנחה שפסק הדין יכובד, ככל ולא קיימים הליכי אכיפה שיכולים לערוך תקופה לא מבוטלת. וראו לעניין זה משה ליבוביץ "סנקציות אפקטיביות כנגד סרבניות וסרבני גט" גיליון משפט צדק גליון 6.

[6] בסעיף 5א. לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-  נקבע; (א)  הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים – לגוף התנאים ראו בלשון החוק.

כמו"כ בהמשך נקבע בסעיף 8" (3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע", ובהמשך בסעיף 8 (4) "לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע".

[7] בית הדין הרבני בכלל בית משפט לעניין זה.

[8]ראו מדברי כב' השופט אליקים רובינשטיין (בע"מ 1681/04) שכתב: בכל הנוגע להסדר איזון משאבים הותיר המחוקק שיקול-דעת נרחב לבית-המשפט (סעיפים 8-6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973)".

דוגמה נוספת ניתן למצוא בבג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים, פסקה 12 ציטוט: "סעיף 8 מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים".

גישה זו של הפעלת שיקול דעת רחב אומצה גם ע"י נשיא בית דין הרבני הגדול בדימוס הגר"ש עמר בתיק 3369-21-1. ראו מדבריו: "סעיף 8.3 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, מקנה סמכות לקביעת מועד האיזון לאו דווקא בעת פקיעת הנישואין, ובתי המשפט גם נוהגים כך למעשה, וכך ראוי לנהוג כאן".

[9]בית המשפט העליון ובדרכו בתי המשפט המחוזיים ובית המשפט לענייני משפחה.

[10]תמ"ש (כ"ס) 3591/02 ש. צ. נ' ח. צ

[11] למשל בבע"א 1915/91 אסתר יעקובי נ' עזרא יעקובי פ"ד מט(3) 529 נקבע כדלקמן: במסגרת הפעלת שיקול הדעת, מוסמך בית המשפט לקבוע כי איזון שווי הנכסים יהיה לפי שווים במועד מוקדם יותר, דהיינו למשל, עובר לקרע שחל בין בני הזוג. החוק נתן אפוא דעתו למצבים של קרע בין בני הזוג.  

[12] החלטה בתיק מס' תיק 1160127/4 מפי כבוד הדיינים: הרב שניאור פרדס – אב"ד, הרב פנחס מונדשיין, הרב בצלאל ווגל מיום י"ז בשבט התשע"ט (23/01/2019).

[13] החלטה בתיק מס' 20961/6 מפי כבוד הדיינים: הרב מיכאל צדוק – אב"ד, הרב אריאל שוייצר (ז"ל), הרב עידו שחר מיום כ"ז באדר התשפ"א (11/03/2021).

[14] החלטה בתיק מס' 1305558/6 מפי כב' הדיינים הרב יהודה שחור – אב"ד, הרב יאיר לרנר, הרב ירון נבון מיום כ"ג באייר התשפ"ב (24/05/2022).

[15] פסק דין בתיק מס'  1128765/7 מפי כבוד הדיינים הרב שלמה שפירא, הרב אברהם שינדלר, הרב ציון לוז־אילוז מיום י"ב בשבט התשפ"א (25.1.2021).

[16] פסק דין בתיק מס' 1077167/4 מפי כבוד הדיינים: הרב אבירן יצחק הלוי – אב"ד, הרב רפאל י' בן שמעון, הרב מאיר כהנא, מיום ט"ו בטבת התש"פ (12/01/2020).

[17] החלטה בתיק מס' 1172320/4 מפי כבוד הדיינים: הרב יצחק רפפורט, הרב בנימין לסרי, הרב נחמיה נשר מיום ה' באדר ב התשע"ט (12/03/2019).

[18] החלטה בתיק מס' 390728/10 מפי כבוד הדיינים: הרב ישראל שחור, הרב דניאל כ"ץ, הרב נפתלי הייזלר מיום כ"ב בשבט התשפ"א (04/02/2021).