צדק והלכה בדיני עבודה

המחוג בשעון התלוי על קיר המשרד הראה כי הגיעה השעה 16:00, השעה בה נקבעה הפגישה עם חיים, עובד ותיק בנגריה ידועה מזה קרוב לעשרים שנה שזה עתה קיבל בעקבות משבר הקורונה מכתב פיטורין.

חיים שכל חייו דייק ועמד בלוח הזמנים ובמשימות שהוטלו עליו, גם הפעם לא איחר ובדיוק כשהמחוג הגיע למקום המיועד הופיע בפתח המשרד וביקש בנימוס להיכנס לחדרי לפגישה שנקבעה מראש.

חיים נכנס לפגישה כשהוא נסער ומפוחד, והחל לגולל את סיפורו האישי, היא תיאר את מסירותו לעבודה במשך עשרים שנה, כיצד בימים גשומים היה מתרוצץ ברחובות על מנת למלא את שליחויות שבעל הנגריה הטיל עליו, כיצד בזמני עומס היה נשאר בנגריה על השעות הקטנות של הלילה כדי שההזמנות יצאו בזמן ולא יהיו איחורים, כיצד היה מוכן לקבל צעקות מלקוחות זועמים ולהרגיע אותם וזאת על מנת לשמור על שמו הטוב של בעל הנגריה, ועכשיו למרות הכל הוא פוטר בבושת פנים, אבל גרוע מכך בעל הנגריה מעסיקו לשעבר הודיע לו חד משמעית כי הוא לא מתכוון לפצות אותו כמקובל בגין עבודתו בנגריה במשך שנים כה רבות, הנימוק המרכזי של המעסיק היה כי אין בהלכה כל חובה של מעסיק לפצות את המועסק והוא פועל על פי ההלכה.

דמעה חמה ניגרה על לחיו של חיים שהמשיך לספר כי בעל הנגריה הציע לו לבוא עמו להתדיין בדין תורה בכל בית דין שיבחר, כשהמעסיק מסביר לחיים מראש שחבל על הזמן כי לפי ההלכה לא מגיע לו כלום שכן בנוסף לאמור הסביר בעל הנגריה הרי את רוב משכרתו של חיים היה המעסיק נוהג לשלם לחיים במזומן מה שנקרא בלשון העם "בשחור" ועל זה טען המעסיק וודאי שלא מגיע לחיים פיצויים, חיים השתתק ודמעות זלגו מעיניו הייתכן שעמל כל כך הרבה שנים ועכשיו לא יקבל כלום.

חיים סיים בדילמה בפניה הוא עומד, מצד אחד כאדם חרד לדבר ה' הוא מעוניין ללכת להתדיין בדין תורה אולם מאידך חיים לא רוצה לעמוד מול שוקת שבורה ולא לקבל שום פיצוי.

האזנתי לדברים בקשב, ולאחר שחיים סיים לגולל את סיפורו, ביקשתי שיכניסו לו כוס מים ממנה לגם בצמא כשלאחר ששתה ונרגע מעט, בחרתי להסביר לו כמה מושגי יסוד הנוגעים להתדיינות בדין תורה בכלל ובדיני עבודה בפרט, ובשורות הבאות אביא את הדברים לתועלת הקוראים.

מנהג המדינה – מחייב על פי הלכה

ראשית דבר חשוב להדגיש כי אמירת המעסיק שמה שנכתב בחוק לא מחייב את ההלכה, נכון לגבי מכלול של נושאים, אבל לא לעניין דיני עבודה, דווקא בדיני עבודה יש משקל גדול מאוד למה שנקבע בחוקי המדינה אכן לא מכח חקיקת החוק, אלא מכח מנהג המדינה, כלומר ברגע שנחקק חוק מסוים בדיני עבודה הרי שממילא כל המדינה נוהגת על פי אותו החוק, וכשכולם נוהגים על פי אותו החוק הדבר הופך למנהג שמחייב על פי ההלכה.

מקור הדברים במשנה בפרק השוכר את הפועלים (דף פא:) שם נאמר "השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן, מקום שנהגו לזון יזון לספק במתיקה יספק, הכל כמנהג המדינה" כך גם נפסק להלכה בשו"ע חו"מ סימן של"א סעיף א שכל חוקי העבודה שנפוצו והפכו למנהג שהכול נוהגים לפיהם מחייבים את הצדדים.

כהערת אגב יצוין כי במסגרת החוקים השונים בדיני עבודה ישנה מספר סוגי חוקים ישנם חוקים שנחקקו בחקיקה בכנסת, ישנם תקנות, ישנם הסכמים קיבוציים, ישנם פסיקות של בתי המשפט ועוד, ניתן לדון על כל סוג של מנהג האם הוא מנהג מדינה מחייב או לא והדבר שווא מאמר בפני עצמו ועוד חזון למועד, אולם הכלל העקרוני הוא כי חוק ברור שכולם נוהגים על פיו מחייב גם על פי ההלכה.

בית דין או בית משפט ?

הסברתי לחיים כי ברמת העיקרון אין לו שום צורך לפנות לבית משפט אזרחי כאשר התוצאה בבית דין רבני אמורה להיות אותו הדבר כמו בבית משפט אזרחי, שכן כפי שהסברנו בתי הדין לממונות פועלים לפי אותם חוקים שנהוגים בבתי המשפט האזרחיים.

וכאן הסבתי את תשומת ליבו של חיים ללשונו הנדירה של בעל השולחן ערוך שלא הביא ביטוי שכזה בשום מקום בכל השולחן ערוך את אך ורק בעניין זה של הליכה לבתי משפט, וכך נכתב בשו"ע חו"מ סימן כ"ו סעיף א':

"אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם אפילו בדין שדנים בדיני ישראל ואפי' נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם אסור וכל הבא לדון בפניהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו עליו השלום"

הדברים מבהילים השו"ע מדגיש כי איסור הליכה לערכאות כה חמור עד שגם אם אותם הערכאות דנים לפי דין תורה למרות זאת מי שהולך לדון בפניהם נחשב רשע וכו', במקרה שבפנינו בו על פניו התוצאה בבית המשפט או בבית דין צריכה להיות אותו הדבר, אין לי כל ספק כי חיים גם הוא מעדיף שלא לעבור על הלכה מפורשת בשולחן ערוך וללא לערכאות.

אם הולכים לבית דין – למה צריך טוען רבני ?

ואז שאל חיים את שאלה כל כך מתבקשת אם אני הולך להתדיין בפני רבנים יראי שמיים, למה אני צריך טוען רבני ? הרי הדיינים רוצים לעשות דין צדק ומה זה משנה אם אני יגיד את הדברים או הטוען הרבני ?

אכן שאלה יפה, על מנת להשיב על השאלה אביא מספר מקורות הלכתיים מהם נלמד כי בית הדין אינו מייצג צד ולפיכך חל איסור מוחלט על הדיינים לטעון לטובתו של צד אחד, כלומר גם אם דיין יודע בוודאות שיש לו דרך לעזור לאחד הצדדים אולם אם אותו צד אינו טוען בעצמו את הטענה הדיין אינו יכול לעזור לו גם אם הוא מאוד רוצה.

מקור האיסור נמצא במשנה באבות פרק א' משנה ז': "יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינים” הוראה זו מוזכרת בגמרא כהדרכה לדיין, אל תעש עצמך כעורכי הדיינים לטעון עבור בעל הדין (כתובות נו, ב; פא, א ובירושלמי בבא בתרא פ"ט ה"ד. המשך המשנה מסייע לפירוש זה "כשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו כרשעים").

חומר האיסור שבהתנהלות של בית הדין שמכניס טענות לפיו של צד אחד כבר הובא בפירוש המשניות לרמב"ם באבות שם. וז"ל:

"שלא ילמד לאחר מבעלי הדינים טענה שתועיל לו ויאמר לו אמור כך וכך, או כפור באופן כך וכך, ואפילו ידע שהוא עשוק, ושבעל דינו טוען עליו בשקר כפי שנדמה לו אסור לו שילמדנו טענה שקר" הרמב"ם מחדש שאף שידענו שיש לפנינו עשוק אסור לטעון לו. לכן לדעת הרמב"ם אם הבעל דין לא פותח או רוצה לטעון לא טוענים אף שהוא עשוק ויש טענה שתזכה אותו. וכן פירש הבית יוסף בסימן יז' שם "וסובר הרמב"ם דלא אמרו כן אלא כשבעל הדין מבקש לומר זכותו הא לאו הכי לא, דנראה כעורכי הדיינים".

יעוין ברבנו יונה שם שפירש הטעם "כי יחשדוהו וידברו עליו רע". ובשו"ת בנימין זאב כתב: "דוחק הוא לדיין למצוא טעם ללמד לבעל דין אפילו טענות אמת שנראה כקרוב או כאוהב שפסול לדין".

סיימתי להביא את המקורות ואמרתי לחיים שים לב, גם אם הדיין ירצה לעזור לך מאוד, אם לא תדע להביא לו את הטיעונים בצורה הנכונה – הוא לא יוכל לעזור לך גם אם ירצה ! שכן ההלכה לא מאפשרת לדיין לעזור לך.

סוף דבר:

לסיום, אין לי ספק כי אתם מעוניינים גם לשמוע את סוף הסיפור מעבר למקורות ההלכתיים, אז אספר במילה אחת כי חיים קיבל את עצתי והודיע למעסיק כי הוא מוכן להתדיין עמו באחד מבתי הדין המוכרים בעיר, ואכן התקיימו מספר דיונים כשבסופו של יום פסק בית הדין בו ישבו 3 דיינים מכובדים כי מנהג המדינה מחייב גם לפי דין תורה ולכן המעסיק חייב לשלם לחיים פיצוי כנהוג ולא רק על הסכום שהיה רשום בתלוש המשכורת אלא גם על כל התוספת שהמעסיק היה משלם בשחור.

ועוד הערה אחת טרם חתימה, חשוב לדעת כי על פי חוק הבוררות החל במדינת ישראל כיום כל פסק דין של בית דין צדק נאכף על ידי הוצאה לפעול, והוא פסק דין מחייב לכל דבר ועניין גם על פי בתי המשפט האזרחיים.